נתחיל בהכרזה: זאת הייתה הבושה הגדולה ביותר של קבוצת כדורגל ישראלית בשנים האחרונות - נקודה!

מהרגע הראשון זה לא היה זה. בית"ר הלכה אחורה במקום לחפש את השער שיביא לה את היתרון המבטיח ובואטנג איבד בהתקפה אחת שני כדורים ועשה עבירה מטווח מסוכן מאוד. החומה העלובה והאיומה פתחה חור עצום בין השחקנים שאיפשר כדור להמשיך עד לרשת. מהרגע הזה שום דבר לא עבד עד הסיום. עוד עונה הלכה.

הבטיחו המון. אמרו שאבראו זה רכש שלא היה בארץ, שיצחקי יעשה את ההבדל ושקאלה למד, התבגר. אבל קאלה בן 34 וזה פשוט האופי שלו. בן יוסף ימשיך להיות לחוץ ולא להאמין בעצמו, אבראו לא אשם, הוא היה בודד בהתקפה במחצית הראשונה ובשנייה זה כבר היה אבוד - אבל היה אפשר לשים במקום שחקן של קבוצת הילדים ולא היה הבדל. יצחקי, כן, כן, הזה מהסאגה הארוכה של הקיץ, גאון הכדורגל, היורש של אוחנה, החטיא מול שער ריק מכלום. לא רוצה להגיד אמרתי לכם - אבל אמרתי לכם: לא היה בו צורך בכלל. למה חשבו שהוא יעלה את בית"ר לשלב הבא אם הוא הגיע שבוע לפני המשחק הראשון ותוך כדי נפצע?

אוחיון היה עצבני ולא תיפקד. בואטנג היה חלש בצורה יוצאת דופן ב-30 הדקות הראשונות. הפולנים היקשו עליו את החיים, וכל פעם שקיבל את הכדור - הם קפצו עליו. הוא לא הצליח להעביר כדור אחד מדויק ואיבד עשרות כדורים, וגם בהגנה לא הרשים. אבל אז חל שיפור ניכר ביכולתו - והוא היחיד שתרם למשחק עד הסיום. הוציא את ההתקפות קדימה, הצליח למסור בצורה מדויקת, לשלוח עשרות כדורים לעומק, לקחת אחריות ולנסות להניע את המשחק - אבל מה זה עזר כשאף אחד לא ניסה לעזור לו? זנדברג נעלם באגף שמאל, אלברז נלחם אבל על כל פעולה חיובית הגיעו שתי טעויות ועידן טל, ללא ספק, הוא אכזבת המשחק. לא יכול להיות ששחקן שמרוויח כ"כ הרבה, עם כ"כ הרבה ניסיון, ששיחק המון פעמים באירופה ויש לו מקום קבוע בהרכב משחק ככה. עושה עבירות שכל אחת מהן שווה אדום. חוסר אחריות והוצאת עצבים על שחקני היריבה. מה זה עוזר שהוא עושה עבירה על קו החוץ, גם ככה היה בדרך להיות כדור של ויסה בכל מצב? ולמה הוא עושה עבירה 25 מטר מהשער? בפנדל טל עצר את השחקן בדרך לבעיטה ויכול להיות שבכל מקרה היה שער - אבל גם המהלך הזה מראה איך נראה אתמול טל. עצבני, כמו ילד. זאת הדוגמא שהוא אמור לתת לשחקנים הצעירים והפחות מנוסים? לא נראה לי...

בסיום המשחק שום ניסה לנחם את עצמו כשאמר שעכשיו בית"ר תתרכז בליגה, אבל זה לא יעזור. הוא נכשל במטרה האמיתית. אי אפשר כל שנה לעוף כ"כ מהר. בשנה שעברה הוא עוד היה חדש בקבוצה - השנה כבר אין תירוצים. שום האשם.

 הייתה לבית"ר מטרה אחת אמיתית, אתגר אחד רציני - לעבור לפחות שלב אחד. הזלזול כנראה היה כבר ברגע הראשון, כשהשחקנים קפצו כששמעו מה ההגרלה. שום אליפות לא תעזור. יכול להיות שבסוף אבראו יישאר ואפילו יוכיח את עצמו, שיצחקי יכבוש בלי הפסקה - את המטרה האמיתית נגמרה. אין, הלכה העונה. אחרי שתי אליפויות אף אחד לא יתנחם באליפות.

לשום היה ברור שהוא תחת מבחן, שזה המבחן האמיתי שלו, ולא הליגה. בפועל, הוא נכשל במבחן, ויותר מזה - הוא התרסק לחלוטין, ועל כך אין תירוצים. לא בטוח שזה היה עוזר, אבל אחרי הגול השני הוא היה חייב לזרוק למגרש את יצחקי ולהעיף קיבינימט את עידן טל. במצב הזה היה חייב להיות זעזוע מיידי. ברגע ששום לא עשה אותו הוא בעצם לא הבהיר לשחקנים את גודל העליבות שלהם. הוא היה חייב לעשות חילוף כדי שהשחקנים יבינו את המצב.

מאמן לא רק אמור לקבל החלטות מקצועיות, הוא גם אמור להשפיע עליהם, להרים אותם. יש לו ניסיון רב בהרבה מהם. איך יכולת להיות שאחרי שלישייה במחצית השחקנים חוזרים למגרש וחוטפים עוד שניים? האחריות היא על שום שלא זיעזע אותם בהפסקה.

אתם זוכרים כמה זמן נמשך המו"מ על אבראו? וכמה זמן פינטזו על יצחקי? ובשביל מה? מה הם עזרו בסוף? האם זה מצדיק שכר כמו שהם מרוויחים?

אבל האחריות הכי גדולה של שום היא ההגנה. ההגנה העלובה ביותר שיכול להיות. חמישה גולים, ואם ויסלה הייתה רוצה אז גם יותר. כל מצב, כל פעם שהיה בחלק הקדמי יותר משחקן אחד - גול. כל הגבהה לרחבה, כל הכנסת כדור פנימה, במקום להסתיים בהרחקה שתשנה את הכיוון הסתיימה באיזה נגיחה עלובה שאיפשרה לחלוץ קרקוב לכבוש. לא יכול להיות ששום ראה איזה הגנה עלובה יש לו ולא עשה כלום כדי לשפר אותה. הוא ראה במשחק הראשון והוא יודע כמה היא עלובה - ובמקום לעבוד על זה הוא רק פירק אותה. פשוט לא למד מטעויות! נקודת התורפה של בנאדו תמיד הייתה כדורים ארוכים שצריכים לרוץ אליהם - וככה היו הכדורים של ויסלה. בן יוסף לא סומך על עצמו והפחד שלו לטעות גורם לו לעשות עבירות מגוחכות. מרוב שהוא מפחד הוא רק טועה יותר. כדאי ששום יגרום לבן יוסף לשכוח איך נראה הדשא. הוא בלם טוב - ששוב פישל. אני כבר מעדיף את גרשון חולה.

אני חושב שמזמן לא ראינו קבוצה ישראלית שמאבדת כ"כ הרבה כדורים, בעקיר במחצית הראשונה. ליואב זיו יש חורים בידיים וברגליים, אחרת לא ברור למה כל פעם שהוא קיבל כדור שמאלה הכדור עבר אותה בדרך לחוץ. זה גם מנע מזיו לעבור את החצי כל המחצית הראשונה - כי הוא לא הצליח להשתלט על הכדור ולצאת איתו קדימה.

החורים חגגו. השער השלישי הוא אחריות הבלמים שהשאירו את ברוז'ק לבד, אבל גם אחריות של אלברז, שראה שהוא לבד והיה חייב לסגור אותו - ולא עשה את זה. חור מארץ החורים.

כזה חוסר אונים לא ראינו מזמן. גם בשער הרביעי הם איפשרו לדיאז (אחד המצטיינים במשחק) לבעוט בלי שום הפרעה.

השאלה האמיתית היא: מה הלאה? האם אפשר להשכיח העונה את ההפסד הזה? התשובה היא לא. הפעם, בניגוד לעונה שעברה, אפילו דאבל לא יעזור. מה זה יעזור אם כבר בשנה שעברה הביאו דאבל היסטורי?

אני נגד מהפכה בסגל: גם אם יעשו מהפכה, אירופה לא תחזור. המהפכה צריכה להיות בהרכב, בתוך הסגל, צריכים לשלוח החוצה שחקנים ששיחקו מתחת לכל ביקורת, שחקנים חשובים שיש עליהם אחריות גדולה - והם התעלמו ממנה.

עדיף כבר שיהיה סגל חזק לליגה, למרות שלליגה לא צריך כזאת השקעה, כמובן. לישראלים אין שום תחליף, ולגבי הזרים יהיה קשה למצוא עכשיו מחליפים ברמה. אבראו חייב לקבל את הצ'אנס לפחות בליגה - מה הוא יעשה שהפערים בינו לבין השחקנים האחרים היו כ"כ גדולים? אם כבר שינויים בסגל, אז קאלה הוא לדעתי צריך להיות אופציה להעפה ולהביא תחתיו את אוואט, שהצעה מכובדת יכולה להחזיר אותו, ובכל זאת - להביא עכשיו שחקן בתפקיד הזה, התפקיד שחיייבים למלא הכי מוקדם כדי לחבר אותו להגנה, זאת בעיה, ולכן גם את השינוי הזה לא הייתי עושה. לא הייתי מביא בלם חדש - השלישייה שיש לבית"ר מספיק טובה. לכן, הפתרון האמיתי הוא מהפכה בתוך הסגל, בהרכב, כמו שכבר אמרתי - בן יוסף מסופסל, וגם טל וזנדברג. מהפכה בהרכב היא הראויה עכשיו. סתם החלפת שחקנים היא בעצם פאניקה וחוסר שליטה. לא יעזרו שינויים עכשיו - כי אין כבר מה לתקן. הנזקים נעשו.

בדיעבד נראה שההוצאות העצומות הן מגוחכות. לא נכון. כדי להצליח סוף סוף באירופה היו חייבים להשקיע כסף. הביא שחקנים בעמדות הנכונות ועשו נכון שהשקיעו - אבל זאת האכזריות של אירופה. מספיק משחק אחד גרוע כדי להרוס עונה שלמה, כדי לגרום לכל ההוצאות להיות מיותרות. מלכתחילה ההוצאות נכונות - הבעיה היא מה שקרה בפועל במשחק אתמול. שחקנים מנוסים כ"כ ועשירים כ"כ כמו שיש לבית"ר חייבים לדעת להתמודד עם לחץ. לא יכול להיות שגול אחד גורם לשחקנים להשתולל, לעשות עבירות לא סופרטיוויות ולהוציא את העצבים. לא יכול להיות שאין שליטה עצמית וכזה חוסר ריכוז. איך יכול להיות שהאגף השמאלי החזק של בית"ר נראה כ"כ רע? איך יכול שבין כל שחקן ושחקן מפרידים עשרות מטרים?

ויסלה קרקוב היא קבוצה מאומנת, ואת זה אמרתי כבר אחרי המשחק בטדי. היא הצליחה להלחיץ את הגנת בית"ר, ללחוץ עליה, ולשחו המון כדורים לתוך הרחבה כדי לחפש טעויות בהגנה. קרקוב הניעה את הכדור, שיחקה מהר וקבוצתי - ההפך מבית"ר, ששיא התיאום והקבוצתיות שלה היה בסוף המחצית הראשונה, בין שלושה שחקנים בלבד: בואטנג, אלברז וברוכיאן, שניסו קצת לשחק אחד עם השני. אבל במחצית השנייה גם השלישייה הזאת התפרקה. במחצית הראשונה בית"ר לא הגיעה למצב אחד ראוי. במחצית השנייה היו 2-3 מצבים - אבל עם כזאת סיומת נוראית אי אפשר להגיע לשום מקום. קרקוב ניצלה את הבעיות של בית"ר בהגנה, שיחקה לעומק והצליחה לשלב גם את האגפים. מדהים איך תוך כמה שניות היא שלחה יותר מחצי לקבוצה לחלק ההתקפי. היא העלימה יתרון מספרי בהגנה של בית"ר, אם היה כזה. היא שיבשה את המשחק של כולם ועיצבנה יותר ויותר את השחקנים. היא ניצלה את המומנטום של השער הראשון כדי לכבוש עוד ועוד אחד ולגמור את הסיפור. וזאת אולי הנקודה המשמעותית אצלה - חוסר השובע, הרצון כל הזמן לכבוש עוד ועוד. במחצית השנייה כבר ראינו אותה רגועה יותר. היא התעללה בבית"ר, וגם כשכבשה זה לא היה תולדה של השקעה ומאמץ גדול - בית"ר לא הקשתה עליה, והיא בחרה מתי לתקוף ומתי ללכת אחורה ברוגע. מהרגע הראשון של המשחק הוא היה בידיים שלה.

לדעתי, אם לארזי אכפת מהקבוצה שלו הוא צריך לקבל הבוקר החלטה - החודש אין משכורת, לא לשחקנים ולא למאמן. המבחן שלו כדי להראות שאכפת לו זה לקבל את ההחלטה הזאת. הם יקבלו את זה, לפחות חלקם, כי הם יודעים איזה בזיון היה אתמול. הם ביזו את הספורט הישראלי והכדורגל הישראלי ולא מגיע להם להרוויח. כסף מרוויחים על עבודה ומאמץ - אתמול זה לא היה במשחק של בית"ר. שהם ירגישו גם בכיס איזה עוול הם עושים לאוהדים שלהם, שמשלמים בשביל לראות אותם משחקים כדורגל - ולא מה שהיה אתמול. ויסלה אומנם גרמה גם לבית"ר להיות גרועה - אבל זה לא תירוץ. השחקנים לא הגיעו למשחק ולא מגיע להם שיקבלו את שכרם על זה. ארזי צריך לקחת פיקוד - החודש אין משכורת, ומי שלא מקבל את זה יכול לארוז את הדברים שלו ולעוף הביתה. עכשיו גם אין מה להפסיד - אז בואטנג יעזוב, אז אבראו יעזוב - כל עוד אנחנו לא רואים פה גל עזיבות האליפות צריכה להיות השנה בטדי בכל מקרה.

סביר להניח שבית"ר תיקח עוד אליפות. היא מחוברת יותר ממכבי, היא רצה יותר זמן ביחד, ולא ברור מה ייגמר עם מכבי, סגל עמוק בצורה יוצאת דופן, טכני ומוכשר בצורה מטורפת - אבל הימור לא קטן, הגנה בעייתית והפסדים משפילים במשחקי ההכנה. כל זה עם מאמן שעלול לקרוס תחת הלחץ. חוץ מזה, שום יודע שאם הוא לא רוצה שהעונה הזאת תיכשל ככישלון הכי גדול שיכול להיות עם תקציב כ"כ גבוה הוא חייב לפחות להביא את האליפות הרגילה.

מבחן האוהדים:

בסוף קצת יישכחו את ההפסד. יתנחמו בדריסת הליגה - אבל אסור לאוהדים לקבל את זה. זה המבחן של האוהדים - לא לקבל גם אליפות קלילה. לא לשכוח. הייתה לבית"ר מטרה אחת - אירופה. ברגע שהיא נכשלה בה גם העונה נכשלה. לא לתת לשחקנים להצילח לגרום לנו לשכוח, לא לקחת ברצינות את ההדחה. הזמן הוא המבחן. עם הזמן המשחק מעט יישכח - ואסור לתת לזה לקרות. השנה, גם אליפות יפה לא תעזור, החגיגות בסאקר יהיו מזויפות.

הסתמכות על מושיעים:

אמרתי את זה כבר אחרי המשחק הראשון. שחקני בית"ר הם אוסף שחקנים לא מחוברים בינתיים, שמכירים טוב אחד את השני והיה להם חיבור מצוין בשנה שעברה - אבל השנה זה נעלם. אין קבוצתיות, וראינו במשחק הראשון את ההסתמכות על מושיעים שיצילו אותה. אתמול יצחקי היה אמור להיות כזה, במחצית, אבל אפילו הוא החטיא מול שער ריק. ואם לא יצחקי - אז בואטנג, שהיה היחיד שניסה, ששלח כדורים לעומק, שחיפש את ההתקפה. הכל היה עליו. בית"ר היא לא חבורה מלוכדת שמחפה אחד על השני, אלא אוסף שחקנים שנראו אתמול אותו דבר - אף אחד לא משתלט על המסירות, כולם עושים חורים בהגנה, אין חיפויים, ואף אחד לא עוזר לאבראו בחוד. פערים עצומים, בעוד אצל ויסלה המרחק בין שחקנים היה מאוד מינימלי, וככה היא הציגה משחק מסירות מצוין, בעוד מבחינת בית"ר התקפה עם יותר משתי מסירות מוצלחות היא התקפה גדולה. כבר במשחק הראשון ראינו את בית"ר מנצחת בקושי בזכות מושיע - ברוכיאן. קרקוב הראתה סבלנות, היא לא התבלבלה ונלחצה מההפסד. שער החוץ שלה היה חשוב מאוד מבחינתה ונתן לה ביטחון אתמול. היא ידעה שהמשחק בידיים שלה, בבית שלה וש-1-0 קטן יספיק לה על מנל לעלות למשחקים מול ברצלונה והגיעה רגועה בהרבה מאשר במשחק הראשון, אז היא עשתה הרבה עבירות על בית"ר. במשחק הראשון ההסתמכות הזאת על מושיע עבדה בקושי רב - אתמול כבר ראו שבאמת אי אפשר לסמוך על מושיעים ולהצליח.

קהל:

כשבית"ר נקלעה למצב קשה במשחק הראשון היה את הקהל שיעודד וירים את הקבוצה. אתמול, כשהיא שקעה היה מולה קהל עוין ושונא לצד 150 אוהדי בית"ר. זה היה גורם קריטי אתמול. אם המשחק היה בטדי אולי אחרי השער הראשון הסופה הייתה נעצרת. זאת גם ההוכחה שההגרלה הייתה לא טובה - אם ההכרעה הייתה עוברת לטדי, ובהנחה שהמשחק הראשון לא היה נגמר ב-5-0, היא הייתה מנצחת בטדי ועולה. כשההכרעה בקרקוב השחקנים נלחצו והלכו לאיבוד. זה בטח לא תירוץ, זה פשוט המצב.

ניצול ההיכרות:

במשחק הראשון הצדדים עוד לא מכירים את נקודות התורפה של היריבה, ולכן קשה להביס בצורה מוחצת, אבל למשחק השני הגיעה ויסלה כשהיא יודעת בדיוק מה נקודות התורפה של שחקני בית"ר, מתוך ההיכרות של שתי הקבוצות מהמשחק הראשון. היא למדה מטעויות - ובית"ר לא. היא שלחה כדורים ארוכים וגבוהים, מתוך ידיעה שקאלה אוהב לצאת אליהן כמו ילד בן 3. היא ידעה שבן יוסף חסר ביטחון וטועה המון ושבנאדו מוגבל מבחינת המהירות. היא ידעה שאין תיאום בהגנה, שזיו מחורר ושאלברז חלש פיזית ועושה עבירות מוגזמות. היא ידעה שכשמבטלים את בואטנג גם טל נעלם, וכשבואטנג לא קיים מבחינה הגנתית אפשר בקלות למצוא חורים דרך מרכז ההגנה. היא ידעה שהיא צריכה לבודד את אבראו משאר הקבוצה, כי הוא מוגבל מבחינת ניידות ודי איטי, ולכן אם הוא לבד בהתקפה הוא לא קיים - הוא חלוץ שתלוי באחרים, לא אחד שבא לקבל כדור ולייצר לעצמו מהלך. היא הצליחה במשחק הראשון למנוע תיאום בין אבראו לטוטו, וניצלה את ההיכרות מהמשחק הראשון כדי להביס את בית"ר. בית"ר קרסה תחת בלחץ. קרקוב הגיעה מוכנה ועל כך כל הכבוד למאמנה. היא מסוכנת מאוד בבעיטות מרחוק - וניצלה את זה כדי לאיים על השער בלי הפסקה ולכבוש מכדור חופשי. היא הבריקה בפתיחת החומה של בית"ר בכדור החופשי ובעטה המון לשער כי היא ידעה שקאלה מעורב יותר ונוטה לטעות. היא הלחיצה אותו וגרמה לו להרחיק נורא. היא ביטלה את בית"ר ולא נתנה לבית"ר לצאת למתפרצות. מנגד, בית"ר לא ניצלה את נקודות התורפה של יריבתה ולא ניצלה את ההיכרות. ויסלה מתואמת ומאומנת יותר ולמדה מטעויות - וזה ההבדל בין הקבוצות.

רוגע מול לחץ:

מאז ההגרלה מול ויסלה הלחץ סביב הקבוצה היה עצום. כל פיפס קטן היה במרכז. בשבוע האחרון היו בעיות במטוס של הקבוצה שפגעו מאוד בהכנות ולחץ עצום מכל כלי התקשורת. המבחן של השחקנים היה להתמודד עם זה. בפועל, הכל התפרק. בית"ר התנפצה לרסיסים במשחק הכי חשוב של העונה. לא במקרה - השחקנים לא עמדו בלחץ. מנגד, הרוגע והשקט של ויסלה מעוררים קנאה. אותו הרוגע וההרגשה שהכל הולך מצד ויסלה גרמו לשחקני בית"ר להילחץ יותר ויותר ולעשות עבירות חזקות וטיפשיות, שלא היו רחוקות מאדום, בסופו של דבר. לא קל במשחק כ"כ קריטי, עם פיגור מוקדם, להיות כל כך רגועים ושלוים - אבל ויסלה עשתה את זה וזה הוביל אותה לניצחון. שאפו. לעומת זאת, חסור השקט והלחץ של בית"ר התבטא במחיצת הראשונה בבעיטות טיפשיות וחסרות סיכוי מטווחים חסרי סיכוי. כלומר, עד שבית"ר עברה את החצי ושמרה על הכדור - היא ישר בעטה אותו. ממש כל הכבוד.

חוסר אופי - גם להפסיד יש דרך:

התפרקות המערכות הראתה חולשה מצד בית"ר. בית"ר הראתה אתמול שהיא קבוצה פגיעה ביותר ורגישה מאוד. הסגל החזק חייב אותה לפחות לעמוד בכבוד. השפלה כזאת היא חוסר באופי ועליבות מצד כולם - וחובה שכולם ישלמו את המחיר. הפתרון (אם שוב יישאר בתפקידו): להעיף את כל ההרכב לספסל, אולי חוץ מאלה שהיו פחות גרועים. גם אם אי אפשר לתקן - לפחות הגורמים להשפלה ישלמו עליה. יש הבדל בין להפסיד בכבוד ללבזות את הכדורגל הישראלי בכלל והמועדון בפרט.

שום סיים את תפקידו כמאמן בית"ר:      

יכול להיות שהוא יפוטר, או יתפטר, יכול להיות שלא. זה גם לא משנה. גם אם הוא יישאר ויקח טראבל זה לא יעזור כבר. את האתגר האמיתי הוא פיספס פעמיים, כולל פעם אחת בצורה משפילה. גם אם הוא יגמור את העונה - זאת תהיה העונה האחרונה שלו. אני חושב שהוא צריך להישאר, כי לא ימצאו מאמן טוב ממנו, בטח בשוק הישראלי, ועדיף כבר מאמן שמחובר לקבוצה מלהביא מאמן חדש. שום מספיק טוב לליגה, עדיף שלפחות בליגה יקחו אליפות ולא יהמרו. חוץ מזה, שום יודע שהוא חייב ובגדול ולכן יעשה הכל כדי לקחת אליפות עכשיו. אז שוב, זה לא יכפר - אבל בשלב הזה של העונה החלפת מאמן היא הדבר הכי גרוע. עד שהוא יתחבר לקבוצה מכבי ת"א עלולה לברוח. שום מאמן מצוין, ומשחק אחד נורא לא ישנה את זה. הוא מאמן כבר שנים והאחריות שלו היא להרים את הקבוצה. אליפות זה אולי לא חדש, זה לא מרענן - אבל לפחות שמשהו יהיה מהעונה הזאת, שעוד לפני המחזור הראשון נראית ככישלון חמור שלא יהיה אפשר להשכיח.

אם אני מנהל את הקבוצה אני משאיר את שום עד סוף העונה ופוקד עליו להרים את הקבוצה עכשיו, אבל בסוף העונה מעיף אותו - כי הוא נכשל. בהנחה שבכל מקרה בשנה הבאה הוא לא יהיה בבית"ר אפשר כבר להגיד - המטרה שלשמה הוא הובא, ליגת האלופות, הסתיימה. עכשיו גם אליפות לא תשנה את זה.

התבוסה אתמול מציינת את הסוף של בית"ר במתכונת הנוכחית. בעונה הבאה עשוי להיות מאמן חדש שיעשה מהפכה,כי בלי קשר לתבוסה - אחרי 3 עונות ביחד חייבים לפרק ולרענן. לכן, אפשר כבר לומר: בית"ר הנוכחית, השלד הנוכחי, הכולל את טל-בנאדו-גרשון-זנדברג וחבריהם סיים את תפקידו אתמול. אליפות לא אליפות  - הם נכשלו ולכן יעזבו. נוסף לכך, טל בן 33, בנאדו 34 , קאלה 34 וגרשון בן 30. סגל מבוגר שלא ישמור על רמה גבוהה עוד הרבה זמן. לכן, זה גם לא כזה משנה אם שוב יעזוב עכשיו או לא. ברגע שהעניין נגמר - העונה הלכה, לפחות בחלקה. במוקדם יותר או במאוחר יותר - תהיה מהפכה והסגל ייבנה מחדש. עכשיו לא משנה מה יקרה - המשחק אתמול סימן את סוף הקדנצייה של שום בבית"ר. אם הוא יישאר הוא יוכל טיפה להמתיק את הגלולה - אבל לא מספיק.

אליפות זאת כבר לא חוכמה. מילא עונה שעברה, הוא היה חדש בקבוצה, בית"ר הייתה רק עם אליפות אחת ברצף ורצתה לבסס את עצמה כאלופה ויותר מכל - רצתה גביע, ולכן גם הדחה מוקדמת התקבלה בצורה סבירה מתוך ידיעה שהמבחן האמיתישל שום יהיה עכשיו - סוף יולי ותחילת אוגוסט. ברגע שהוא לא עבר את המבחן והאליפות כבר מיצתה את עצמה אין לו כבר מה שיציל אותו. שנה שעברה עוד היה רעב לאליפות - השנה זה כבר לא ישנה. בשנה שעברה רצו גביע - וברגע שהיה גביע לאף אחד לא היה אכפת מקופנהאגן. בית"ר הסיקה מסקנות וסגרה את הסגל מוקדם אחרי התנהלות טובה והכל נראה בסדר. אבל שום ידע שכישלון נוסף יגמור אותו. כישלון אחד - מותר, לא גומרים מאמן, בטח לא כמוהו, בגלל הדחה אכזרית בהארכה, אבל ברגע שזה חוזר על עצמו והופך לתופעה קבועה - אף אחד כבר לא צריך אותו, ולא יעזרו הדיבורים על אירופה, ההשתתפות בליגת האלופות עם מכבי חיפה או דאבל עם פנאתינייקוס. אחרי שתי כישלונות שום איבד הרבה מהמניות שלו ויהיה חייב להצליח בעתיד באירופה כדי להשכיח את זה.

עוד סיבה לכישלון - המנהיגים ברחו מהאחריות:

אפשר היה לצפות משחקנים עם כ"כ הרבה ניסיון, חוכמת משחק ומנהיגות שייקחו אחריות. אני מדבר על טל, בנאדו וזנדברג, שאולי לא מנהיג כמו השניים האחרים - אבל אחד השחקנים החשובים בקבוצה. בפועל, טל עשה עבירות של ילד בן 18 שעושה במכנסיים, זנדברג נעלם ובדיוק ברגע הכי חשוב לא היה קיים ובנאדו, גם אם הוא לא האשם המרכזי בהגנה, הוא חלק גדול מהאחריות על חמשת השערים. לא יכול להיות שהוא לא מנע אפילו אחד מהם. לא יכול להיות שבכל כך קלות, מכל מצב, מכניסים לו גול. בנאדו הוא שחקן קר רוח ורגוע מאוד ולא מאלה שטועים טעויות קריטיות - אבל ההרגשה היא שבאופן כללי שחקן במעמדו היה חייב למנוע בצורה חלקית לפחות את התבוסה. הוא האיש הכי חשוב בהגנה ולא יכול להיות ששחקן שכבר שיחק כ"כ הרבה באירופה ולקח כל כך הרבה אליפויות ככה חסר אונים. זה לא מה שהוא עשה- זה מה שהוא לא עשה. היה אפשר לצפות ממנו לפחות למלחמה, לפחות להרחקת כמה כדורים - זה לא קרה.

