מס' צפיות - 456
דירוג ממוצע -
העיקר שטום בסדר / בית צבי - ביקורת
מאת: אלעד נעים 30/06/08 (23:22)

בבית צבי העלו השבוע את המחזה "העיקר שטום בסדר", פרי עטה של המחזאית הבריטית לוסי גנון, כאשר המחזה נוצר בעקבות עיסוקה כעובדת סוציאלית ועדותה לסבלן של משפחות בהן יש ילד נכה. המחזה הוא דרמה אנושית ונוגעת ללב אשר עוסק בבעיות שבהן נתקלים בני המשפחה בה יש נכה כרוני והשירות הסוציאלי אשר תפקידו לסייע.

 

טום (שי ארזואן) הוא פגוע מוחין בן 24, אינו מסוגל לתקשר עם הסביבה וזקוק לסיעוד לאורך כל שעות היום, דבר אשר שואב בעיקר את ההורים, ויני (הילה ספורטס) וג'ק (אבי עדווי), אשר באופן טבעי נושאים בנטל. בתם, צ'רלי (אביגיל ערמון), רואה בטום אח "רגיל" לחלוטין ומתקשה לקחת חלק בטיפול בו לאור התנגדות ההורים, אשר רוצים שתחיה את חייה. הטיפול היומיומי המתיש והסיזיפי בטום מביא את ההורים לכך שאינם מפגינים כלפיו חום ואהבה, אך נראה כי טום מרגיש זאת ואף על פי שאינו אומר מילה, הדבר ניכר בו. סטיבן, העובד הסוציאלי (עמרי גילאון), מגיע לבית המשפחה ומנסה להציע פתרונות וסיוע, אולם נתקל בהתנגדות תקיפה של ההורים, אשר טוענים שהם יודעים היטב מה נחוץ לבנם. כמובן, התנהגות זו נובעת מכך שהתאכזבו מעובדים סוציאליים קודמים.

 

עבודת הבמאי, אלון טיראן, ניכרת באופן בולט בעבודת השחקנים, ונראה כי הם קיבלו הדרכה טובה. הבימוי בהחלט זורם, ולמרות הבמה הקטנה והצפיפות לכאורה בריבוי החדרים, לא ניכר טעם לפגם. כמו כן, עיצוב התפאורה ע"י זאב לוי תרם רבות לכך שניתן היה להבחין במספר אירועים המתרחשים במקביל בחדרים שונים בבית.

 

שי ארזואן בתפקיד טום, אשר פגוע משיתוק מוחין, ראוי לשבחים רבים על גילום תפקיד זה, אשר ללא ספק דרש ממנו כוחות פיזיים ונפשיים לא מעטים. מדובר בדמות שבמשך כל ההצגה נמצאת על הבמה, אך כמעט ואינה אומרת מילה, אלא רק מלמולים בצירוף עוויתות ותנועות מינימליות של חלקי גוף מסוימים. שי הצליח להעביר היטב את תחושת כובד גופו, את חוסר האונים, וגילה עקביות בגילום הדמות.

 

אבי עדווי בתפקיד ג'ק אביו גילם את הדמות היטב, ובהחלט מדובר בשחקן אופי נהדר. הוא הצליח להמחיש היטב את התקווה מחד ואת הייאוש מאידך, את הרצון שלו בחיים טובים יותר הן לטום והן לאישתו ולבתו. כמו כן, ניכר כי הוא שלם עם המחיר האישי שנאלץ לשלם, אם כי הוא על סף שבירה וחושש מאוד מכך.

 

הילה ספורטס בתפקיד ויני אימו היא שחקנית נפלאה עם נוכחות בימתית חזקה. היא מצוינת בכל תפקיד שהיא מקבלת, ואינני מסכים שמדובר בתיאטרליות או במשחק שאינו אמין. בעיני היא הצליחה לגלם את התפקיד מצוין, כל שכן להיכנס לנעליה של הדמות היטב. היא הצליחה להמחיש היטב את שבריריות האם, את ייסוריה מאורח החיים שנגזר עליה ואת התמודדותה באמצעות הכדורים. בנוסף, התנהלותה כמי שמשדרת "הכל בסדר" הן כלפי בני המשפחה והן כלפי חוץ, הבליטה את התחושה של "כמה הכל לא בסדר...".

 

אביגיל ערמון בתפקיד צ'רלי אחותו ביצעה את התפקיד היטב, ודייקה בניואנסים הקטנים אשר יכולים להיות מזוהים עם אחות כזו : הרצון שלה להוציא את טום מארבעת הקירות בהם הוא תחום במשך כל חייו, לנהל איתו שיחות ולקחת חלק בטיפול בו למרות ההתנגדות מצד ההורים אשר רוצים שלפחות היא תנהל חיים נורמליים ולא תישאב לטיפול התובעני בטום.

 

עמרי גילאון בתפקיד סטיבן העובד הסוציאלי ביצע תפקיד הדורש רגישות רבה, והעלה את השאלה המתבקשת - טובתו של הילד מול טובת המשפחה. שולחנו הועמד בצד הבמה, והצליח להמחיש היטב בהבעות פניו ובתנועותיו את לבטיו ואת היותו טרוד (יום טיפוסי בחייו של עובד סוציאלי, אשר אף פעם לא מתנתק מעבודתו), גם בסצנות בהן לא אמר מילה, דבר אשר הוסיף מאוד להבנת המתרחש בבית המשפחה במקביל. בנוסף לכך, הצליח להעביר היטב את הניגוד שבין רצונו של העובד הסוציאלי לעזור למשפחה לבין חוסר רצונה של המשפחה לעזור, אם בשל התסכול מעובדים סוציאליים קודמים ואם בשל כך שהם - ההורים - אלו שיודעים מה טוב לבנם.

 

לסיכום : דרמה אנושית מצוינת, חזקה ומרגשת בביצוע של הרכב שחקנים נפלא. אפשר לומר רק שמי שלא צפה הפסיד...

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר