לפני כ 40 שנה בערך לאחר ההצלחה של "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" החליטו אילי גורליצקי ויונה עטרי להופיע במופע בשם "שוק המציאות" המבוסס על שירים שכתב נתן אלתרמן ושהולחנו ע'י דובי זלצר, סשה ארגוב ומשה וילנסקי ובבימויו של שמואל בונים.

גם מופע זה זכה להצלחה כבירה ולעוד ביצוע לאחר מכן בהרכב אחר. כעת אדוה עדני ואלון אופיר בוגרים ותיקים של בית צבי מעלים מחדש לאחר שנים רבות את המופע . לא כל יום מזדמן לי לראות ערב אחרי ערב שתי תכניות שונות בהן מבוצעים אותם שירים.

גם אמש וגם היום שמעתי שירים ואם לא אותם אז אותו סגנון אותה תקופה. שמעתי פעמיים את "שוק המציאות", "קונצרטינה וגיטרה", "בכל זאת יש בה משהו" , "לימון וצלחת" וכו'.

היה מענין להשוות בין הביצועים השונים לאותו שיר. אינני יכול לומר מי ביצע טוב יותר מי הגיש את השיר בצורה מענינת יותר כי אלו שתי הופעות שונות הן בהעמדה הן במבנה המופע והן בתוכן. דבר אחד אגיד, נהניתי ביותר משתי ההופעות.  

ב"שוק המציאות" בוצעו השירים ברצף כפי שהיה במופע הראשון שהיה בזמנו חידוש. אלון אופיר שכעת מרבה לעסוק בבימוי וממעט להופיע כשחקן יודע היטב להגיש שיר כי הוא לא רק זמר אלא גם שחקן נהדר. הוא הגיש את השירים בנימה הומוריסטית, נוסטלגית קלה ונעימה דבר שהוסיף רבות.

אופיר "שיחק" כל שיר ושיר. הוא הביע בתנועות והבעות פנים את תכנם של השירים. אדוה עדני הגישה גם כן את השירים בצורה מעולה. התרשמתי במיוחד מ"צריך לצלצל פעמיים" שהגשתו על ידה היתה מעולה, ככל שאר השירים, סנטימנטלית וריגשית ביותר.

כאמור למרות שאלון אופיר הוא היום במאי מעולה ואחת ההצגות שביים זכתה בתואר הצגת השנה הופקד הבימוי בידיו של שוקי וגנר. הוא שמר את מבנה הרצוף בהגשת השירים ללא דברי קישור אך הפך כל שיר לסיפור שלם, למערכון, למסכת בהעמדה מיוחדת לכל שיר, בתלבושות שונות-דידי גולן שהיו טובות מאוד בצבעים עליזה בהירים קיציים וכוריאוגרפיה שונה-אנטון לפידוס. התוצאה הן בזכותו והן בזכות המבצעים המעולים היתה נפלאה.

הניהול המוסיקלי שכלל תזמורת של 4 איש הופקד בידיו של לירן אלעל. התפאורה-ערן עצמון היתה מינימלית מרומזת שכללה פרטים כגון מעמד של "פוטו רצח", קקטוס תלוי הפוך, תריס שבור, שעוני קיר עתיקים, מחבט ומיתלה עם כובעי קש.

גם עדני וגם אופיר התגלו כרקדני סטפס מעולים כאשר ביצעו את "בכל זאת יש בה משהו" בלווי צעדי סטפס-יובל שליין. עדני ואופיר דמו מבחינה חיצונית כשתי טיפות מים לעטרי וגורליצקי בזמנו. הם הגישו את כל השירים כאמור בצורה מעולה, מעוררת כבוד להם ולמחברים. הקהל קיבל את המופע בהתלהבות ובצדק.  

זו היתה הופעה מוקפדת, מגוונת, מענינת שהזכירה שירים שהפכו לקלאסיקה ישראלית וטוב עשה גרשון בילו שנהנה להצעתם של אופיר ועדני והעלה את המופע במסגרת תיאטרון הסיפריה. הוא מוכיח בכל פעם את נחיצותו, אקטואליותו ורמתו הגבוה של תיאטרון זה בנהולו.  

לראות או לא לראות: חובה לרוצים ליהנות הנאה מלאה ולהיזכר בשירים ומילים נפלאים בביצוע מעולה