כמה הרהורים על התוכנית "נקמת המחוננים" שעלתה השבוע בערוץ 10.

המנחה
אלי אילדיס אינו מנחה אנמי כגיא זוארץ, אבל גם אינו כובש במיוחד. הוא יעיל. אומר את מה שעליו להגיד, אבל בלי יותר מדי נשמה, אמפתיה או להט. כשעליו להתלהב הוא מזייף משהו נטול התרגשות וכשהוא מנחם את המפסיד אין בו יותר מדי צער. נראה לי שלדבר על מכוניות הוא נהנה יותר מאשר להיות גננת של ילדים שמתאמצים לעצור את דמעות האכזבה. דווקא לתוכנית הזו הייתי משבצת את ציפי שביט. בהנחיה שלה יש יותר רגש וסוף סוף שמות החיבה שהיא מתעקשת להדביק למתחרים לא היו נשמעים כל כך טיפשיים.

 
המשתתפים
הילדים שמשתתפים בתוכנית נבחרו על פי יכולותיהם השכליות. מרענן לראות מתחרים שמצוידים בכישורים כלשהם ולא נבחרים לפי המראה או מידת התככנות שלהם. עם זאת, מדובר בטלוויזיה, מדיום חזותי, והילדים האלה לא עושים לי חשק להסתכל עליהם. הם שחצנים מדי, בטוחים מדי בעצמם, לא מסקרנים, לא מעניינים והאמת, רובם די מעצבנים. התנהגותם היהירה לא מזמינה הזדהות ואהדה, ואם הצופה לא מזדהה עם המתחרים, למה שימשיך לצפות? למה שיהיה לו אכפת ממה שקורה להם?

 
המשימות
שלוש פעמים בדקה מפמפמים לנו שנפלה בחלקנו הזכות לחזות בילדים מחוננים, משל היו חיות נדירות ואקזוטיות, ומאדירים את הקושי שבמשימות. צר לי, אבל בשביל להכפיל שני מספרים דו-ספרתיים זה בזה לא צריך להיות גאון. גם לא בשביל לדעת פירוש למילים בעברית או באנגלית או לזכור פריטי טריוויה מתוך ספר קריאה. כשאני הייתי תלמידה כל הזמן היינו צריכים לקרוא ספרים ואחרי זה היה לנו בוחן. מי שענה נכון לא הוגדר כמחונן אלא כאחד שאכן קרא את הספר.  דווקא משימות הזיכרון הרשימו אותי. אולי כי לי עצמי יש זיכרון של יתוש. ללכת מקצה לוח השחמט לקצהו השני בעיניים קשורות לא הייתי מצליחה גם אם הכלים לא היו זזים תוך כדי. גם במשחק זיכרון בקלפים אני גרועה. אין לי מושג איך הצליחה דור לזכור את מיקום הקלפים גם אחרי 3 סיבובים. שאפו.

 
האורחים
חוץ מזיו כספי, המתמטיקאי השחצן שהכריז שהוא מספר 1 ואף אחד לא יכול עליו (ואז חטף בראש), רוב המבוגרים שבאו להתחרות שומרים על צניעות בריאה, מפרגנים לילדים (לפעמים יותר מדי, גבי גזית), ונותנים להם תחרות הוגנת. כלומר, הם לא מוותרים ונותנים להם לנצח. הילדים שמנצחים באמת יותר טובים.

 
סמדר שיר, לעומת זאת, סיפקה מופע אימים שלא הצלחתי להחליט אם הוא אמיתי או מבוים. אני מקווה בשבילה שהוא מבוים. כי אם זה לא מבוים, אם המבטים הרושפים ששיגרה לכל עבר אמיתיים, אם אישה בת 50 מתרגזת שילדה בת 15 (סחתין על התלבושת אה-לה בריטני ספירס, אגב) ניצחה אותה בשעשועון טלוויזיה בזכות מהירותה והיא נותנת דרור לעצביה מול המצלמות בצורה קטנונית ומכוערת ובלי שמץ של שליטה עצמית – אוי ואבוי.

 
למי שלא ראה, הנה תקציר האירועים: סמדר שיר התחרתה בשתי בנות, סלינה וסיון, בשאלות טריוויה על הספר "נשים קטנות". בסיבוב הראשון סלינה ענתה מהר יותר על השאלות הראשונה והשלישית. בשאלה השנייה, "אביהן של הילדות נעדר מהבית כי הוא..." סמדר שיר מיהרה ללחוץ על הזמזם עוד לפני שאילדיס סיים להקריא את השאלה (היא לחצה במילה "מהבית" ותודה לנענע על שידורי הווידיאו) וזכתה בשתי נקודות. בסיבוב השני, מול סיון, בשאלה הראשונה סמדר לחצה ראשונה אבל שגתה, וסיון ענתה נכון. בשאלה השנייה סיון לחצה על הזמזם עוד לפני שאילדיס סיים להקריא את השאלה (כמו שסמדר עשתה כמה דקות קודם לכן). סמדר בתגובה אמרה מיד בטון מאשים וקטנוני: "היא לא חיכתה לסוף השאלה." סיון חייכה במבוכה. לאחר בירור קצר אושרה תשובתה והיא ניצחה בסיבוב. סמדר, עדיין במקומה בדוכן, לא התאפקה ואמרה: "אני חייבת להגיד שהתחרות היתה על זריזות ידיים של מי ילחץ קודם... אני מצטערת שאני לא חצופה ואני לא מתפרצת קודם..." סיון נפגעה עמוקות. בצדק. זה באמת היה מגעיל.

 
העריכה
את זה שלערוץ 10 יש חיבה לווידוייהם הכמוסים של המתחרים כבר ראיתי בהישרדות, בדוגמניות ובלרדת בגדול. על כל שתי דקות של תוכנית נגזר עלינו לשמוע הגיגי פרשנות משמימים כגון: "הייתי נורא בלחץ" או: "קיוויתי שהוא לא יידע את התשובה". צ'מעו, לא באמת מעניין אותנו לשמוע בכל רגע את מחשבותיהם הסתמיות של הילדים, אז תרגיעו ומהר. תנו למשחק לרוץ. גם ככה הקצב של התוכנית די איטי והמשימות נמשכות ונמרחות גם בלי שתקטעו אותן כל הזמן. הייתי מסתפקת בווידוי מול המצלמה של המפסיד בסוף התוכנית וזהו. כל שאר הפרשנויות לא מעניינות.

 
לסיכום
כל המקוננים על רמת השעשועונים הנמוכה יכולים להתנחם בשעשועון היחסית אינטליגנטי הזה. יש לי הרגשה ש"פוליגרף" הולך להיות מזעזע הרבה יותר. עוד דבר חיובי הוא שלפחות פה לא צריך לשלוח אסמסים. המדד להדחה אובייקטיבי ולא תלוי בניפוח חשבון הטלפון.

 
הילדים באו לקבל מימון לתואר ראשון + שני, פרס שווה במיוחד בימים אלו של איום להעלות מאוד את שכר הלימוד. חוזה דוגמנות אני בספק אם מישהו יקבל. אולי סיון.

 
אנשי ערוץ 10 באו לעשות רייטינג ורתמו לצורכיהם את הילדים, על דמעותיהם ורגשותיהם, בבחינת ישחקו הילדים לפנינו בעודם תוהים "מי יהיה הגאון הבא של ישראל". אני מצדי תוהה מה זה התואר המפגר הזה. אני גם תוהה מי הגאון הנוכחי. כמו שהמדינה מתנהלת, אני בספק אם יש כזה, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

(תמונה: יח"צ)