ביום ראשון שודר ספיישל יווני של כוכב נולד. טוב, נו. בסופו של הערב המפרך, כך דווח לי, הודחה המתמודדת בריגיטה וקסלר (זה השם משפחה? אני בכלל לא בטוח), הגימיק האסטוני-בלונדיני של העונה. נו, טוב. מאז נמצאת מערכת טמקא תחת מתקפה כוללת של מיילים מאת מעריצים זועמים, שטוענים בשיטתיות שמשהו בהדחה לא היה הוגן.

לפעמים הם טוענים שהיו הצבעות שלא נקלטו, לפעמים הם מאשימים את ההדחה בסכסוך בין בריגיטה לבין טמירה ירדני, ולפעמים הם לא טורחים להסביר למה הם מתכוונים כשהם אומרים "הודחה בחוסר הגינות". מה שכן, הם מציינים שהטענה שלהם היא מה-זה-כאילו נכונה, כי, לייק, הם מכירים מישהו שמכיר את המנקה של האחות של האמא של בריגיטה, והיא סיפרה להם שמשפחתה קיבלה הודעה (!) מתנצלת (!!) מהפקת התוכנית (!!!) שטענה שאכן הייתה טעות כלשהי, אבל מהלעשות, זה המשחק, הוא כולל גם טעויות (ע"ע צביקה פיק), ומודחת נשארת מודחת.

המתקפה הגיעה לשיאה היום. בשעת צהריים מאוחרת החלו להגיע, בקצב של שלושה-ארבעה מיילים בדקה, קצף מרשים של כמה עשרות (לא ספרתי כמה, אבל המספר היה גדול מ-100) הודעות כאלה, במשך שעה תמימה. מייל אחרי מייל אחרי מייל. בריגיטה רודפת בריגיטה רודפת בריגיטה.

התופעה של הסתערות המונית על המייל המערכתי מתרחשת בעיקר אחרי אירועים קצת יותר מהותיים. בחודשיים הקצרים בהם אני עובד בטמקא, זכור לי עומס אחרי רעידת אדמה גדולה שהורגשה ברוב הארץ, כמו גם כמה עשרות בודדות של דיווחים על אותו מטאור / טיל / עב"מ / צביקה פיק שהופיע בשמי ארצנו לפני אי אילו ימים. גם אחרי פיגועי הטרקטורים היה רצף מיילים, אך קטן יותר: פיגועים הם אירועים נקודתיים, ולא כלל ארציים, לפי כן הדיווח עליהם נעשה בכמויות מצומצמות יחסית.

בריגיטה שברה את כל השיאים המוכרים לי באופן אישי. ברור לי שלא מדובר בצירוף מקרים ספונטני, אלא בהתארגנות של פורום כזה או אחר, וסביר להניח שהגיעו לא מעט מיילים כפולים ומשולשים מאותם אנשים בשמות שונים, אבל למרות כל זאת - זה מרשים. ילדים ניסחו מכתבים מרגשים, ארוכים, חלק מהם אף הגדילו לעשות וטענו שאנחנו הגוף העיתונאי הגדול שיכול לעשות את השינוי (!) שהאזרח הקטן מיחל אליו (!!).

להט כזה אי אפשר לזייף. המיילים האלה נכתבו מהלב, על ידי חבר'ה צעירים שהרגישו, באמת ובתמים, נבגדים על-ידי כוכב נולד והקהל שבחר להדיח את המתמודדת הפייבוריטית שלהם.

אין לי מילה אחרת לתאר את זה חוץ מ"עצוב", ובאמת שחשבתי הרבה.

לבלוג של ארז רונן