בשבוע שעבר ציינו ארבעה חודשים למלחמת שמחת תורה ובדומה לשיר "ספירת מלאי" שכתב יוסי בנאי הגיע הזמן לבדוק איפה אנחנו נמצאים ממספר היבטים שונים.

                      החברה הישראלית

בניגוד למה שנאמר עליה בעבר עושה רושם שהחברה הישראלית מגלה חוסן מרשים ורוח התנדבות חזק כפי שנאמר בשיר "לחיי העם הזה וכמה טוב שהוא כזה" ,הבעיה שלא תמיד הוא מזן במידע נכון כפי שאמר השר גדי אייזנקוט בתוכנית "עובדה" והסיסמאות "ניצחון מוחלט" ו"מערכה נצחית" הן לא ברות תוקף.

ההערכה שלי שהמשבר הכלכלי עשוי לפגןם בחוסן של העם ובכך שהמוני בית ישראל יסעו להתאוורר בחו"ל.

                          מצבו של חמאס

למרות המכות הקשות שספג ארגון הטרור מהצבא הישראלי עושה רושם שהוא לא מתכוון להיכנע או להראות סימני חולשה וכמו שמראים חוקי המזרח התיכון כל מקום שעוזבים ארגון הטרור משקם את יכולותיו ולכן צריך למצוא גורם שלטוני שייקח על עצמו את השליטה ברצועה, היות ולא נראה שתושבי עזה מתקוממים על מצבם הקשה.

                        התקשורת הישראלית

קיים פער בין ההצלחות הצבאיות בשדה הקרב לבין הדשדוש עליו מדווחים כלי התקשורת השונים.

חשוב להבהיר שהדשדוש הוא לא צבאי אלא הוא בא לידי ביטוי בתחומים אחרים כמו כלכלה, חברה, חינוך ,ועוד.

פרופסור אינס אליאס טוענת שהכתבים בערוץ הכנסת לא צריכים להביע דעות בשידור ,אולי היא צודקת בנושא זה, אך צריך להזכיר את עבודתה המצוינת של הכתבת רותם גולן שמלווה את משפחות החטופים מאז תחילת המלחמה , לגבי הסיקור בגלי צה"ל אין לי דעה מגובשת כי אני כמעט ולא מאזין לשידורי התחנה בתקופה זו.

אני סבור שחדשות 12 מגזימים בסיקור המלחמה ,והגיע הזמן לתת ביטוי גם לנושאים אחרים המלווים את הציבוריות הישראלית.

לסיכום ניתן לראות כי מדינת-ישראל צריכה להסיק את המסקנות הבאות להמשך הדרך.

1: חשוב לשנות את המונחים הצבאיים כאשר מתמודדים מול ארגון המתמחה בלוחמת גרילה שמצליח להסתגל בכל שלב גם אם פגעת בו במקום כואב.

2: ללא שליטה ביטחונית זמנית בעזה יהיה קשה למצוא גורם שלטוני חלופי שיסלק את החמאס אך הצבא יצטרך להתחלק עם המצרים וגורמים נוספים בניהול האזרחי של הרצועה.

בתקווה שנשמע רק בשורות טובות.