מס' צפיות - 1232
דירוג ממוצע -
"הקהל הראשון שלי ששרתי מולו היו הפרות בקבוץ אורים"
ראיון בלעדי של ברוך אסקרוב עם גדול הטנורים שחיים עמנו כיום, ניסים ניקולא (ניקו) תג'ר
מאת: מובי דיק 27/11/19 (05:59)

   ברוך אסקרוב הינו  המנהל של התוכנית "מפתח סול" ברשות השידור "כאן תרבות". הוא ותג'ר הכירו אישית את מתי זיתי-אלבוים ז"ל שהיה מומחה  לאופרות ושידר 9 תוכניות בנות שעתיים כל אחת ב"קול המוסיקה". תוכנית זו מוקדשת לזכרו, חברם-ידידם.

   אסקרוב  פגש את  תג'ר במילנו עיר מגוריו  של הזמר  מזה  כ-60 שנה והקליט אותו כשמסביב המיית קולותיהם של הסועדים במסעדה סינית  בעיירה  ליד מילנו.

   אסקרוב :"השיחה  שלנו היתה בעצם מונולוג אסוסיאטיבי של   תג'ר כשמדי פעם אני   זורק לעומתו שאלה  שתחזיר  אותו

להתמקד בנושא  על חייו, פועלו, היכרותו עם עולם מופלא של זוהר בימתי  ושל המתרחש מאחורי הקלעים  של בימות האופרה".

   תג'ר :"נולדתי  בבולגריה, בגיל 7 שמעתי  בקולנוע לראשונה את בנימינו ג'ילי והחלטתי שאהיה זמר כמוהו. מאחר  וסבלתי משקדים   מוגדלים הרופא המקומי ניתח אותי   ועל הדרך  חתך  חלק קטן מהלשון . מאוחר יותר הגעתי לרופא יהודי שהיה רופאו של   שלייפין הגדול והוא "ניחם" אותי. עם חתכים  כאלה לא תוכל להיות זמר".  

   "המשפחה הגיעה   לישראל והצטרפה    לקבוצה של  יוצאי  בולגריה שהקימו את בית חנן.אני   כנער  יצאתי  עם קבוצה להקים את  קבוץ "אורים" בנגב. הייתי רפתן  כשהחליבה היתה ידנית.   בגיל 24 הגעתי למילנו בלי שפה, אבל  עם  עזרה

ודחיפה מצד יהודי נדבן פטרון אמנויות, אסטרו מאייר  שתמך  בי, שלם  בעבורי את שיעורי הזימרה אצל גדולי המורים  עד אשר הצלחתי לעמוד על רגלי.   בתחילת דרכי כזמר שמעתי הרבה    דרך תקליטים בעיקר את הזמרים הגדולים של התקופה ולמדתי

מהם. מבנימינו ג'ילי את הגמישות,הקלות והטכניקה. מגו'זפה דה סטפנו  איך להגיש את הפראזה  ולשים את תוכן המילה

בתוך הקול. מיוסי ברלינג איך להשוות את שלושת הרגיסטרים שבכל קול.    לגבי אאורליאנו פרטילה , למשל, שהיה אחד מהגדולים,    יכולתי לזהות  את גדולתו למרות שסוגי הקולות שלנו   שונים,הוא שר בדרמות  ובעצבים ואילו  צבע הקול שלי

רומנטי. ידעתי שטוב ללמוד מכל אחד אבל צריך  הייתי למצוא  את קולי שלי, וכך היה".

   תג'ר מתפרסם עד מהרה במיוחד כשהוא   מקבל על עצמו  את  התפקיד  הראשי בפסטיבל דוניצטי בברגנו,עיר הולדתו של המלחין. וזה היה  כשהוא שר  את האופרה   הנדירה  שהוצגה רק פעם אחת בוינה, והיא "מריה  דה רואן". אפשר לומר שתג'ר היה  הצייד האופראי של  אופרות נדירות,  זמר טנורי    שאיתגר את עצמו  קולית ופסיכולוגית , גם בקונצרטים  בביצוע  מוסיקה   אולטרה מודרנית,  א-טונאלית.    הוא שש להתמודד  עם שנברג,סטרוינסקי ובאורטוריה של  פאול בן חיים "יורם".  ואין הדבר מובן מאליו, הוא  היה צריך  למצוא בעצמו  איך  לגשת לאותן   יצירות כי לא היה  מישהו לפניו ששר אותן.

   אסקרוב : "איזו  אופרה   הכי אהובה עליך". תג'ר ""מנון" של מסנה וכמובן כרודולפו  ב"לה בוהם" כשאני שר את האריה

"ידך הקטנה הקפואה" המביאה אותי לידי בכי של ממש".

    תג'ר גבה קומה בעל עיני תכלת  מדבר  בטמפרמנט איטלקי ומתבל את העברית שלו   במושגים ומילים  איטלקיות. הוא גאה  מאוד על כך שבמשך  32 שנים של פעילות מוסיקלית לא החסיר ולו פעם אחת.     הוא בעל חוש הומור מיוחד  שש לספר כמה  אנקדוטות השייכות לעולם האופרה . "למשל באופרה "לה פבוריטה" של  דוניצטי נעשיתי כל כך  רעב  אחרי ששרתי את האריה הכי קשה,   מה שפתח  לי את התיאבון ואמרתי, עד שלא יתנו לי לחמניה עם נקניק לא אשיר. הזמר  היהודי החזן

שנעשה   זמר אופרה, הרמן ידלובקר, מי ששר עם קרוזו את "הלייצנים " היה למאהבה של אשת הקייזר פרנץ יוסף, עד כדי כך

היה  יפיוף".

     תג'ר  מי שהיה  בכל העולם, קטף פרסים,  אותות כבוד, ואף רשום בספר הזמרים הגדולים  ב"סקלה דה מילנו", לא שוכח

את ההרגשה שליוותה אותו בסיום כל הופעה "תמיד הייתי ביישן כשהיה צריך לצאת ולקוד לקול מחיאות הכפיים הסוערות לא האמנתי שכל התשואות האלה מופנות אלי".

   כן. זהו   ניסים תג'ר שלנו, עתיר נסיון, הקלטות וראיונות, לא שוכח  מהיכן הוא הגיע, פוקד   רבות  את ישראל,את בית חנן,

ותמיד שומר אמונים  לקהל   הראשון שלו, הפרות בקיבוץ  אורים.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר