אתמול התבשרנו בהוד והדר שהעיר אשדוד (החמישית בגודלה בישראל) שמונה כ-220000 תושבים, בה שוכן נמל ימי מהחשובים במדינה, ותחנת כח לייצור חשמל ועוד למערכת הכריזה "צבע אדום" שאמורה לתת התראה של 45 שניות לפני פגיעת טילים על העיר מכיוון עזה.

מה שמלמד אותנו שבטווח הזה אנחנו אמורים להכניס את קרית גת (בתקווה שזה לא יגרום לאינטל לסגור את מפעליה שם) ואוטוטו גם באר שבע בירת הנגב נכנסת לאותו טווח. מה שמלמד אותנו שזה רק ענין של זמן עד שיבנה, רחובות, נס ציונה, ראשון לציון, בת ים וחולון יאלצו לחיות בצילו של גחמותיו של החמאס, שברצותו יכניס את המדינה שלנו לכוננות ספיגה מתמדת, ויהפוך את תושבי הערים הללו לבני ערובה ע"מ להשיג את מבוקשו.

כי סביר להניח שרק כאשר ת"א תהיה מאוימת, אולי ואני מדגיש אולי יתחילו לזוז עניינים כאן (אין באמירה זו לומר משהו בגנותם של תושבי ת"א שכמונו הם גם רק פיונים "במשחק" הזה).

הכי מרגיז אותי זה לשמוע את קברניטי המדינה אולמרט, ליבני, מופז, וברק מדברים על האיום האיראני, ועל פעולה אפשרית של צה"ל ע"מ לבטל איום זה, דברי רהב ללא כיסוי, הרי מול טילים תוצרת בית אין לכם תשובה ויכולת לקבל החלטה, על איראן אתם מדברים?

איך יתכן שמדינה ריבונית בעלת צבא עם יכולות מוכחות, מוכנה לקבל מצב כזה ולחיות עימו? לא מהיום ולא מאתמול זה ענין של שנים, ומעגל האיום הולך ומתרחב ואנחנו עומדים מנגד ולא עושים דבר ע"מ למגרו?

איך יכול להיות שביום בו מתפרסמת הידיעה הזו, ראש ממשלתנו היקר, מפרסם הודעה על שחרורם של עוד 200 אסירים כאשר גלעד שליט עוד בשבי וגם אשדוד נכנסת למעגל האיום? שר הבטחון היקר שלנו מסייר לו עם שר החוץ הבריטי בשדרות וסופג מטח קסאמים, משחרר סיסמאות כהרגלו על תגובה שתבוא ובלה בלה בלה, וכמה מאות מטרים משם פותחים את מעברי הגבול ומכניסים סחורות ודלק ושאר טובין כאילו דבר לא קורה?

שרת החוץ היקרה שלנו ומועמדת לראשות הממשלה מטעם קדימה מייללת בפני אותו שר החוץ הבריטי על מר גורלנו ומשחררת הצהרה על כך שזה מצב בלתי נסבל, (בוקר טוב לך גברתי היקרה), ועל כך שצריך לפעול בנידון (תודה שהתעוררת גברתי היקרה) כאילו שתעשי משהו בנידון, הרי ע"פ הצהרותיו של נשיאנו הנכבד היא כבר הגיע להסכמות עם הפלשתינאים ואנחנו במרחק נגיעה מהשלום המיוחל.

האם אני תלוש? או שכל המוזכרים לעיל חיים בסרט? למוצא התשובה והפתרון מובטח פרס יקר ערך.

(תמונה: ויקיפדיה)