אחד מעובדי פנה אלי בחודש שעבר, עם תלונה רב מערכתית על שכרו. הבחור איש מכירות צעיר, כשרוני, עם פוטנציאל לעשות קריירה טובה ומשתלמת.  

אני רוצה להרוויח XXX כל חודש ולא מעניין אותי איך תחושב משכורתי. שעות נוספות, עמלות מכירה, פרמיות. תקראו לזה איך שאתם רוצים. אני  רוצה להביא הביתה את הסכום הזה.  

לאחר כמה דקות נפרדנו כידידים, אני בליבי גיחכתי, הוא מעריך את עצמו נמוך יחסית למה שהוא שווה בשוק חשבתי לעצמי. בימים לאחר הפגישה, הבחור מידי פעם ריחרח במשרדי על תוצאות הפגישה. כעברו כשבועיים בישרתי לו שבקשתו התקבלה. ומשכורתו תחושב בהתאם. חיוך גדול התפשט על פניו, הוא השיג את מבוקשו.  

אנחנו מתוכנתים בניהול הקריירה שלנו. אנחנו פועלים לפי דפוסי התנהגות מקובעים ולכן רובנו לא נצליח להשתכר ולפרוץ לחיים טובים ונוחים יותר. התאגידים והמעסיקים הגדולים, ישמחו לנצל אותנו ולשלם לנו "שכר הוגן" שתמיד יפרנס איזה אוברדרפט באחד הבנקים הגדולים ששיך להם.   מנסיון אני יודע, שהמוכשרים שביננו ויש רבים מאד. רואים מידי פעם כסף מונח על הרצפה בדרכם, אבל הם מתקשים לצאת מהתבנית וללקט אותו. אנחנו מקדישים 99 אחוז מהזמן לעיניני המשרה שלנו ופתרון בעיות הקשורות לתפקיד ולא מקדישים בכלל למחשבה יצירתית לניהול הקרירה שלנו.  

המלצה: עצרו לעיתים דחופות יותר. השקיעו מחשבה בניהול ובטיפוח הקריירה שלכם. התקדמות בתפקיד,החלפת מקום עבודה, שידרוג של השכר וכו`. אם זה לא יעזור זה בטח לא יזיק ובטוחני שתזכו להערכה גבוהה יותר. בהצלחה.

לבלוג של הצרכן