פורטוגל - שוויץ

קודם כל, כמו שאני כותב בכל הטורים על היורו, אתחיל עם המשחק עצמו:

הייתה אווירה מאוד קלילה, כצפוי, אבל למרות משחק משוחרר (גם שוויץ נלחמה בסה"כ על הכבוד) ראינו לא מעט עבירות ומצבים נייחים במחצית הראשונה. מילא שוויץ, היא התקשתה להתמודד עם המהירות של הקיצוניים, אז שם התרכזה בהגנה, בצדדים, ועשתה עבירות (טקטיקה נכונה מול פורטוגל, שראינו גם את טורקיה עושה), אבל למה פורטוגל עשתה הרבה עבירות? מצד שני, דווקא המצבים המעניינים והמסוכנים הגיעו מהמצבים הנייחים האלה (שימו לב להימלר, שבועט מעולה).

♦ כנסו לפינת יורו 2008 בפרשן

אפשר לומר ש-10 דקות הכריעו את המשחק. זה התחיל בכניסת בארנטה שהכניס המון אנרגיות, המשיך המצבים מסוכנים, משחק קבוצתי, משחק קצבי - ונגמר בשער של יאקין. השער השני הגיע מפנדל לא מוצדק ואחרי 10 דקות של רגיעה שוויצרית.

אם פורטוגל הייתה מתעניינת במשחק היא הייתה מחפשת את השיוויון - אבל כל הרעב היה מנוקז בשני שחקנים בלבד - נאני וקווארסמה, שרצו לנצל את המקום בהרכב. הבעיה היא שהתקפית הם היו לבד, בלי מאוטיניו ודקו לא היו מהלכים מתוכננים, משחק לעומק והנעת כדור, וגם רונאלדו, הכוכב הגדול היה בחוץ.

כל המצבים היו עליהם, ונראה שהמעבר מהספסל למוציאים לפועל והשחקנים החשובים בהרכב היה מוזר להם קצת, וזה גם הקשה עליהם להשתחרר, כי לא היה מי שייקח אחריות, שינהיג, והיה עליהם יותר מדי לחץ. הם היו שיחקו ברעב גדול, והראייה הטובה ביותר היא הלחץ שהם הפעילו על ההגנה של שוויץ, מה גם להרבה חטיפות שמכעט הביאו לשער פורטוגזי.

בסופו של דבר, נאני וקווארסמה מסוגלים ליותר, אבל אולי דווקא מהספסל, כשהם רעבים מול 20 שחקנים עייפים, כשיש להם זמן מוגבל ולצידם רונאלדו ודקו הם יכולים להוציא יותר. עובדה, השער של קווארסמה הגיע דווקא כשהוא עלה כמחליף. כשפתאום האחריות עליהם - זה כבר יותר קשה, במיוחד לנאני בן ה-20, כי מבחינתם הם רגילים לעלות מהספסל.

אם הייתה יותר רצינות סביבם הם היו כובשים אולי, אבל אין ספק ששניהם מאוכזבים, כי זה היה הצ'אנס שלהם. מצד שני לשניהם עוד יהיו הזדמנויות מהספסל (וזה שהם עולים מהספסל מראה כמה עומק יש לפורטוגל באגפים, ובכלל).

בסה"כ משחק משוחרר, 10 הדקות שהכריעו את המשחק היו מהירות מאוד, ובסה"כ לא הייתה הרבה הנעת כדור - ודווקא מי שחיפשה לשלוט בקצב זאת שוויץ.

פורטוגל? אצלה הכל היה מבוסס על היכולת האישית של שני הקיצוניים. עושה רושם שהראש של פורטוגל היה כבר ברגע הגמר, אבל אפשר להבין אותה: כשהמקום הראשון מובטח את מי מעניין המשחק הזה? לגיטימי שהראש כבר היה במשחק הבא.

