אין לי ספק, כי לו שימש נצראללה שר תעמולה בממשלו מחוק השם של היטלר, היה העולם עוד מאמין כי הרודן ניצח במילחמה, גם אחרי שכבר לא היה בין החיים (סוף סוף).

ואחרי זמן נכבד שאינו כבול בין קירותיו של בונקר אימתני, ויבש מאגלי זעה המאפיינים כל נזהר לנפשו, הוא שוב כרגיל במיטבו. מחזיר דיסקית, כמה קווצות שיער ומדים מוכתמי דם כחלקי גופות, ומחליק על זקנו הנבואי כל אימת שהוא חושב על הנזק שגורמים מעשיו למשפחות שכולות בישראל. כאבן מביאו לאביונות הנפש, תחושת התעלות ועצמה.

נצראללה הוא הטוב (למזלנו הרע) במנהיגי החיזבאללה. כי זאת עליכם לדעת, במילחמת לבנון ה-2, הוכה החיזבאללה עד לשורש העצם בידי כוחות צ.ה.ל. (מאות הרוגים), מיסגרות "לוקאל פטריוטיות" מושמדות, תשתית ערפית לוגיסטית הרוסה, פשיטת העומק של הדקה ה-90 בוצעה כמעט ב"זירה סטרילית", וההוא מהבונקר, המזיע הכרוני, שכל הזמן מנגבים לו פנים ושמים עליו בוכטות של מייק אפ, עוד  מכשכש בזנב, ומסביר לעולם מה יבוא "בעדה ומע בעדה".

והיפה בכל הסיפור, שכולם מאמינים לו ! ונשבעים בסנדל הרועים של הנביא(סליחה ה"נעדר" עלי) שהעבדקן הזה ניצח את המילחמה. הש.ג. של חיזבאללה עם רמקול ושני אקדחי זיקוקין מסתתר מאחרי הבודקה בבנת ג'בייל, מחקה קולות של סירנה ובומים של מטענים, יורה שתי רקטות צבעוניות וצועק בכרז היד "יא נצראללה יא חביב אודרוב קס'ר תל אביב".

ראו, החיזבאללה לדעתי, מה יותר מהר חייב לפרוש ללימוד חליל,  ונצראללה חייב ל"החליף עולם" כי הנוכחי כבר קטן עליו. הוא אגב למד היטב מידידו (הסמוי) אבו-עמאר הלא  הוא ערפאת את אמנות הבריקמנשיפ(הליכה על הסף).

בריקמנשיפ הינו סוג של טקטיקה ובעיקרו הימור פוליטי או מדיני בו נוקטים מנהיגים לנוכח מצבי "חירום" במרחב פעילותם, וכאשר הסכוי להצליח או להפסיד הם 1 ל-1. אם זוכים, מרוויחים בגדול, אבל אם נופלים, ספק אם אפשר בכלל לקום מזה.

ערפאת היה רב אומן בטקטיקה זאת ונסיונו הרב בה הביאו לכך, שגם כאשר "נפל" ידע לצאת מזה ברווח רב(אנומלייה). חסן לומד מהר וכראייה לכך עיין לעיל מלחמת לבנון 2 , המפסיד שיצא מנצח.

לא סתם אמרתי כי הוא כבר מעבר לליגה הזאת כאן למטה, ויש לנתבו במהרה לפעילות מבורכת ב"שדות הצייד הנצחיים" עם המון חוות שבעאה ו"חיות" שטרם נתקל בהן.