אני יודע שבדרך כלל אני כותב על אקטואליה, מקסימום על כלכלה ועסקים ואיכות סביבה. אבל הפעם החלטתי לגוון ולכתוב קצת גם על החיים הטובים. לא יודע אם ספרתי לכם אבל אני מאוד אוהב אוכל יפני. בכלל אני מאוד אוהב את תרבות יפן, הייתי שם מספר פעמים במסגרת העבודה והתאהבתי במקום, באוכל, אפילו באנשים, למרות שיש כאלה שלא מבינים אותי, אבל אני חושב שיש להם איזשהו קסם ואולי בגלל שהם כל כלל שונים מאיתנו.

בכל אופן, את האוכל אני מאוד אוהב, וקשה למצוא אוכל יפני טוב בארץ מן העובדה הפשוטה שבדרך כלל מי שמכין את האוכל במסעדות ובסושי בר אינם יפנים, ואפילו ישראלים ששהו ביפן מספיק זמן והתמחו באוכל היפני, ברגע שהם פותחים מסעדה הם מיד מאלתרים תפריטים שיתאימו לישראלים ולא שומרים על היחוד היפני. אני בטוח שמבחינה עסקית זה משתלם הם הולכים יותר על בטוח. זה קרה גם עם המסעדות הסיניות בארץ, הקשר בין האוכל הסיני במסעדות סיניות בארץ לבין האוכל בסין הוא מקרי בלבד.

לגבי האוכל היפני זה פחות בולט וזה יותר דומה לאוכל שיש ביפן אם כי יש שינויים, ולעיתים גדולים.

מכיוון שהגיעה לחברה שאני עובד בה משלחת של אנשי עסקים יפנים, ומכיוון שהם באו כבר אחרי סיבוב גדול שבו לא אכלו אוכל יפני, ומי שמכיר את היפנים יודע שיפני שלא אוכל אוכל יפני מספר ימים עומד בפני אשפוז, ומכיוון שאני נחשב המומחה ליפן בחברה וגם הייתי צריך לאחר אותם במסגרת התפקיד שלי ממילא, החלטתי שאני עושה מעשה ולוקח אותם למסעדה יפנית שירגעו.

התקשרתי לבן דוד שלי שידוע כבליין ובקשתי המלצה למסעדה יפנית טובה שאליה אפשר לקחת אנשי עסקים יפנים. הוא המליץ לי על סושי בר MIYAKO ברמת גן.

לשמחתי קיבלתי את עצתו ולקחתי אותם לשם.

ובאמת, זאת הייתה הצלחה גדולה, אני אהבתי את האוכל מאוד, ואני חושב, למרות שגם כאן היה טאץ' ישראלי שהאוכל היה מצויין. אבל פחות חשוב מה אני חושב, היפנים היו באקסטזה. אני לא יודע אם זה בגלל שהיה כל כך חסר להם האוכל היפני והם היו מוכנים לטחון כל דבר שנראה יפני, אבל אני חושב שאפשר לתת קרדיט למסעדה עצמה.

לכו על זה!!!

לבלוג של בועז דקל