מס' צפיות - 1098
דירוג ממוצע -
אלי דג'יברי טריו - ביקורת הופעה משולשת
"המקום היה קטן ודחוס כמו קופסת סרדינים, אבל האווירה במקום הייתה מרגשת ותוססת. כל החברים המוזיקאים של אלי הגיעו למקום וגדשו אותו, וככה יכולתם לראות, אילו באתם לשם, את יוני רכטר, את ישראל גוריון, את אבישי כהן (הקונטרבסיסט), את רע בר-נס (המתופף), את אלון אולארצ`יק ועוד המון מצטופפים מתחום המוזיקה בכלל והג`ז בפרט".
מאת: gangi 01/06/08 (18:49)

תודו שאני לא ניסיתי למכור לכם מעולם תדמית של אישה שפויה מדיי. כולם יודעים שיש לי חללים גדולים במוח שאני חייבת למלא מדי פעם בג`ז. בכל שבוע אני מקפידה על מילוי מסוים של החללים, ולפעמים זה באמת מרגיע אותי לכמה ימים, אבל לפעמים זה כמו בור ללא תחתית - כמה שממלאים זה רק עושה חשק לעוד. (אמרתי כבר משהו על הדמיון המפתיע בין בירה לג`ז?).  

 

בשבוע האחרון היו ברחבי הארץ חמש הופעות של אלי דג`יברי. אני לא צריכה לספר לכם מה אני חושבת על המוזיקה של אלי ואתם בטח מבינים כמה שמחתי. ההופעות האלה נפלו מבחינתי בתזמון מושלם - גם חגגתי יום נישואים עתיר-שנים, גם נשקתי לאיש שאיתי ונפנפתי לו במטפחת לבנה בשדה התעופה כשיצא למסעותיו, וגם נותרתי בין הפטיש של רופא אחד לסדן של בדיקות אחרות (כן-כן, בדיוק לפי הסדר הזה), כך שהזמנה של כרטיסים לשלוש מההופעות של אלי, דהיינו, כל אלה שהיו באזור המרכז, התבררה כמעשה נבון מאוד ובעל השלכות חיוביות על כל הסתעפויות חיי בתקופה הנוכחית.   

 

להופעה הראשונה, שהייתה בלבונטין 7, הגעתי במסגרת חגיגות יום הנישואים עם האיש (שמתחיל לאהוב ג`ז, נשבעת לכם, מחוסר ברירה; עניין הישרדותי כזה). רק כמה שעות קודם לכן הגיעו אלי ושני חבריו לטריו מניו יורק, וכבר הראו לאומה הנרגשת (בייצוגי) מה הם יודעים לעשות. ההופעה כללה את כל הקטעים שמצאתי אח"כ בדיסק, ובאותו סדר, אפילו, אם אינני טועה.

 

הופתעתי לשמוע כמה קטעים של אלי שהכרתי מדיסקים קודמים בביצוע שונה לגמרי שנתן ליצירות המוכרות כיוון אחר ומרתק, הרבה יותר עדין מהביצוע המוכר לי, ובעל גוון לטיני, ואפילו סטנדרט אחד (או שמא שניים? אינני זוכרת) שקיבל תפנית נהדרת. הופתעתי גם מהצליל הבלתי-צפוי-ובלתי-רגיל של האורגן, שברגע הראשון לא כל כך הסתדר לי עם הסקסופון. היות שישבתי ממש למרגלות הבמה אבל מהצד הלא-נכון של האורגן, ראיתי בעיקר את המתופף (המדהים, המוכשר בטירוף, המלהיב), עובד קאלוויר, ואת אלי, ופספסתי את פניו ואת ידיו של גארי ורסאצ`ה, האורגניסט. רק בהופעות האחרות הבנתי כמה חבל.  

 

לפספוס הזה של האורגניסט הייתה משמעות חשובה, כי הכיף בהופעות ג`ז הוא לא רק במוזיקה אלא באינטראקציה שיש על הבמה בין הנגנים, בהבעות, בשאלות-תשובות המוזיקליות, במימיקה. כל אלה ביחד עושים את החוויה לשלמה, וכשחסר חלק מהמידע הזה משהו מתפספס אצל הצופה. זאת גם הסיבה שכל כך חשוב לי ללכת להופעות ולא רק להאזין לתקליטים, וזאת בעיקר הסיבה שאפשר היה - וחשוב היה - ללכת לשלוש ההופעות העוקבות האלה של אלי, שלמרות מה שאתם עשויים לחשוב, כל אחת מהן הייתה עולם אחר לגמרי וחוויה אחרת לגמרי, מעצם המקום השונה, האווירה השונה והקהל השונה (טוב, חוץ ממני ומההורים של אלי...).    

 

 כעבור יומיים ליוויתי את האיש לשדה התעופה ודהרתי להופעה בקפה ביאליק. היות שבניגוד לכל המקומות האחרים הכרטיסים היו ממוספרים על פי סדר הקנייה, אני גאה לבשר לכם שסוף סוף יש לי הוכחה שאני תמיד הראשונה שבאה לכל הופעה. על הכרטיס שלי כתוב 1. אחת אלוקימתנו, אחד אלי דג`יברי, ואני לא סתם אחת, אלא אחת המופיעה ראשונה להופעות.  