בכל מקרה, אומנם רונאלדו השחקן הכי חשוב כי אף אחד לא מסוגל להביא את התוצרת שלו, אבל בואו נגיד שמהירות ויצירתיות הם לא היו הבעיה של פורטוגל אתמול - על זה היא התבססה. הבעיה שלה הייתה חסרון במרכז שדה, באיזה דקו שייתן פוש קדימה, שיסכן את השער, שיארגן את המשחק - בחסרונו כל המשחק של פורטוגל היה יציאה מהירה קדימה, יכולת אישית ומזל, ופחות חשיבה ותכנון - וראינו באיזה כושר דקו נמצא, ואם הוא היה משחק פורטוגל גם הייתה מאבדת פחות כדורים. אבל, כמובן, הכי חשוב שהוא יבוא מוכן לרבע הגמר, שם כבר יהיה לה אתגר אמיתי, ומשחק אחד יכריע המון - ואז לשלב הבתים כבר תהיה הרבה פחות משמעות. 

עכשיו המבחן האמיתי של פורטוגל הוא לעשות את ההבדל. עד עכשיו היא לא קיבלה יריבות קשות באמת, ונהנתה מבית קל שאיפשר לה לשמור כוחות - אבל האם היא תדע להעלות את הרמה? כי אחרי הניצחון של קרואטיה היא בדרך לפגוש את גרמניה כבר ברבע הגמר (הטור נכתב לפני תחילת המשחק בין אוסטריה לגרמניה).

פורטוגל תצטרך להתאמץ יותר. הבעיה שלה היא שהיא יותר מדי נבחרת של רוחב - אין לה חלוץ מטרה אמיתי מאיים, עם כל הכבוד לנונו גומס. זאת בעיה, כי זה גורם לזה ששחקני המטרה הם בכלל צריכים להיכנס מהצדדים. מבחינת הקיצוניים פורטוגל וצרפת הנבחרת החזקות בטורניר, אבל מבחינת חלוץ מטרה לפורטוגל חסר מישהו שהוא הנקודה האחרונה, חלוץ של ממש ברמה הגבוהה ביותר. לפרוטוגל יש גם בלמים פיזיים מאוד, קראבליו ופפה, ואם היא תעבור את גרמניה היא תהפוך לפייבוריטית שלי.

סקולארי  

העניינים של רונאלדו במהלך העונה הרגילה וסקולארי הם בעיה. הספקולציות לגבי רונאלדו ממשיכות לעבוד, וברור שזה מקשה עליו להתרכז בנבחרת. אצל סקולארי זה עוד יותר: אומנם הוא כבר יודע איפה הוא בעונה הבאה, אבל כשהוא חותם בצ'לסי במהלך הטורניר ומדבר עליה תוך כדי זה לא הוגן - מדינה שלמה מצפה מפורטוגל שתביא את הגביע, והוא מתרכז בשלו.

אם הוא נותן לזה להפריע לו העבודה עם הנבחרת - אז זה מגעיל. אם העניין נסגר ונחתם לפני הטורניר - מילא, אבל בכל מקרה אסור לו לדבר על צ'לסי עד סיום הטורניר.

נבחרת טורקיה

כמה אופי. חזרה מפיגור מול שוויץ, חזרה מ-2-0 במשחק המכריע, וכל זה אחרי הפסד במשחק הראשון שפגע בסיכויים. האופי, קור הרוח - אלה הסיבות שטורקיה ברבע הגמר, ועם קרואטיה כיריבה ברבע - טורקיה יכולה להגיע עד חצי הגמר בלי שום בעיה.

הולנד ואיזון

בשלבים המכריעים המשחקים יוכרעו ב-1-0 לפה ולשם. התבוסה שהיא הכניסה לצרפת לאיטליה לא יחזרו. יש פה גם עניין מנטלי, אחרי שני ניצחונות כאלה קשה שלא להתלהב, ואולי דווקא תיקו מול רומניה יכול להוריד אותה לקרקע, ולכן הולנד כן שמחה שהיא מקבלת את רומניה.

אי אפשר לנצח כל משחק בתבוסות, ולמרות ריבוי האופציות בחוד והמשחק המלהיב - גם הולנד תשמח לניצחונות קטנים. הולנד חייבת איזון, ולדעת לנצח גם בקושי, אחרת זה עלול לחזור לה בפרצוף.

