מס' צפיות - 267
דירוג ממוצע -
איך "לאכול" הצגה בגרמנית שמועלית בתיאטרון הפריינג' "תמונע"
קבוצת התיאטרון של אוניברסיטת פולקוונג לאומנויות בגרמניה מעלה מחזה מקורי על אלזה לסקר-שילר "הנסיך יוסוף מתבאי".
מאת: מובי דיק 06/09/19 (18:54)

    שתי שורות הכסאות ב"תמונע" היו  מיועדות לחברי "אגודת אלזה לסקר-שילר" שהגיעו מוופורטל עיר  בה  נולדה   אלזה לרגל יום הולדתה  ה-150 של המשוררת.

   רוב הקהל הצעיר שהיה נוכח  לא מבין גרמנית,כולל אני, אז  איך להסביר את מה שקרה במשך שעתיים בהצגה זו ?!

    אלזה  היהודיה , אמנית רב תחומית סופרת ,משוררת,ציירת , היתה המלכה הבלתי מוכתרת  של הבוהמה הברלינאית   ואחת מיוצרי הזרם האקספרסיוניסטי  שעשה  צעדיו הראשונים בגרמניה  טרם מלחמת העולם  הראשונה.

    מה גרם לגרמנים להעריץ אותה גם כיום,לשמר את זכרה במונומנטים וליסד אגודה  על  שמה בעיר אלברפלד  שם נולדה שכיום  היא שכונה  בוופרטל ,אסן,גרמניה.

   כבר   משנת  1910 האשה  הצעירה והצבעונית יוצאת הדופן,משאירה חותמה על הבוהמה, ממגנטת  צעירים בבית הקפה "מערב" או כפי שכינו אותו "קפה שגעון הגדלות". נישאה פעמיים,  וגורמת לשערוריות בחילופי הגברים הצעירים, בזה לנורמות, גוזרת  את שערה הארוך, יורדת למרתפים ומסבאות,משוטטת  עם טיפוסים זרוקים ובליינים בורגניים. מיודדת עם מחזאים ומשוררים הרואים בה  את    סמן  האוונגארד בברלין.  

   איך  אפשר ליצור מחזה מחיים כל כך מגוונים. הפרופ' ג'ראלד תאובלט עם קבוצת שחקנים  צעירים מתיאטרון האוניברסיטה,משלב  קטעי פרוזה ושירה של אלזה והסובבים אותה ומביא לצופים ,גם לכאלה שהם חסרי השפה,מחזה שלמרות מסך התרגום משאיר אותך באי ידיעה,מי נגד מי  ו"למה התכוון המשורר".

    בשטח הבמה שולחן גדול סביבו 4 צעירים   ו- 5 נשים  צעירות . הגברים בחליפות אפורות בעלות 3 חלקים, הנשים בשחור ובצוארונים  לבנים. הודפים בכוח ספרים לעבר השולחן..שם  הם ידפדפו  ויקריאו  מהם טקסטים. המחזה מציין  מדי פעם 

פרקים כרונולוגים  מחיי  אלזה.

   שם הפרק "אפריל ברלין 1899-בית הקפה שגעון גדלות"  : שמות נזרקים לחלל, לוין, הכט, הרווארט,פטר הילה,שמות כאילו לא קשורים לאלזה.

    שם הפרק: "סערת חולין" - דמות יושבת על קצה השולחן תוך כדיד נגיסת תפוח עץ  ועוד אחד, מנסה לומר  משהו לא לפני

שהקיא את תוכן כל התפחים. מישהו אומר לאלזה : "הרשי לי להציג עצמי, לוין (הוא מי שיהיה בעלה השני המכונה  על פיה

הרווארט ואלדן, מייסד כתב העת "הסערה")

אלזה : אני  אלזה.

   שם הפרק : לסקר  -האדס  (לסקר בעלה הראשון)

הבנות נגשות לכלי הנגינה, אלזה :"זמר המחול שלי" עולה על השולחן מדקלמת  "אני  כאן כדי שיביטו בי שיקשטו אותי. רוצה

לראות  באמצע החיים של האחרים". מתישבת על כתפי הבחורים הנושאים אותה "אני יוסוף נסיך תבאי, האם העולם  לא צריך 

לעלות לרגל אלי?".  כאילו משום מקום דמות מערבבת בתוך דלי בקבוק שמפו, מערבבת ומקציפה,טובלת ראשה ,מוציאה  ומכניסה  כשברקע נשמעת ספירה  מ-30 עד 1, שוב ושוב עד אובן חושים ואתה מנסה לחשוב  למה כל זה קשור.

   השחקנים מתחילים במתקפת ג'יבריש מזמזמים תוך כדי קריאת  טקסט של אלזה אודות ימי ילדותה, על בית הספר, מות אחיה

האהוב  פאול,אחותה והוריה, הקצב עולה וגובר "אני  פרי, אני  המילה, אני  גמור, אני  הכסא, רוצה לחזור לעצמי, לטוות חוטים סביבי".

   פרק - הברברי בן : אהובה  הדר' גוטפריד בן, הצעיר ממנה  ב- 17 שנים, שקראה  לו בעשרות  שמות, כאן במחזה הוא

מפציע לזמן קצר,שיריו הסקסואליים  כמעט ולא מתבטאים. "גביע מלכות שלי, נקבת צבועים משוטטת שלי, פיך הוא סדק שכולו

זעקות. את מתעלסת עמי כמו עלוקה,אני רוצה  משלך".

   והיא משיבה מולו   "איני יכולה לחיות עוד  בלי משחק הקרקפות. נשיקות אדומות מציירים  סכיניך על חזי, עד ששערי מתנפנף

על אזור חלציך".

   הדמות האניגמטית מהדלי עוברת לצעוד על פס הליכון, מגביר קצב עד  לכדי ריצה, ובעוד  הנשים מציירות    בכפיתיות על הרצפה  בגיר.

    פרק אחרון - ישראל , בית קפה בירושלים     1937 עם  מרטין בובר,מקס ברוד, ועם אישים דוברי גרמנית שזוכרים   לה חסד נעורים.

הצעירות חוזרות לבמה  בחולצות אדומות, בעליזות תוקעות כף וטופחות על כתפי הגברים,מעין  "אהלן". על ראשן פאות שחורות

מסולסלות,מגרדות   כאכולות כינים  וממוללות כל הזמן  תלתל זה או  אחר (האם כך משתקפות נשות ישראל בעיני המחזאי ?)

נפתח מלל בלתי פוסק בקצב מהיר ,השאלה היהודית,ציונות,הפרחת השממה,הארץ המובטחת, גזל רקעות יהודי,למי שייכת ירושלים. "אתה מדבר כאילו אין נפש חי מסביב ?!"

   בסיום אפקט בלתי ברור:בלון בד ענקי תופס את כל  שטח הבמה, נשמעים קולות דיבור :היתה התישבות, היו מקודם  6 מיליון, יש שינוי באקלים, יש חופש דיבור, יש ספר של שירי אהבה.

   ורב הסתום על הנגלה. ונחזור לשאלה :איך  "לאכול" הצגת פרינג' בגרמנית ?

    אחד  מהקהל דובר גרמנית עונה לשאלותי "צריך להגיע עם ראש פתוח אפילו שאינך מכיר את הנושא. כל אחד יכול למשוך

מתוך ההיצע את מה שהוא מבין, כי זה כל היופי בתיאטרון פרינג' ".

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר