קלישאה היא מילה שמקורה בצרפתית (cliché), אבל אני מסתייג מהגדרתה בויקיפדיה. לדעתי הצנועה, היא איננה "ביטוי שבלוני, נבוב, שמרבים להשתמש בו בשפה המדוברת, אך אינו מוסיף דבר למידע שבטקסט". אני אפילו מרחיק ללכת וטוען, שקלישאה מתאימה, בעיתוי ומקום נכון - אף אם היא סובלת משימוש-יתר - תורמת יותר מכל להעברת המסר בטכסטים. בפרפראזה על הפתגם הידוע, קלישאה (מוצלחת) אחת, שווה יותר מאלף מילים.

קשה לנו להימנע מהשימוש בקלישאות. אנחנו קולטים אותן מחברינו, מגלים אותן בעיתון, שומעים אותן בפי גיבורי הסרטים. הטובות שביניהן קולעות, מקוריות, מוסיפות חן לנאמר, מצחיקות ומבטאות היטב אמיתות מסוימות. כיצד תתאר למשל אירוע פתאומי, בלתי צפוי לחלוטין? האם קיימת צורת ביטוי טובה יותר מהקלישאה (השחוקה) "כרעם ביום בהיר"?

הקלישאות הופכות שגורות בפינו ואנו חוזרים עליהן בכל הזדמנות, לעתים אפילו בלי משים. הגדיל לעשות אחת מעמיתיי לעבודה שטבע בעצמו כמה קלישאות מוצלחות, אם כי המוניות במקצת, כמו "אף אחד אינו משתין שמן זית טהור".

הבעיה: קלישאות, כמו כל דבר שמרבים להשתמש בו, נשחקות ומאבדות את יעילותן. 

בסקר שבוצע בבריטניה, נבחרה הקלישאה "בסופו של יום" כמרגיזה ביותר. אל המקום השני הגיעו "נכון לרגע זה" ו"כאילו" עם אותו מספר של נקודות ובמקום הרביעי ניצב "עם כל הכבוד". ביטויים אחרים שעלו אף הם בסקר היו "לחשוב מחוץ לקופסה", "ערך מוסף" (לא במשמעותו במיסוי), "למען ההגינות".

ניתן למצוא קלישאות לא רק בשפת הדיבור. הן קיימות גם בסרטים: אחת השחוקות ביותר מתארת את הגיבור במצב בו חייו נתונים בסכנה והוא מנסה נואשות לקרוא לעזרה באמצעות הטלפון הנייד שלו. במקרה כזה אתם יכולים להיות בטוחים במאת אחוזים: או שהסוללה התרוקנה, או שהוא נמצא באזור בו אין קליטה.  

כאמור, כולנו משתמשים בקלישאות ולכל אחד מאתנו יש כאלה החביבות עליו ואחרות השנואות עליו. הישראלי המצוי מתחיל למשל תיכף לחשוש כשקבלן, או  גנרל, או פוליטיקאי מבטיח לו: "יהיה בסדר!", או "אל תדאג!", או "סמוך עליי!"

לא אחזור כאן על הקלישאות הרבות השימושיות בכל התחומים. בעיתונות ובאינטרנט קיימות רשימות מקיפות ופורסמו גם ספרים אחדים הכוללים את כל אלה שמחבריהם הצליחו לאסוף והיו מוכרות להם בזמן הוצאת הספר, אבל הנה אחדות שבשעתו נראו רעננות ומחוכמות, אבל היום הן פשוט שדופות:

אם וכאשר - כפילות מצועצעת ומיותרת. כשזה יקרה, נראה כבר.

בגובה העיניים -  קלישאה מתנשאת. אם איש שיחנו נמוך מאתנו, האם נתכופף? ואם גבוה יותר, נעלה על כסא?

ענק, גדול, גדול מהחיים - אי-מייל ששולחו טרח לציין בנושאו שמות תואר בומבסטיים אלה, הוא כמעט תמיד ההפך המוחלט מזה.   

חלון הזדמנויות - שאלתי ב"הומסנטר" ו"איקאה", הם אינם מוכרים חלונות מסוג זה.

יושב על הגדר - לאחרונה ישבו הרבה אישי ציבור על הגדר לפני שהחליטו "לקפוץ לקלחת הפוליטית" (קלישאה נוספת). אני תקווה, כי כלונסאות הגדר לא גרמו נזק לאחוריהם.