מרכז שדה:

בטור שעבר דיברתי על הדברים שיכריעו את הטורניר. הנה עוד אחד. אגב, אם איטליה איכשהו תעלה לרבע הגמר - אסור לשכוח אותה, כי ברגעים החשובים יש לה בדיוק את התכונות המתאימות - והנה עוד אחת - מרכז שדה. לאיטליה יש מרכז שדה נהדר עם גאטוסו האגרסיבי שעושה הגנה ופירלו כמנהל משחק אמיתי.

מרכז השדה הוא החלק הכי חשוב, כי הוא עוצר את ההתקפות של היריב והוא מתחיל את ההתקפות שלך, הוא מניע את הכדור, שם השחקנים החכמים, המנהיגים שיודעים לנהל משחק. דרכם הכל עובר, ומדובר בשחקנים אגרסיביים שכל הזמן במרכז העניינים. מי שיידע לנצל את הכלי  הזה יוכל להגיע רחוק, ולנבחרות כמו איטליה או ספרד יש את זה בגדול.

היחס בין שלב הבתים לנוק אאוט

שלב הבתים אולי נותן משחקים קלים יותר, אולי ביטחון, אבל ברגע שרבע הגמר מגיע הכל מתחיל כמעט מההתחלה. לכן, למרות הניצחונות על הנבחרות הגדולות (שנמצאות תחת מאמנים שדוגלים בהגנה, ובכל זאת הולנד הכניסה להן ביחד 7 גולים!) לא יעזרו הרבה להולנד, שחייבת להיות מוכנה גם לימים קשים.

מנגד, גם נבחרות כמו גרמניה או איטליה, למרות שכבר הפסידו, אם הן יעלו לרבע הגמר - יהיה להן יתרון על הולנד, כי ברגעים החשובים הניסיון והאגרסיביות קובעים, ואת אלה יש להן. לכן, אסור לשכוח את גרמניה, צרפת או איטליה, למרות שהנבחרות המצליחות בינתיים הן ההתקפיות - פורטוגל, ספרד והולנד. ברגעים החשובים התכליתיות, היעילות, הם אלה שיקבעו, ופחות הדריבל - לתשומת ליבן של הנבחרת המביסות בינתיים.

המצטיינים

שימו לב מי המצטיינים בינתיים - פודולסקי, וייה, דקו. שלושה שחקנים שעברו עונה קשה, כל אחד מסיבתו (וייה בגלל ההתפרקות של ולנסיה, דקו איבד את התפקיד המשמעותי שהיה לו בעבר בבארסה וגם את המקום הקבוע בהרכב ונחלש, פודולסקי נעלם קצת ליד העונה הגדולה של טוני בבאיירן ושל ריברי, למרות שהוא לא חלוץ). מי שיודע  לשים את העונה האחרונה בצד ולהוכיח את עצמו מחדש - הוא זה שבולט בטורניר. מי שיודע לעשות את ההפרדה - הוא לא נותן לעונה האחרונה לפגוע לו בבטחון.  שאפו.

בית"ר:

מילה לגבי בית"ר ירושלים: העניין של החלוץ אבראו מתמשך יותר מדי. זאת העמדה הכי חשובה מבחינת הרכש, ובית"ר צריך להגיד לו שאם אין התקדמות משמעותית בימים הקרובים יורדים ממנו, אחרת האופציות החילופיות הטובות לא יחכו ויחתמו במקום אחר, בית"ר תיתקע בלי חלוץ, לשחקנים הטובים כבר תהיה קבוצה ובית"ר תביא בפזיזות מישהו בינוני ברגע האחרון.

חייבים לסגור לכאן או לכאן, כי העמדה הזאת חשובה מהבאה של משה אוחיון או ארבייטמן. אגב, לגבי אבראו, לפי סרטון שלו עושה רושם שמדובר בשחקן חזק, עם התרוממות מצוינת ונגיחה - שחקן של נגיעה אחרונה, בדיוק מה שבית"ר צריכה - אבל סרטון לא אומר כלום, כי אלה רק הדברים הטובים שלו, כידוע. חוץ מזה, בית"ר צריכה שחקן באמצע הקריירה ולא אחד בן 30 ומעלה, בטח אחד שכבר עבר 20 קבוצות. אבל לא זה העניין - אם רוצים אותו אז שיסגרו את זה עכשיו או שיוותרו עליו.