לפני כמה ימים (18-06-2008) חגג פול מקרטני יומולדת 66. כמו כל שנה, גם השנה עברתי על כך לסדר היום, אך הפעם, בניגוד לשנים קודמות, אני רוצה בכל זאת להגיד מילה או שתיים על מוזיקאי הפופ החשוב בעולם החי כיום, גם אם באיחור של כמה ימים.

זה לא סוד שבשאלה הנצחית "ג`ון או פול?" התשובה שלי היא "ג`ון". מבחינתי, לנון היה יותר בועט, יותר רוקיסט, יותר מחוספס, יותר אמיתי. לא היו לו כמעט רגעי שפל במוזיקה שלו. למקרטני, לעומתו, היו כמה וכמה כאלה בשנות הסולו הארוכות שלו. אבל אולי זה מפני שהוא הוציא יותר שירים ואלבומים מלנון, ובכמות גדולה יותר יש גם טעויות רבות יותר.

בכל אופן, בתקופה הביטלס לשניהם היו רק שירים יפים ומושלמים. בעיקר מושלמים.

נהוג לומר שבביטלס לנון אחראי על השירים הקצביים יותר ומקרטני על הבלדות. ההפרכה הזו הושמעה כבר מזמן (והפוך), אם כי יש צדק מסויים בקביעה הזו, בעיקר לקראת סוף תקופת הלהקה: בעיקר באלבומים האחרונים מקרטני אחראי לרוב השירים השקטים, לרוב ההמנונים והבלדות, החל מHEY JUDE ו-BLACKBIRD, דרך YOU NEVER GIVE ME YOUR MONEY ו-I WILL, וכלה ב-THE LONG AND WINDING ROAD ו-LET IT BE. השירים האלו, שכ"כ מזוהים איתו, בעיקר מפני שהאלבומים האחרונים של הביטלס הם האוהבים יותר (באופן טבעי הם הבוגרים יותר, המורכבים יותר, המיוחדים יותר ולכן גם האהובים יותר) לאו דווקא משקפים את שנות היצירה המוקדמות של פול. אז אפשר היה לשמוע אותו צורח בשיר כמו I`M DOWN, מקפץ בשירים כמו I`VE JUST SEEN A FACE ו-KENZAS CITY, ונהנה בשירים כמו THINGS WE SAID TODAY ו-GOT TO GET YOU INTO MY LIFE.

אולם גם בשנות היצירה היותר מאוחרות של תקופת הביטלס מקרטני נתן בראש, או לפחות ניסה - לאו דווקא בקצב ודיסטורשן, אלא גם בניסיון לייצר שירים מיוחדים מבחינת הקצב והסגנון, העיבודים וההפקה. שירים כמו LADY MADONNA הנחמד-לאללה עם סולו הסקסופון באמצע, FIXING A HOLE החלומי וכמובן HELTER SKELTER מתוך האלבום הלבן. בואו נתעכב רגע על השיר הזה, HELTER SKELTER. מדובר, למעשה, בשיר הרוק-כבד הראשון בעולם שהשפיע ופתח דלתות לכל להקות הרוק-כבד שאתם מכירים, כמו לד זפלין ודיפ פרפל. זהו בהחלט לא שיר אופייני לפול מקטרני בפרט ולביטלס בכלל, וזה נשמע כמו ניסיון קצת מלאכותי ליצור משהו יוצא דופן במכוון, משהו שנועד להגיד: תראו, גם עכשיו אני לא כזה ילד טוב ויודע לכתוב שירים עם גיטרות כסחניות וצעקות בגרון ניחר. אבל אצל מקרטני כמו אצל מקרטני, גם משהו כביכול מלאכותי, נשמע מעולה.

בביטלס, מקרטני תמיד ייצג את הילד הטוב והאחראי של החבורה. אני מניח שהוא גם רצה להצטייר ככזה, ולכן שירים מסוג HELTER SKELTER היו הפתעות מענגות כשהן באו ממנו. האגדה מספרת, דרך אגב, שהשיר הזה השפיע על איזה רוצח סדרתי לרצוח את קורבנותיו. שירים אהובים עלי של מקרטני מתקופת הביטלס?

 YOUR MOTHER SHOULD KNOW (מ-MAGICAL MYSTERY TOUR),

FIXING A HOLE (מ-SGT. PEPPER),

AND I LOVE HER (מ-A HARD DAY`S NIGHT),

TWO OF US (מ-LET IT BE),

CARRY THAT WEIGHT (מ-ABBEY ROAD).

אין ספק שהקסם של לנון ומקרתני, וגם של הריסון, פעל במלואו בתחומי הלהקה. כשהלהקה התפרקה ב1970-, פג גם הקסם. אך הגאונות לא נעלמה והיא המשיכה להבליח פה ושם בשירים רבים ולעיתים גם באלבומים שלמים.

כזה הוא האלבום RAM משנת 1971 של פול. זהו אלבום צנוע, כמעט מינימליסטי, אלבום כפרי ומשפחתי (לינדה השתתפה בו, כמו גם אח"כ כשהיתה חלק מלהקת "כנפיים"). הוא מדבר על החיים הפשוטים בכפר, אליו עקרו פול ולינדה (HEART OF THE COUNTRY), יש בו שירי אהבה יפים כמו LONG HAIRED LADY, יש בו שירים פרועים ומצחיקים כמו SMILE AWAY ו-MONKBERRY MOON DELIGHT המבריק, יש בו שיר אחד עם הרמוניה קולית פנטסטית ולחן מופלא שנקרא DEAR BOY, שיר שמורכב משלושה שירים שנקרא UNCLE ALBERT/ADMIRAL HALSEY, ועוד שיר תוכחה לחבר לשעבר ג`ון לנון, TOO MANY PEOPLE.

זהו אלבום ביטלסי מובהק, אלבום יפהפה, מושלם. על העטיפה שלו מצולם מקרטני אוחז בקרני של כבש גדול. לנון, העצבני, בתגובה לשיר וגם לאלבום, הצטלם אוחז באוזניו של חזיר. הם לא מתו אחד על השני באותה תקופה מיידית של אחרי פירוק הלהקה. את המלחמה ביניהם הם ניהלו בפומבי בעזרת השירים שלהם. באותה שנה יצא גם שירו של מקרטני ANOTHER DAY - שיר נהדר בעיניי אך לא בעיני ג`ון. באלבומו IMAGINE, שיצא באותה שנה, מטיח לנון בשיר HOW DO YOU SLEEP בפול: THE ONLY THING YOU DONE WAS YESTERDAY AND SINCE YOU`VE GONE YOU`RE JUST ANOTHER DAY. לאמור: המוזיקה שאתה עושה עכשיו היא זבל, הדבר היחיד הטוב שעשית היה YESTERDAY. מקרטני סיים את המלחמה בשיר פיוס מתוך BAND ON THE RUN שנקרא LET ME ROLL IT.

אלבום סולו הראשון של מקרטני, שנקרא באופן מפתיע MCCARTNEY, היה אלבום אקוסטי עם שירים מינימליסטיים, כשאחד אחד היפים בהם הוא השיר הקצרצר (דקה ועשרים) JUNK, שהלחין עוד בתקופת העובדה על האלבום הלבן של הביטלס.

בעוד נושא השלום בער בעצמותיו של לנון, בעצמותיו של מקרטני בערו החיים הפשוטים והיפים, המשפחתיות והאהבה. בעוד לנון האינדיבידואליסט יצר אלבומי רוק מחוספסים ונוקבים, נטה מקרטני לכיוון הפופ הרך והבלדות המתקתקות. לעיתים, מתקתקות יותר מידי. פול, שכנראה לא ידע להבליט את עצמו כזמר בודד כמו לנון בעל הכריזמה, הקים כעבור זמן קצר להקה - WINGS (כנפיים בפולנית עתיקה), שבה היתה חברה גם אישתו האהובה לינדה. אלבומם הראשון נקרא WILD LIFE זה לא אלבום בולט במיוחד או חשוב במיוחד, ואכן לא יצא ממנו שום להיט ראוי לשמו. כמו שאמרתי, מקרטני הוציא גם אלבומים פחות טובים שאולי אף הוא עצמו היה מעדיף לשכוח.

אחד מהאלבומים הטובים ביותר של מקרטני ו-WINGS, אם לא הטוב מכולם, וכמובן אלבומו הטוב ביותר מאז פירוק החיפושיות, הוא BAND ON THE RUN מ1973-. דיברתי קודם על אלבומים מושלמים? אז זה בהחלט אחד מהם. אם באלבומים הקודמים נשמע היה שלא הוקדשה מחשבה שניה להפקה ועיבודים, כאן כל שיר מבוצע באופן מוקפד ומדוייק ביותר. התקליט, שהוקלט בניגריה, מכיל שירים מצויינים כשיר הנושא, MAMUNIA, BLUE BIRD, JET, LET ME ROLL IT ןהשיר הביטלסי המשעשע MRS. VANDERBILT.

כך המשיך פול מקרטני להתקדם לאורך השנים. לעיתים במלוא המרץ לעיתים שני צעדים אחורה. לעיתים מחדש ולעיתים ממחזר. אבל אף פעם לא מפסיק ליצור.

שלא יהיה לכם כל ספק: פול מקרטני הוא אלוף העולם במלודיות והרמוניות. אף אחד לא יכול עליו בעניין הזה, גם לא ג`ון לנון ולא AIR SUPPLY. יש לו שירים עם הרמוניות כ"כ גאוניות - בעיקר בתקופת הביטלס אבל גם אח"כ - שאפילו מוצארט ובטהובן יצאו מהקבר כדי לשמוע אותם. יש לו שירים עם לחנים מופלאים. אפשר למנות חלק קטן מהם: MY LOVE, NO MORE LONELY NIGHTS, PIPES OF PEACE, LIVE AND LET DIE, ANOTHER DAY, THIS ONE, ועוד ועוד.

בשנת 1983 יצא אחד האלבומים האהובים עלי של פול - PIPES OF PEACE. למרות שזהו אלבום פופי קליל, ולמרות שאין בו שירים גדולים באמת חוץ משיר הנושא - כנראה שיר המחאה היחיד של פול, אך ככזה הוא מצויין עם מילים נהדרות (משפט הפתיחה שלו פשוט מושלם: I LIGHT A CANDLE TO OUR LOVE, IN LOVE OUR PROBLEMS DISSAPEAR) - אני מאוד אוהב אותו, גם את SAY SAY SAY עם הסוטה הלבן מייקל ג`קסון, גם את השירים המתקתקים SO BAD ו-THROUGH OUR LOVE וגם את השאר.

בשנת 1989 יצא אלבום הקאמבק של מקרטני אחרי הפסקה של שלום שנים, אלבום שהיה אמור להצעיד אותו חזרה קדימה אחרי כמה כשלונות קודמים. לאלבום קוראים FLOWERS IN THE DIRT והוא אחד האהובים עלי ביותר של פול, אולי בגלל שיש לי סנטימנטים מיוחדים אליו כי זה התקליט הראשון של פול ששמעתי. אבל באמת יש בו שירים מעולים אחד-אחד, כשחלקם הם שיתוף פעולה ארוך ופורה עם היוצר האירי המעולה דילן מקמנוס, הידוע גם כאלביס קוסטלו (שלושה שירים נוספים משיתוף הפעולה הזה מופיעים באלבומו המשובח של קוסטלו, MIGHTY LIKE A ROSE).

עם שירים כמו THIS ONE, PUT IT THERE, THAT DAY IS DONE ו-HOW MANY PEOPEL פשוט אי אפשר להיכשל. ואכן, האלבום נחל הצלחה היסטרית. בין השאר, מכיל האלבום שנים המשירים הכי יפים, לטעמי, של פול מקרטני. האחד הוא WE GOT MARRIED הארוך יחסית והמורכב (גם יחסית) עם המילים הנהדרות, הלחן המעולה ודיוויד גילמור האגדי (ההוא מפינק פלויד) על הגיטרה החשמלית, והשני הוא DISTRACTIONS, אחד משירי האהבה העדינים והיפים ביותר שאני מכיר.

כתבתי הרבה ואשמח להמשיך לפטפט על פול מקרתני ויצירתו עם מי שרק יחפוץ, אך הזמן רב והמלאכה קצרה ולכן לא נעשה זאת במייל זה. למרות שהתשובה שלי היא "ג`ון", האהבה שלי לסר פול מקרטני אינה פחותה מאהבתי ללנון, ובשבילי הוא מכו משפחה - משפחה עם המון כסף שאני לא רואה ממנה ליש"ט.

אחרי רצח ג`ון לנון ב1980- הוציא ג`ורג` הריסון שיר זיכרון אופטימי ומקפיץ ללנון שנקרא ALL THOSE YEARS AGO. מקרטני גם הוא הוציא שיר שהופיע באלבום TUG OF WAR מ82-. השיר נקרא HERE TODAY והוא אחד השירים הכי יפים ועצובים שיש.

לשמחתכם, אני מצרף את השיר הנ"ל. שימו לב למילים ולצ`לו הנוגה באמצע. תהנו.

לבלוג של יואב ברונר