כפר גלובלי - הלוואי והיה מקום ישוב כזה. כולנו היינו מעדיפים אותו על העיר הרועשת, המזוהמת.

עליית מדרגה - עלייה לצורך ירידה, או נפילה, חלילה. רק לפני שנים אחדות השתמשו העיתונאים בביטוי 'הסלמה', נראה, כי נמאס להם ממנו. 

צוחק כל הדרך לבנק - קלישאה שבאמת אבד עליה הקלח! מיהו איל ההון הנדיר הצוחק עתה במקום להוזיל דמעות על המיליארדים שאבדו לו?

הגודל לא קובע - ביטוי שהומצא, כדי לנחם את הנפוליאונצ'יקים, אחמדיג'אנים וליליפוטינים למיניהם.

להנאתי אספתי מספר ביטויים שגורים שכל משתמשי הטלפון מכירים ואיך לומר בעדינות? אינם ששים לשומעם:

 "החזר לי צלצול בבקשה, המצבר שלי עומד להיגמר."

"יש לך זמן לרגע? אנחנו חייבים לדבר."

"אתה יכול לקפוץ אליי? עכשיו, בזה הרגע."

"אולי זה לא הרגע המתאים, אבל הרי אנחנו חברים, לא?"

"חשבתי שזה אצלך."

"אתה יודע איפה ראיתי אתמול את החברה שלך? ועם מי?"

"בגלל חריגת יתר, עלינו להגביל את האשראי שלך. "

"לצ'ק שלך לא היה כיסוי."

"סליחה, אני חייב לסגור. יש לי שיחה על הקו השני."

"מה פתאום? זה הליך שיגרתי."

"...זאת הסיבה שעדיף היה, כי אתה תשוחח עמו."

"המכונית הלבנה שחנתה לפני הבית, הייתה שלך?"

"סלח לי, אבל אני חייב לזוז/לרוץ."

"אתה סבור שאני רוטשילד?"

קיים גם סוג אחר של קלישאות, מקודדות, המסוות את משמעותן האמיתית, הפוגעת. אתה אמור להבין את הקוד ולפעול בהתאם. הנה כמה מהן:

"האם אי-פעם עלה בדעתך ש...?" שמשמעותה האמיתית היא "מטומטם שכמותך, אם היית מהרהר בכך לרגע, היית מבין ש..."

"האם שמעת מה שאמרתי?" משמעותה: "אני חשוב/פיקח כל-כך, שאתה חייב להקשיב לכל מילה היוצאת מפי."

"איך בכלל חשבת על דבר כזה?" משמעותה: "אם אינך רואה את הדברים כמוני, אתה סתם טיפש."

"מה לא היה ברור בדבריי?" משמעותה: "הנך אידיוט שאינו מבין את הנאמר לו."

"הירגע!" משמעותה: "איבדת שליטה."

"האם למישהו יש בעיה עם מה שאמרתי?" משמעותה: "נראה אתכם חולקים על דעתי!"

"האם זה ברור?" משמעותה: "זוהי הוראה והתשובה היחידה יכולה להיות 'כן אדוני'."

"יש לך יותר מדי זמן פנוי." משמעותה: "זה לא רעיון שיש בו ממש. זה לא רציני."

"מה בכלל הבעיה?" משמעותה: "רק נדמה לך שמשהו לא בסדר."

"האם אתה מאמין לכל מה שאתה שומע/קורא?" משמעותה: "אתה טיפש, תמים, או שניהם גם יחד."

"חיכיתי לרגע בו תעלה נקודה זאת." משמעותה: "חזיתי מראש טיעון זה החסר כל ערך והיגיון."

כאמור, אנשים אינם מודעים לכך, כי נפלו במלכודת הקלישאות ומרבים לחזור ולהשתמש שוב ושוב באמרות מסוימות. הם גם נעלבים כשבני משפחותיהם, ידידיהם, מעירים להם, כי שוב הפריחו לחלל האוויר את אחת הביטויים השגורים בפיהם. אינני אומר, כי יש לחדול מלהשתמש בצורות ביטוי החביבות עליכם, אבל נסו לצמצם את השימוש בהם, לגוון, לחפש דימויים חדשים, כדי לא לעייף את בן שיחתכם ולאבד את עניינו בדבריכם. רוב האנשים, למעט אולי דיקטאטורים ומנהיגים שחשיבותם העצמית עלתה להם לראש, מעדיפים כנות, מקוריות וחשיבה עצמאית ולא חזרה על אמירות נבובות, שדופות ועייפות.