מס' צפיות - 126
דירוג ממוצע -
נקודה שבועית פרשת השבוע "נח" ה'תש"פ
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם,
מאת: דוד דרומר 01/11/19 (14:32)

 

 

 

חומש "בראשית" אותו התחלנו לקרוא שבוע שעבר, הוא חומש מאוד "סיפורי", ובעיקר סיפוריו סובבים סביב חיי משפחות.

התורה, שכשמה היא נותנת לנו הוראה, נותנת לנו השבת בפרשת "נח", את הסיפור המשפחתי הראשון בהיסטוריה שבו יש קשר חייבים בין אבא לבניו:

"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ, ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו, וייקץ נח מיינו ויידע את אשר עשה בנו הקטן, ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, ויאמר ברוך ה' אלוקי שם ויהי כנען עבד למו, יפת אלוקים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו".

נח יוצא מהתיבה עם משפחתו אחרי המבול, מקריב קורבן לה' והנה הדבר הראשון והיחיד עליו אנו קוראים בתורה בקשר של נח לילדיו נמצא בסיפור הזה. נח נוטע כרם, שותה יין ומשתכר וישן עירום, בנו חם רואה ומסתכל עליו במצבו וקורא לאחיו שבאים לכסות את אביהם אבל לעומת חם הם מקפידים לא להסתכל על אביהם בגלל צניעותו, חם נענש ע"י אביו הקללה ולעומתו שם ויפת זוכים לברכה מאביהם.

לכאורה, סיפור מוזר ושונה כדי שיהיה הסיפור הראשון בתורה ובהיסטוריה האנושית ביחסי הורים וילדיהם. למה דווקא בזה בחרה התורה לספר לנו לראשונה?

אולי רצתה התורה להדגיש לנו, "הילדים" והבנים והבנות של הורינו, שלפני הכל, עוד לפני בכלל שהורינו יבקשו מאיתנו משהו, שהרי נח כלל לא ביקש מבניו בקשה, עלינו לזכור לנהוג בהורינו בכבוד. ובעיקר בכבוד הראוי להם. אל לנו להסתכל במקומות שלא ראוי לנו אפילו שאנו באים לעזרתך גם אם הם בשעת מצוקה, בדיוק כפי שנח היה כששכב עירום ושיכור. 

לפני כשבוע שבירכנו את החודש אמרנו בברכה: "...חיים שאין בהם בושה וכלימה..." ואם נעמיק במחשבה על המילים נבין שאנו רק מתפללים שלא נגיע אנחנו, כל אחד מאיתנו לידי בושה בגלל מצבנו הפיזי, נפשי, בריאותי. שם ויפת, בניו של נח, לימדו אותנו לנהוג בהורינו כבוד גדול במובן הפשוט ביותר עד כדי כך שהורינו לא ירגישו בושה במעשינו איתם. 

שנזכה לכבד את אבינו ואימנו לאורך שנים.

 

שבת שלום ומבורך!

 

 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

לרפואת דב בן לובה.

 

 

נח,התיבה,המבול,נוטע כרם,שותה יין,משתכר,ישן עירום,קללה, שם,חם,יפת,ברכה,

הכותב הוא מנהל "אורי עוז הפקות"- מיזמים חינוכיים,קשרי קהילה ומשימות לאומיות. חבר בעמותות "רוח טובה" ו"החוויה היהודית",מנהל אתר אינטרנט בשם "תורה" כתובת האתר:www.torah.in/he1

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר