הסטודיו למשחק ניסן נתיב התחיל את שנת הלימודים החדשה עם הקומדיה הנפוליטנית "שבת ראשון שני" מאת אדוארדו דה פיליפו בהצגה משתתפים כל תלמידי השנה השלישית של הסטודיו שזו הצגתם הראשונה המוצגת בפני קהל מבחוץ.

זאת השנה האחרונה של לימודים ומטרת ההצגות המוצגות בפני קהל כפולה. לתת לתלמידים בטחון במה, לרכוש נסיון משחק בסוגים שונים של מחזות וכן להראות ולהציג את עצמם בפני קהל ואנשי מקצוע שלהם יהיו זקוקים בהמשך דרכם או נכון יותר לומר בראשית דרכם המקצועית. כל המשתתפים עברו את המבחן הראשון(הצגה ראשונה) בצורה טובה מאוד. אחדים מהם שלא היתה להם אפשרות להוכיח הפעם את כשרונם ירכשו עוד נסיון משך השנה. העיקר שהפוטנציאל קיים אצל כולם.  

המחזה שראיתי עוסק במסורת המשפחה הנפוליטנית להתאסף לארוחה חגיגית ביום ראשון. במחזה הם נפגשים למנת רגו-פסטה אצל רוזה. זה המתכון המיוחד שהיא יודעת לעשות הכי טוב מכולם. לא שכל המשפחה שמחה ובאה ברצון למפגשים הללו ולא את כולם בעל הבית סובל ורוצה לראות אך אין לו ברירה, זאת המסורת ואין לסטות ממנה. במחזה בנוסף לכל החיכוכים בין בני המשפחה יש גם אי הבנה בין הבעל המארח לאשתו ואי הבנה זו מאיימת לפרק את המשפחה כולה. כרגיל בקומדיות הסוף תמיד טוב.  

הקומדיה בנויה על מצבים קומיים, מצחיקה  והיא כוללת בתוכה תמיד איזו דמות חריגה, טיפוס מיוחד או שונה. הפעם כל הדמויות הללו בוצעו בצורה טובה מאוד. הרבה רעש והמולה כרגיל בקומדיות הנפוליטניות. תרגם את המחזה דני הורוביץ, תירגום מעולה ועסיסי. באותו תרגום הוצג המחזה פעמים מספר לפני כן בתיאטראות המקצועיים ובבתי ספר למשחק אחרים.  

הפעם הבימוי הופקד בידיו של יצחק (בבי)נאמן. ההצגה עליזה, רעשנית כנדרש, שובבה, חיה ומבוימת היטב עם נימה קלה של מבטא איטלקי בפי השחקנים. התפאורה והתלבושות בעיצוב ענת מסנר טובות מאוד, צבעים רעננים ומראה נעים לעין. גם התאורה מרטין עדין היתה טובה. אין אפשרות להזכיר את כל  המשתתפים הרבים 15 במספר. כולם היו ראויים שאזכיר אותם ומשחקם עמד על רמה גבוהה.   

נהניתי מאוד ממשחקה של האם-הדודה- רוזה-שרון טל המתחלפת לסרוגין עם חווה טזזו שלא ראיתי. היא היתה אשה אוהבת, קנאית, רגזנית, דואגת למשפחתה וילדיה ובעלה לשווא חשד בה. דעתה על בעלה היתה ש"אין אהבה רק מתנות שחצנות ללא אהבה" גם בתה ג'וליאנה -רוני הדר גילמה את תפקידה על הצד הטוב ביותר. פרדריקו -עדו ברטל שיחק הפעם בתפקיד קטן כמעט אפיזודי ואצפה לראותו בהצגה אחרת כי התרשמתי ממנו התרשמות ראשונית טובה מאוד. גם רוקו הבן השני-גל פרציגר היה בסדר. אנטוניו--יובל רוזמן הסבא גילם תפקיד שקצת קשה לאיש צעיר לגלם והוא יצא ממנו בכבוד הראוי לציון. פפינו-רומן גרשקוביץ נראה לי קצת חיור בביצוע תפקיד בעל הבית ובעלה של רוזה.  

וירג'יניה -לי ברבר היתה טובה מאוד, חביבה ויעילה כעוזרת. היא היתה אמנם דוברת לא אמת אך עשתה זאת בחינניות ואפשר לסלוח לה. דודה  ממה -חן סבן גילמה היטב את אחות בעל הבית שלא כל כך שש לראותה אצלו בביתו. היתה סרקסטית לא שמרה את מחשבותיה לעצמה ואפשר היה להבין את אחיה. רפאל-אורי אוריין שלא ידע מה להחליט היה בסדר גמור. לואיג'י -נדב נייטס היה נדיב מאוד במתנות ובתשומת הלב שנתן לרוזה. גילם את תפקידו היטב.    

לראות או לא לראות: קומדיה קלילה מוגשת בטוב טעם ובבימוי וביצוע טובים.