שלש שיטות ביצוע מרכזיות ידועות בעולם ניהול הפרויקטים ואלו ניגזרותיהם של כמות האמצעים ואיכותם הנימצאים בידי מנהלי הפרוייקט. 

 

השיטה הראשונה, המניחה כי האמצעים הנידרשים לביצוע המטלות נימצאים במחסור ולכן שלבי הפרויקט חייבים לעקוב האחד אחר השני בכעין "עקב אחר אגודל", האחת אחר השניה (עולם האלקטרוניקה מכנה זאת פעולה ב"טור").  דרך זו אינה רצויה אך לעיתים נינקטת ד'לית ברירה מחוסר באמצעים. 

 

השיטה השניה גורסת כי האמצעים הנידרשים אכן קיימים ולכן נעשות כלל הפעולות לביצוע במקביל ומביאות את הפרוייקט להשלמתו בו זמנית (מכונה גם "פעולה במקביל") זוהי הדרך המועדפת והרצויה אך במירב המקרים אינה ברת ביצוע.

הדרך השלישית היא "דרך האמצע" בה מנתבים מנהלי הפרויקט ראש וראשון ועקב אמצעים במחסור את אותן המטלות אשר ללא יישומן לא יתקיימו מטרות הפרוייקט בעוד שמטלות בסידרי עדיפות נמוכים יותר נידחים לשלבים מאוחרים יותר. כמובן ששאיפתו של כל מנהל ביצוע היא לסיים משימתו ביעילות ובזמן הקצר ביותר כאשר כלל הפעולות מתקיימות "במקביל" (בו-זמנית).   ברי הוא כי אמצעים לביצוע הינם לעולם במחסור ולכן הגישה הפרגמטית מכתיבה במרבית המיקרים את "דרך האמצע" לעיל.

 

ההקדמה למאמר באה להדגיש את הקשיים העומדים בפני מפקדי הצבא בבואם להנחות את האסטרטגיה הניבחרת בעבור הארגון עליו הם מופקדים.  לאחרונה נישמעה ביקורת בנוגע למוכנותו של צה"ל למלחמת היבשה העתידית כאשר הנושא האסטרטגי והקרב המשולב בין חיל האויר לצבא היבשה קיבל חשיפה, לעיתים שאינה מחמיאה, הראויה לו.

 

מלחמת לבנון חישפה את שידוע כבר לכולנו, צה"ל אינו ערוך למתווה הקרב המשולב המודרני, חמור מכך, שנתים לאחר תום מלחמת לבנון אשר הצביעה על כשלי הצבא, עדיין מדשדש צה"ל במקום בכל האמור לתפיסה האסטרטגית של אותו שדה הקרב.  גם האימונים המוגברים בצ"ה"ל מכינים אותו לקרבות שהיו בעבר ובוודאי שלא לקרבות העתיד.  אנו "זכינו" בתיקו "בנקודות" (אליבא ד'חלוץ) במלחמתנו בחזבאללה.  ברור הוא לכל בר-בי-רב כי תיקו בנקודות הינו החמצה והפסד מערכתנו בחיזבאללה או בעימותנו עם כל צבא ערבי אחר.  אנו איננו מצויים בתחרות ספורט אשר בה לעיתים מנצחים, לעיתים מפסידים.  מצבה הגיאו-פוליטי של ישראל במרחב השמי אינו מאפשר לה הלוקסוס של כישלון מול אויביה. 

גורמים רבים חברו לכישלון צה"ל והדרג המדיני במלחמת לבנון השניה ומאמר זה אינו היריעה הנאותה לכך.  מאידך, נושא הקרב המשולב ובפרט שילוב הפעולות בין הכח האוירי לכח היבשתי וההחמצה האומללה בו כפי הידוע מתאורי קרבות מלחמת לבנון השניה הוא אכן ענינינו כאן.

 

מלחמת לבנון התקימה לפי התסריט (הנחות מעיקרו) אשר הובא ברישא למאמר אשר בו מהבחינה האסטרטגית לא בוצעו המטלות במקביל אלא ב"טור" דהינו, מבצע העוקב אחר מבצע העוקב אחר מבצע.  גם כאשר תקפו ארבע אוגדות לכאורה בו זמנית מגבול הצפון וצפונה, התקיימה התקיפה באופן מעשי כתקיפה "בטור" מבצע אחר מבצע ולא "במקביל"כנידרש.  במקום להתנהל כגיס מתואם התנהלו האוגדות התוקפות כגדודים מבולבלים. 

 

אחת הסיבות המרכזית לכך (בנוסף לגרירת הרגלים המדינית הידועה) היא תלותו האסטרטגית התמוהה של חיל היבשה בכח מטוסי הקרב / ירוט / הפצצה של חיל האויר ובהפעלה הפתלתלה של גפי מסוקי הקרב והתקיפה כמו גם יחידות המל"טים אשר באחריותו הישירה של חיל האויר.   

 

וכך בעוד אלו היו עסוקים בהשמדת טילי הטק"ק (טילי קרקע-קרקע) ארוכי הטווח שבידי החיזבאללה, נותר חיל היבשה חסר מטרית סיוע אוירית אפקטיבית ונותר תקוע, דהום במקומו ("בברכת" ממשלת האולמרט).  משסיימו מטוסי הקרב של חיל האויר משימת השמדת הטילים ארוכי הטווח (ובהצלחה רבה) הרי שגורם ההפתעה וההלם האסטרטגים בהפעלת חיל היבשה אבד זה מכבר.  וכך הוכרע הקרב האוירי לטובתנו אך המערכה אבדה לנו.

 

משהופעל כבר השריון בתנאים הטופוגרפיים הקשים של דרום לבנון גבר טיל הנ"ט החיזבלוני הפשוט והקל יחסית על מפלצות הפלדה המתוחכמות הצה"ליות ללא קושי רב מפאת חוסר אמצעים ו/או חוסר אפקטיביות בהפעלת אמצעי תצפית והשמדה 'מעבר לאופק ומעבר לרכס', הצמודים ותחת פיקוד הכוחות הנעים קדימה.

 

ניראה כי בצה"ל עדיין לא היפנימו עד תום את ההבדל בין המטרות והשימוש הנידרש בכח האוירי האסטרטגי, הוא מערך מטוסי הקרב / ירוט / הפצצה של חיל האויר, לבין שימושי הכח הטקטי האוירי דהיינו, מערך מסוקי הקרב והמטוסים ללא טייס.  בצה"ל הפכו את כל אלו לבליל מטוסים אחד גדול.  וכך, בעוד עצמאותו ואפקטיביותו של מערך מטוסי הקרב נישמרה הרי יכולתו של צבא היבשה לפעול בהצלחה נוטרלה תחת אילוצי הקרב המשולב המודרני.

 

ובאם כך מהם הצעדים העקרוניים שעלינו היה לנקוט בם?

 

ראשית למקבילת ניהול הפרוייקטים והשלכתה על הקרבות משך מלחמת לבנון השניה.  האפשרות השלישית שהועלתה ברישא למאמר דהיינו ריכוז המטלות הראשיות והחיוניות ביותר בעדיפות ראשונה כאשר מטרות בעדיפות שניה ושלישית יועברו לשלבים ב', ג' וכדומה של המערכה, אלו אכן היו השלבים הנחוצים (אשר ניזנחו ברובם) במלחמת לבנון השניה לפי סדרם המבצעי ההגיוני:

 

1 . שלב ההכנה - תיגבור כוחות מסיבי ברמה"ג כמענה לתקיפה סורית אפשרית וריכוז כוחות מאומנים לתקיפת דרום לבנון מהיבשה, האויר והים.

2 . הגנת שמי ישראל - תקיפת טילי החיזבאללה ארוכי הטווח ראש וראשון עם פתיחת המערכה, כפי שאכן נעשה.

3 . שלב המאמץ העיקרי - יומים לאחר תקיפת הטק"ק ארוך הטווח, תחילת תקיפה יבשתית כוללת, תוך בידוד האזור מצפון בין הליטאני לקו הירוק (מכונה גם "דרום לבנון") וממזרח ומערב תוך שימוש מסיבי בהנחתת כוחות מהאויר ומן הים למטרה זו.

4 . סיום השלב העיקרי - כיבוש דרום לבנון וחיסול איום טילי הקטיושה על צפון ישראל.

5 . בידוד גזרת הקרב לצפון מזרח - קידום כוחות במהירות האפשרית מעבר לליטאני לכיוון צפון מזרח לבנון כחסימת תקיפה סורית אפשרית ממרכז ומזרח לבנון בתנועה סיבובית כנגד כוחותינו בדרום לבנון.

6 . ניהול משא ומתן של מנצחים...אוי למנוצחים.