 

המקום היה קטן ודחוס כמו קופסת סרדינים, אבל האווירה במקום הייתה מרגשת ותוססת. כל החברים המוזיקאים של אלי הגיעו למקום וגדשו אותו, וככה יכולתם לראות, אילו באתם לשם, את יוני רכטר, את ישראל גוריון, את אבישי כהן (הקונטרבסיסט), את רע בר-נס (המתופף), את אלון אולארצ`יק ועוד המון מצטופפים מתחום המוזיקה בכלל והג`ז בפרט.

 

השלישייה שעל הבמה הזעירה נתנה רפרטואר שונה לגמרי מזה ששמעתי יומיים קודם לכן, ואני התרגשתי נורא, כי היו בין הקטעים כאלה שאהבתי באופן מיוחד עוד קודם לכן, והביצועים החדשים היו מלהיבים מאוד. הפעם ראיתי את גארי ורסצ`ה, האורגניסט, ושמחתי לגלות שמדובר בבחור שמלבד מוזיקליות יוצאת דופן ניחן גם בשפע רב של הומור שבא לידי ביטוי הן במימיקה שלו והן במוזיקה שלו. הקשר בין הנגנים שעל הבמה היה כל כך מענג שקשה היה להוריד מהם את העיניים.  

 

הקהל לא נתן לשלישייה לרדת מהבמה. היות שהמקום קטן ואין אפשרות לרדת מהבמה אלא דרך הקהל, אלי הבין שהם נתונים במצור, ועשה מה שהוא יודע לעשות במקרה כזה: הוא ניגן. הקהל לא נרגע גם אחרי הדרן ועוד הדרן, וגם כשההופעה נגמרה החשמל באוויר לא התפוגג. 

 

הצלחת לישון בלילה? שאל אותי אלי למחרת, בהופעת הצהריים בקמלוט. לא הצלחתי לישון, אני מודה. האנרגיות המטורפות האלה המשיכו לפעם בי, הייתי כל כך מלאת ריגושים שלא יכולתי לישון בכלל. כל הלילה התנגנה בי ההופעה פעם אחר-פעם, על כל הגוונים המסעירים שלה, על הרכות, על החום, על התחכום, על ההתפרצות האנרגטית, על המלודיות ועל המקצבים היפהפיים. שמעתי אותה שוב ושוב ושוב, התענגתי בלי יכולת להירדם. אבל מה זה חשוב, הרי התענגתי.  

 

הופעת צהריים ביום שישי היא אחד הדברים הכי מענגים שאני מכירה. אני נוהגת ללכת כמעט בכל שבוע לטאצה ד`אורו בנווה צדק לשמוע ג`ז, ואלו השעות הכי יפות בשבוע. אבל הפעם זאת הייתה הופעה שכבר חיכיתי לה נורא, למרות שרק בלילה הקודם הייתי באחת כזאת. או לפחות ככה חשבתי. כי גם ההופעה הזאת הפתיעה אותי, וגם היא הייתה שונה משתי קודמותיה: הרפרטואר היה שוב קצת אחר, האנרגיות על הבמה היו שוב קצת אחרות, גארי ורסצ`ה התנועע קצת אחרת ושר את מה שהוא ניגן בהבעות שקשה לתאר, ואלי הוציא מהסקסופון צלילים שלא ידעתי שיכולים להיות כאלה בכלל, בעוצמות רגשיות מטורפות, ויחד עם זה בחום מפתיע.

 

שמחתי לשמוע עוד כמה קטעים שאהבתי מאוד בתקליטים הקודמים שלו, אחדים בביצועים רכים יותר ומופנמים יותר, ולעומתם אחרים מתפרצים ומטלטלים רגשית. ההופעה נגמרה בהדרן נהדר ואני הייתי כל כך מלאת במוזיקה שאפשר היה לחשוב שאין יותר מקום להכיל, ועם זאת רק רציתי עוד. ועוד. ועוד.    

 

נכון, תגידו שאני לא אובייקטיבית, שאני משוחדת, שאני מראש אוהבת כל מה שאלי עושה. אולי. אבל שלחתי להופעה הזאת המון אנשים שהמלצתי להם בחום ללכת. חלקם באו איתי וחלקם ידעו למצוא את הדרך גם לירושלים ולחיפה. וכולם, בלי יוצא מן הכלל, התמוגגו, והגדילה לנסח את זה חברה שבעקבות המלצתי ראתה את האור: "מעכשיו מילה שלך זה ספר תורה בשבילי".     

 

אחר כך, בלילה, אחרי שבוע ללא שינה ועם המון ג`ז, עשיתי את הדבר הכי מתבקש. הלכתי להופעה של זמרת הג`ז סטייסי קנט. כי אין יותר מדיי ג`ז.   

הכותבת היא אישה, עיר ואם בישראל, המנהלת את פורום ג'ז ובלוז בתפוז.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר