מכירים את סרטי הטריילר?
אלו שאתם רואים את הטריילר שלהם בעודכם מחכים לרגע בו יתחיל הסרט האמיתי, ומסננים לעצמכם: "את הסרט הזה אני פשוט חייב לראות"?
בטח מכירים.
כמה מהסרטים האלה אתם באמת הולכים אחר-כך לראות?
אני? באופן אישי?
לא הרבה.
אין מה לעשות. זה קורה גם לטובים ביותר.
אבל פעם בכמה זמן, מגיע הסרט, שהטריילר מחסיר הפעימה שלו, לא רק גורם לי לרצות לראות אותו. אלא גם גורם לי לראות אותו.

שלום, תכירו, זה "וול - E".

הסרט מתחיל אי שם בשנת 2700, לאחר שכדור-הארץ הוצף בזבל, החיים בו הפכו לבלתי אפשריים וכל האנשים פונו למגורים זמניים בחלל. מאחור הם הותירו צבא רובוטים מפני אשפה בשם "וול -E", שתוכנתו לנקות את כדור הארץ מהזוהמה כדי שבני האדם יוכלו, ביום מן הימים, לחזור.

עם השנים, מרבית ה"וול- E"ם שבקו, מלבד וול- E אחד, שממשיך במשימתו בדבקות ובנחישות. בניגוד לצפוי, הוא אף פיתח לעצמו אישיות. הוא סקרן, תמים, מתגורר בקרוואן ומגדל צמח בדאגה רבה. יום אחד נוחתת בכדור-הארץ חללית משונה, וממנה יוצאת איב, רובוטית לבנה וקטנה הגורמת לוול - E, לראשונה בחייו- להתאהב. היא שובה את ליבו וגם שוברת אותו כשהיא לוקחת עימה את הצמח ועוזבת את כדור-הארץ.
וול - E מחליט לא לוותר ויוצא לחפש אחריהם.

כיאה לסרט הטריילר שהוא, הציפיות מ"וול - E" היו גדולות. אני מדברת על הציפיות להתאכזב, כמובן.

בפעם האחרונה שבדקתי, גורס האשפה של האדם הממוצע הוא עמוק ומרתק בערך כמו התא האפור במוחה של אחת הנעלוליות- "רנדומלי- זו מישהי שקוראים לה רן והיא דומה לי" ב"היפה והחנון".

אז כמה מאתגרת וייחודית כבר יכולה להיות מכונה שמכינה ריבועי זבל להנאתה? 

הרבה, מסתבר.

 
הוא מתחיל בקטנה. ממש בקטנה. בלי תופים ומחולות (אבל עם מוזיקה גדולה מהחיים). רק רובוט קטן ומשעשע ששם חזיות על העיניים שלו ומפתח קשר עמוק עם מטף לכיבוי אש, שלאט לאט, מבלי שבכלל שמים לב, הופך לאנימציה יפיפייה ומשגעת, עדינה, מצחיקה וכל-כך לא שגרתית, שמצליחה להיכנס ללב בלי טיפת קיטש מעושה ודביק ושבלתי אפשרי לצאת ממנה בלי הרגשה נפלאה ו/או רצון עז להחזיק למישהו את היד.

ולא משנה כמה הלב שלכם עשוי מאבן או כמה ציניקנים מרירים הינכם, לא תוכלו שלא להתמוגג מהיצור התמים והנפלא הזה, שהוא ללא ספק הדבר הכי אנושי שייצא לכם לראות על המסך בזמן הקרוב.

לצערי, קהל היעד העיקרי של "וול- E" יהיה בעיקר ילדים. למרות שהוא בכלל לא בשבילם. נכון, רובוט זעיר שמפתח ידידות עם מקק הוא אולי משהו שילדים יתחברו אליו יותר, אבל כמו רבים מהסרטים של "פיקסאר" ("משפחת סופר-על", "צעצוע של סיפור"), התענוג הוא גם לצעירים, אבל בעיקר לצעירים בנפשם.

על אף החמימות והעונג, "וול- E" מצליח להשחיל לנו גם מסר קטן וצובט. מעין "נו נו נו" עדין במסווה של צמר גפן מתוק, שלא מפספס לרגע את ההזדמנות ללעוג להתנוונות המרגיזה ומעוררת הפלצות ממש של המין האנושי, ולהתריע בפני העתיד השחור שאנחנו בונים במו ידינו.

ולמרות סטירת הלחי הקטנה, "וול - E" מתברר כסרט הטריילר המתוק ביותר שיצא לי לראות.

עוגייה מקסימה, חכמה, ומשעשעת עד מאוד, שמספקת קצת יותר משעה וחצי של כיף שלא מהעולם הזה, תרתי משמע.

וכשהוא משאיר את הצופים שלו עם חיוך עד לב שמיים, תחושת חמימות מתפשטת בבטן ועם שתי מילים משעשעות שייקח המון זמן להפסיק למלמל אותן שוב ושוב (כשתראו, תבינו), "וול - E" הופך להיות אחד מהסרטים האלה שאתם פשוט לא יכולים להרשות לעצמכם לפספס.