 

בתסריט לעיל, הרי הסרת איום טק"ק החיזבאללה מצפון לליטאני באמצעות כיבושה הפיזי של דרום לבנון עוד בשלבי הפתיחה של המלחמה היו מביאים את מירב הפירות המידיים הנחוצים וביעילות המירבית כאשר הנעת כוחות לצפון-מזרח לבנון כנגד האיום הסורי האפשרי היה השלב הבא ההגיוני (ממילא ניצרכים היו הסורים לזמן על מנת לאיים על עורפם של כוחות צה"ל בדרום לבנון "הכבוש").

 

נישמע הגיוני הלא כן?  בהחלט לא, אליבא ד'צה"ל.  צה"ל לא היה, ואיננו אף כיום, ערוך ל"מלחמה במקביל" אלא ל"מלחמה בטור".  כוחות היבשה, כאז כן היום, אינם ערוכים לקרב המשולב אשר יתן להם את העצמאות והגמישות האסטרטגית כמו גם הטקטית לפעול במתואם אך לא בהכרח במשולב עם מערך הקרב / הפצצה המסורתי של חיל האויר.

 

וכעת נתאר בזאת הצעדים שעלינו לנקוט בהם כהכנה לכושר שיגור האש במסגרת הקרב המשולב בשדה הקרב העתידי אשר תעניק גמישות מירבית בהפעלת הכוחות היבשתים והאוירים.  האמצעים שיתוארו מקרבים את מנהלי הקרב העתידי ככל האפשר לקיום מלחמת "קרבות במקביל" העדיפה יותר:

 

חיל היבשה:

 

1 . כח האש הישיר, המעופף או תלול המסלול, אשר בידי היחידה הלוחמת הגרעינית היבשתית חייב להיות עצמאי ועוצמתי מעל ומעבר לידוע בצה"ל כיום.  תחת פיקודו הישיר של מפקד גזרת הלחימה חייבים להיות אמצעי ירי, ייצור אש וסיוע ישיר אשר יהיו מסוגלים לרוות את שדה הקרב שלמולו עד טווחים של  מספר עשרות קילומטרים בלא שיזדקק לתאומים מיוחדים ומסובכים לשם כך ובכך יתאפשר ייצור והסטת האש תוך התרעת זמן אמת מידית.  חיל השריון אמנם מהווה נידבך חשוב בקרב המשולב אך אינו נותן את כל המענים לצרכים של הקרב המשולב המודרני.  יתרה מכך, לעיתים עקב תנאי השטח והאויב ממול (כפי שהווה בדרום לבנון) מהווה השריון הצה"לי נטל ומעמסה על הכוחות התוקפים כאשר נטל זה יכול היה להפוך ליתרון מוחץ עבורנו באם מצויים היו בידי מנהלי הקרב האמצעים לאיתור והשמדת האויב (החיזבלוני בדוגמא זו) מעבר לאופק / מעבר לרכס.

 

2 . תחת פיקודו הישיר של מפקד הגזרה הלוחמת המידית יהיו אמצעי ראיה מעבר לאופק כדוגמת מל"טים זעירים עד בינונים, מאריכי טוס, לצורכי תצפית ואפשרות שיגור אש מפלטפורמות אלו ללא צורך בתאומים מקדימים.  אמצאי התצפית והבקרה של מל"טים אלו יאפשרו הכוונת אש סיוע, אם מעופפת ואם תלולת מסלול, שתמצא באחריותו הישירה של מפקד הגזרה המידית כהכנת השטח להסתערות אלמנטים של חי"ר ושריון או לחילופין בהתאם לתנאי השטח, שריון ולאחריו הח"יר.  אמצעי התצפית והאש מעבר לאופק יהיו בידי מפקדי כל הרמות מרמת הגדוד ומעלה ברמות תחכום ואפקטיביות שונות ועולות.  ככלל, ככל שמבנה יחידות האויב תהיינה קטנות יותר יוענקו אמצעים אלו ואחרים ליחידות תוקפות מצידנו הקטנות והולכות כאשר לעיתים אף מבנה הפלוגה יהיה הקטן ביותר לקבלת האמצעים לעיל.