בנאדו איכזב בענק. השמות הגדולים, השחקנים המוכחים התפרקו. מילא מדובר בילדים או בשחקנים שעולים מהספסל - אבל כשמדובר בשלושה שחקנים עםהשפעה כ"כ גדולה, עם רזומה כ"כ מרשים, עם אחריות כ"כ גדולה ועם ווינריות מרשימה ביותר לאורך השנים היה חובה לצפות מהם שלא ייצאו כ"כ לוזרים. אני מאשים גם את אוחיון, זיו וטוטו - אבל ציפינו ליותר משחקנים מוכחים שאנחנו יודעים שיש להם את זה, שחקנים כ"כ בכירים שעברו כ"כ הרבה. אלה שחקנים שעברו עליות ומורדות וכבר הודחות בצורה מאכזבת גם בקבוצות אחרות - כמו מכבי חיפה - והיו חייבים ללמוד מכשלונות העבר. לא לכל אחד יש צ'אנס לכפר על כישלון מהעבר - ומיש שמקבל את הצ'אנס חייב לקפוץ עליו. זנדברג, בנאדו ושום קיבלו צ'אנס לתקן את העונה שעברה וכשלונות נוספים - מאלמו ורוזנבורג, למשל - ושוב פישלו. מי שלא לומד - לא מגיע לו להצליח.

סיבה נוספת: חוסר ביכולת לשלב בין שני מפעלים - הסיבה שרק שתי קבוצות ישראליות הגיעו בעבר לליגת האלופות:

כל עונה מחדש, האלופה התורנית משחקת באירופה, מוקדמות ליגת האלופות, וכמעט תמיד, להוציא שני מקרים, זה נגמר בלוזריות הרגילה. מגיעים עד הבאר, יכולים לנצח במשחק הראשון - אבל מפשלים ברגע האמת.

אם נסתכל על העונות האחרונות - נראה שהאלופה כמעט תמיד לא הצליחה בשני מפעלים:

עונת 2002:

אלופה - מכבי חיפה 

אירופה - הדחה עלובה בגלל פרשת הפקס

הפועל ת"א - רבע גמר אופ"א, אבל רק מקום שני בארץ

2003:

אלופה - מכבי ת"א

אירופה - מכבי חיפה בליגת האלופות, מקום שלישי בשלב הבתים

2004:

אלופה - מכבי חיפה

אירופה - מכבי ת"א מגיעה לליגת האלופות - אבל בליגה מסיימת מקום שמיני

2005: אלופה - מכבי חיפה

אירופה - הדחה מול רוזנבורג

2006:

אלופה - מכבי חיפה

אירופה - הדחה מוקדמת מול מאלמו

2007:

אלופה - בית"ר ירושלים

אירופה - חיפה מודחת מליגת האלופות, אבל מצליחה לא רע, ורק במארס מודחת סופית אחרי 4-0 לאספניול.

2008:

אלופה - בית"ר ירושלים

אירופה - הדחה מוקדמת מול קופנהאגן

2009:

אלופה - ?

אירופה - בית"ר ירושלים מושפלת 5-0 מול ויסלה קרקוב ומודחת אחרי 6-2 בסיכום שני המשחקים.

הטבלה שלמעלה מסבירה הכל. מכבי חיפה, לדוגמא, לקחה 5 אליפויות ב-6 שנים - אבל רק בעונה אחת היא הצליחה באמת באירופה. הפועל ת"א השיגה הישג ענק באירופה, בגביע אופ"א - אבל בליגה אפילו לא לקחה אליפות. מכבי חיפה מביסה 3-0 את אולימפיאקוס ומנצ'סטר יונייטד בשלב הבתים של ליגת האלופות בדרך ללא פחות מ-7 נק' - אבל בליגה לא זוכה באליפות. מככבי ת"א, בעונה הטובה בתולדותיה באירופה, נכשלת בענק בליגה. בית"ר ירושלים לוקחת אליפויות בקלילות - אבל מושפלת ע"י אלופת פולין, ויסלה קרקוב. תמיד מבטיחים הבטחות - ואז מגיעה קבוצה, בד"כ סקנדינבית, שנחשבת לריאלית למעבר - אבל ברגע האחרון היא משפילה את הישראלית. זה לא רק בית"ר ככה, זה כל שנה קורה לקבוצה ישראלית.

הקבוצות הישראליות לא מסוגלות לשלב שני מפעלים - עד שזה יקרה הכדורגל שלנו לא יתקדם. לא יכול להיות שקבוצה בונה סגל בתקציבים מטורפים אבל לא מסוגלת לעבור שלב באירופה. לפי הטבלה הזאת, אם בית"ר הייתה מצליחה השנה באירופה - בליגה היא לא הייתה זוכה. הכדורגל לא יתקדם עד שקבוצות ידעו לשחק שני משחקים בשבוע. הגיע הזמן שיידעו לעמוד בעומס ושיידעו לבוא רעבים למשחקים - גם אם הם במפעלים שונים. בית"ר לא ידעה להכין את עצמה לשני מפעלים שונים. כל שנה זה חוזר מחדש - ולכן מאז עונת 2004 אף קבוצה אפילו לא קרובה לליגת האלופות. הבעיה היא שהכושר הגופני של השחקנים בארץ רע מאוד ולכן הם לא מצליחים לשלב. זאת בעיה מקצועית וגם מנטלית - שחקנים ישראלים לא יודעים לשלב, להתמקד ביותר ממטרה אחת במקביל - וזאת אחת הסיבות שתמיד האלופה אצלנו חוגגת על הליגה ונכשלת באירופה.

זאת גם הסיבה שמאז תחילת המילניום רק עונה אחת הייתה צמודה. בכל שנה, הקבוצה החזקה ביותר עפה מאירופה בשלב מוקדם ואז מוציאה את העצבים על הליגה. ההדחה המוקדמת מאפשרת לה לחגוג על הליגה, ואז, בצורה מחזורית, שוכחים מאירופה עד העונה הבאה. הליגה היא כאילו הסוכר שממתיק את ההדחות - אבל זה תוקע את הכדורגל הישראלי. קבוצות כאילו "מרוצות" מההדחה ומתייחסים אל ההדחה בצורה של השלמה - כי ככה לפחות הראש מרוכז המטרה אחת. הבעיה היא שכשבונים קבוצה בתקציה של יותר מ-100 מיליון שקל מה זה עוזר שחוגגים על הליגה? ובטח אחרי רצף אליפויות. אחרי שקבוצה מתבססת כאלופה היא צריכה לשים את הדגש על אירופה - אבל אז טעות קטנה הורסת עונה שלמה והקבוצה נשארת עם הליגה. עד שלא יידעו להפריד ביניהם נמשיך להיות תקועים.

סיכום: ההפסד אתמול הוא משמעותי ביותר. זה לא מפתיע, שוב הקבוצה הישראלית עפה מוקדם ונשאר עם הליגה, אבל מה שמיוחד בהדחה הזאת שזאת הדחה משפילה בצורה יוצאת דופן והדחה שאי אפשר לתקן. היא בעצם סוגרת את התקופה של שום כמאמן בית"ר מאחר והוא נכשל במשימה האמיתית ואין לו כבר מה שישכיח ויתקן את ההדחה. אחרי סגל שרץ ביחד הרבה זמן, בעצם אפילו מקבוצות קודמות - השילוב טל-בנאדו-זנדברג שיחק ביחד בחיפה. נראה שאחרי העונה הזאת הסגל הישראלי הכ"כ טוב של בית"ר יתפרק ויבנה מחדש. בית"ר מעמידה כבר עונה שלישית סגל ישראלי מפוצץ, אוסף של הישראלם הכי בכירים, אבל כאלה שכבר מזדקנים. מתישהו כל סגל ממצה את עצמו וכדי שלא יקרה לבית"ר מה שקרה לחיפה, שפשוט מיצתה את עעצמה היא חייבת לעשות זעזועים בקיץ הבא.

חוץ מזה, הסגל הזה כבר שנתיים, וחלקו יותר, נכשל באירופה ולכן אי אפשר לסמוך עליו. אין שום סיבה לשמור עליו. מאחר ואליפות כבר לא תהיה הפתעה ולא תהיה תואר מרענן מבחינת בית"ר, אפשר לומר שבית"ר במתכונת הנוכחית סיימה את תפקידה אתמול - ומעל כולם יצחק שום. יכול להיות שפרננדס יצליח, שברוכיאן יתן עונה טובה מאוד, שאבראו יהיה מלך השערים - אם יישאר - אבל זה כבר לא ישנה כלום. העונה של בית"ר נגמרה אתמול, או לפחות החלק המשמעותי שלה. להתראות אירופה, גם בשנה הבאה האלופה תחטוף שער בדקה ה-90 בגלל כדור גבוה, סביר להניח מול קבוצה סקנדינבית, כמו תמיד. שפיגל ושום הובאו לבית"ר כדי לקרב אותה לאירופה ובשנה וקצת האחרונות שמענו מהם בלי הפסקה דיבורים על אירופה וליגת האלופות -בסוף נשארנו עם הליגה, שוב.