4 . תחת פיקודו של מפקד גזרת הלחימה המידית יהיו גפי מסוקי קרב לסיוע ישיר בכמויות וחימוש המסוגלים ליצור "שוק ואימה" בצד האויב, אשר יהיו מתואמים סימולטנית עם מערך המל"טים וכוחות היבשה על הקרקע.  מבני מסוקי הקרב ייתרו באופן מוחלט את נחיצות סיוע מטוסי הקרב לכוחות הקרקע. חיל האויר יחזיק במספר יחידות של מסוקי קרב ותצפית לצרכי חילוץ בלבד.  יחידת הגדוד תהיה הקטנה ביותר לקבלת פיקוד על יחידת מסוקי הקרב בהתאמה ללחימה ביחידות גרילה לדוגמא.

5 . תחת פיקוד מפקד הגזרה יעמדו סוללות טילים קרקע-קרקע קצרי טווח כנגד מטרות נקודתיות לטווחים של 40-60 ק"מ.  מפקד הגזרה מרמת האוגדה יפעילם בהתאם לצרכים המשתנים של יחידותיו בשטח כתחליף ליחידות התותחים המתניעים של צה"ל.

6 . סוללות מתניעות רב קניות בנות 24 ועד 48 קנים לרכב בודד, בעלות טעינה אוטומטית ואיכון לוויני/מל"טי של טילים / רקטות לטווחים של 10-30 ק"מ המסוגלות לרוות בו זמנית שטח נירחב באש (כדוגמת משגרי קטיושה רב קנים) יעמדו ישירות תחת פיקוד מפקד הגזרה מרמת החטיבה ומעלה ויהוו התחליף להפצצות שטח ("מרבד") ונקודה טקטיות-קונוונציונלית של חיל האויר ויחליפו אף את יחידות התותחים המתניעים הצה"ליים.

7 . האמצעים שתוארו לעיל יהיו תחת פיקוד מנהלי, לוגיסטי ואדמיניסטרטיבי במסגרת מפקדת כוחות היבשה הצה"ליים ובפרוש לא תחת פיקודו של חיל האויר.  האמצעים יחולקו בהתאם לצרכי זירות הקרב, בהתאם לעקרונות הניהול האופקי / אנכי, מרמת הגיס לאוגדה אשר תקצם תחת פיקוד רמות החטיבה וזו מצידה תקצם תחת פיקוד הגדודים כפי הצורך.

8 . על צה"ל לצמצם למינימום את יחידות התותחים מתניעים (להלן "חיל התותחנים" והסבתו של חיל זה בעיקרו ל"חיל טילים" מונחה לווינים / מל"טים, לטווחים קצרים עד בינוניים בעיקרו (40-100 ק"מ), כמפורט בסעיף מס' 5 , כאשר אך יחידות שלד בודדות של סוללות תותחים מתניעים יוותרו לסיוע תחת פיקוד מפקדות האוגדה והחטיבה לריכוך מטרות נקודה בגמישות גבוהה. יחידות "חיל הטילים" תוקצנה לגיס הגזרתי אשר יקצם לאוגדות ולחטיבות הלוחמות.

9 . יחידות משולבות של אמצעים כנגד טילי קטיושה / קסאם יחד עם מל"טים מתצפתים ומשגרי חימוש יאוגדו ביחידות צייד יעודיות הפרוסות לאורך גבולות המדינה כדוגמת גבול רצועת עזה וגבול לבנון (אשר במוקדם אם במאוחר יהפוך לתאומו של גבול רצועת עזה).

 

 חיל האויר:   

יהפוך בעיקרו ל"חיל מטלות אסטרטגיות" החולש על ארבע מפקדות עיקריות:

            א . מטוסי קרב / ירוט / הפצצה להשמדת מטרות אויב אסטרטגיות.  הפעלת כח זה תאפשר גמישות מירבית בניטרול איומי אויב אסטרטגים.  הצורך בהפעלת כח אוירי זה ילך ויצטמצם משך צמד עשרות השנים הבא ואילך אך לא ייותר כליל.  מערך טילי השיוט משוגרי אויר / קרקע יהיה נתון תחת פיקוד זה.  מערך מטוסי הקרב / ירוט / הפצצה יהיה בתוקף כל זמן שקיימים מטוסי קרב ותקיפה בידי צבאות האויב ולאחרין ישמש  כזרוע התגובה האוירית האסטרטגית הגמישה ביותר תחת היד.

ב . פיקוד טילים לטווח בינוני וארוך לתקיפת מטרות אויב אסטרטגיות בדיוק נקודתי ( 100-2000 ק"מ).  טילים אלו יחליפו חלק מהמטלות המושתות כיום על מטוסי הקרב של חיל האויר ויפשטו את ניטרול האיומים על ישראל.  ישראל תהייה מסוגלת לרוות מספרית ובאש טילים כבדים אלו (נייחים וניידים) תוך התרעה קצרה ביותר כל נקודת סיכסוך באזורנו.  בפיקוד זה יכללו גם יחידות טילי השיוט המשוגרים מהקרקע לתקיפת מטרות בשטח אויב.  פיקוד זה יהיה אחראי בנוסף גם להפעלת טילים נגד טילים וטילי קרקע אויר נגד מטוסים להגנת שמי מדינת ישראל.

 ג. פיקוד מל"טים כבדים ומאריכי טוס. כלים לא מאוישים אלו יהיו מסוגלים לאתר ולתקוף מטרות אויב מהטווחים שמעבר ליכולת התקיפה של יחידות היבשה ועד לתקיפת מטרות אסטרטגיות עיקריות בשטח האויב    ( 100 - 2000 ק"מ).  המלט"ים הכבדים והפעלתם הגמישה ילכו ויחליפו בהדרגה את מטוסי הקרב/הפצצה המאוישים של חיל האויר אם כי לא ייתרום כליל בעתיד הניראה לעין.

 ד . פיקוד תקיפה אסטרטגי מהחלל.  תיקשורת הדוקה ויעילה בין אמצעי ניטור ותצפית הממוקמים בחלל ואשר ישולבו עם מערך התקיפה האסטרטגי של חיל האויר כמתואר בסעיפים א', ב', ג', ובכך יספקו אפשרויות תקיפה גמישות בכל מזג אויר ותנאי ראות.  בנוסף יאפשרו אמצעים אלו הפעלת נשק לתקיפה נקודתית- אסטרטגית מהחלל ומהאטמוספרה בתוככי מדינות אויב בכל תנאי מזג אויר וראות.

 

האמור לעיל שם את הדגש על הפעלה גמישה ומידית של עוצמות אש גדולות בידי יחידות קו ראשון לוחמות מרמת הגיס ועד הגדוד.  מדרך הטבע הוא כי מפקדי צה"ל ד'היום חסרים הכישורים והידע להפעלת פלטפורמות הנשק במסגרת הקרב המשולב העתידי כפי שתוארו לעיל ועל צה"ל להקים דור חדש של מפקדים אשר "יוולדו" לתוך צורת קרב משולב עתידי זה תוך שיידרשו לתקופות הכשרה אינטנסיבית וארוכה לעין שיעור מהנהוג כיום.

 

במוקדם ולא במאוחר יידרש צה"ל להקמת מכללות לקצינים קרביים, מכללות לקצינים מקצועיים-יעודיים ובתי ספר לקצינים מסוג חדש ותואם הדרישות המוגברות והסבוכות החדשות.  אפשר ואלו המיועדים לתפקידי קצונה יעודיים בעתיד יידרשו לשרות ארוך יותר מהנהוג כיום.  גם קציני הקבע יידרשו להכשרה ארוכה ורציפה יותר מהנהוג היום.  ברי הוא כי קציני מילואים יידרשו לנוסח אחר של אימוניהם ברמות הגדוד, החטיבה והאוגדה.

 

יש לציין כי מירב השינויים הנובעים מהעקרונות לעיל מיועדים לרמות הפלוגה ומעלה כאשר כלל הרמות עד רמת הפלוגה יהיו ניצרכים לכישורים הנידרשים מהם ממילא כיום תוך התאמת הפעלת תשלובת כלי הנשק תחת פיקודו של צבא היבשה ברמות התואמות להם.

 

נוסיף כי אפשר והכשרה לקויה, חוסר ניסיון מספק וקידום מהיר מדי (בנוסף לכשלים חיליים אסטרטגיים וטקטיים כמתואר כאן) אינה מאפשרת ניהול "מלחמה במקביל" הנידרשת מקציני מטה צה"ל ומפקדי אוגדותיו המעוגנים עדיין ברמת ההכשרה של "מתווה מלחמת העצמאות" אשר גרם למיצובם בדרג 'חוסר הכישרון' (מונח הלקוח ממדע הניהול).

 

הערות:

 

1 . התאור לעיל בדבר המהלכים הרצויים במלחמת לבנון השניה וההמלצות להפעלת הכח הצהלי הובאו על ידי עוד ב- יולי 14 2006 (יומים לאחר פרוץ מלחמת לבנון השניה) .  כל המעונין לעיין במפת הקרב הסכמטית המוצעת ותאור השינויים הנידרשים אז (כהיום), כולל ההתאמות העדכניות המובאות כאן, יוכל לעשות זאת תוך עיון בסיפרי "פרקי דמוקרטיה ישראלית", בפרק "מלחמת לבנון השניה" אשר נישלח חינם לכל דורש, החל מספטמבר 2008.

2 . השינויים לעיל ניתנים לביצוע בתוך 3 - 5 שנים (כולל תיקצוב מתאים) הכוללים גם הכשרתם החלקית של קאדרי הקצינים הנדרשים.

3 . האימונים המוגברים שעבר צה"ל בשנתים האחרונות בלא שהכין עצמו לשדה הקרב המשולב העתידי מאפשרים לו להגן על גבולותינו במדה מסוימת אך אפשר ולא יעמוד לו כוחו להעביר את המלחמה אל שטח האויב כפעולת מגן התקפית מתחייבת ובכך יחטא לתפקידו כמגן האומה האולטימטיבי.

4 . צה"ל הולך ומאבד מעמדו "כצבא החזק ביותר במזרח התיכון" לטובת צבאם הטרוריסטי המשולב של החיזבאללה והחמאס.  התוצאות העלולות לנבוע מאמירה זו הינן קשות.

5 . המתווים לעיל מוכוונים למצב מלחמה עתידית עם צבאות ערב או צבאות גרילה המאורגנים במתווה חצי-צבאי.  למעט האמור בסעיף מס' 9 לעיל המופעל מעמדות נייחות, מאפשרים הגמישות הנידרשת והמושגת מהמתווה המתואר בכתבה, פעולה צה"לית התקפית בכל זירה ובכל תרחיש (כולל מלחמה לא שיגרתית-אב"ך).  ברי הוא כי תרחישים עתידיים אחרים יחיבו מתווים שונים עתידיים בהפעלת הכוח.  מאידך, עקרונות הגמישות המירביים בהפעלת הכח לא ישתנו.

6 . אין ספור קרבות ומלחמות עבר והווה הוכיחו כי אין תחליף למפקד הקרבי המנוסה והמתוחכם הנימצא "יחסית" בראש גייסותיו ומכאן שנחשף לרושם בילתי אמצעי אודות המתחולל בשדה הקרב תוך הפעלה בזמן אמת של כוחותיו, המאמר תומך בתזה זו.

7 . התזה אשר פורסמה על ידי אסטרטגים צה"ליים בדבר "צבא קטן וחכם" נולדה בראיה אסטרטגית שגויה ומלחמת לבנון הוכיחה מופרכותה.  ללא קשר לתזה מופרכת צה"לית זו של סוף שנות התישעים ועד מלחמת לבנון השניה, ניתן לראות יישומה למתווה יחידות"קטנות" (טקטית, אך גדולות באשר לעוצמות האש ומסוגלותן), חכמות ומצוידות לקרב העתידי של צבא היבשה, כמתואר בכתבה זו.  יחידות אלו, מרמת הגיס ועד הרמה הגדודית, מהוות "חי הנושא את עצמו", המסוגלות לשאת עצמן בשדה הקרב העתידי תוך שהן נושאות עמן כל הנחוץ להן לשרידות והכרעת האויב (כל סוג אויב) בטווחים הקרובים עד בינוניים.

8 . ככל שצבאה של ישראל יהיה חזק, מתוחכם ומרתיע יותר יאפשר זה למדינאים מרחב תמרון גדול יותר אשר יתן בידם האפשרות לכרות הסכמי שלום טובים ויציבים יותר עם אויבינו בהגיע הזמן לכך.  עוצמת הצבא אינה המטרה, שלום יציב עם אויבינו לשעבר היא-היא מטרתנו האולטימטיבית.

9 . מתווה קיסינג'ר לניהול מלחמות בנוסך "אתה מנצח אני מנצח" כפי שניכפה על ישראל במלחמת יום כיפור בזירה המצרית (או עם סיום מלחמת ויאטנם) אינו ישים מול אירגון טרור איסלמיסטי קיצוני הפועל ממניעים דתיים-משיחיים-ריגשיים בלבד כפי שהוברר במלחמת לבנון השניה.  כאן קיים הכלל טרוף או היטרף, אין דרך בינים.  הבה ונהיה הטורפים.

 

המחבר הינו יועץ אירגוני בכיר ודירקטור ניהול פרויקטים לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

 

אהרון רול

טורונטו

905-886-8998

amroll@rogers.com