גו'זפה ורדי מלחין פורה של 28 אופרות היה ידוע באהבתו לנושאים היסטוריים שרובם התבססו על אירועים אמיתיים. לשם כך  חיבורי הליבריט היה חשובים  לו כחלק אינטגרלי של המוסיקה שלו.

   האופרה ,סימון בוקנגרה" שהיתה  20 ברשימה הענפה שלו הועלתה בשנת 1854 בוונציה  כשפרנצ'סקו מריה פיאווה  היה התמלילן. האופרה לא עלתה יפה  בשל ויכוחים על  סגנונות וכן טענה שלגיבור לא היתה אפילו אריה אחת של סולו 

במהלך האופרה.לאחר 24 שנים ורדי בעזרתו של   אריגו בויטו ,עברה האופרה שינויים וכן תוספת חשובה במערכה הראשונה,בה תמונת המועצה  בארמון הדוג'ה. כך יכול היה ורדי להתבטא ולהדגיש מוסיקלית את אמונתו באיחודה של  איטליה למדינה אחת, כשהוא נסמך על מכתבו  ההיסטורי של המשורר פטררקה לשלום בין ערי איטליה השונות.

    אופרה  זו מתחברת לעוד אופרות בהן  מודגשת הטרגדיה האישית של ורדי  בהיותו באמצע שנות ה-20 לחייו.הוא שכל   את בתו הראשונה,לאחריה את בנו  וכן את אשתו  מרגריטה. לכן האופרות שלו מלאות באבות שהקשר שלהם עם בניהם  או בנותיהם

מאוד ייחודי. הדגש הזה חוזר  ונשנה כמו ב"לומברדים" "אטילה" "אאידה" "נבוקו" "ז'אן  דארק" "כוחו של גורל" ואפילו

באופרה  הקומית "פלסטף".

  "סימון בוקנגרה" הינה בעלת  תוכן מאוד מורכב,עם חילופי זהויות, תקופה סוערת של חילופי שלטון  ומאבק בין מעמדות.

   מקום  ההתרחשות ההיסטורית היא העיר גנואה,אחת הערים החשובות באיטליה של  אז, עיר נמל כששיא פריחתה במאות ה-12 וה-13. באותה תקופה פיזה היתה יריבתה הגדולה של  גנואה ,מה שמצוין במהלך האופרה.

    האופרה הזו שהיא די נדירה הועלתה ב-1998 בביצוע קונצרטנטי  של התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של דניאל אורן. ב-2003 דיוויד פאונטי שהפיק אותה גם  כיום חוזרת  אלינו.  המנצח  העכשוי הוא ג'וליאנו קרלה, מעצב התפאורה - רלף

קולטאי,מעצבת  התלבושות  סו ווילמינגטון. מריה-אמיליה בתו האסופית של בוקנגרה - אלה וסילביצקי,סופרן,ישראלית,

שהיא   הדמות הנשית היחידה והמשמעותית,נוכחת בכל המערכות מצטיינת בקול צלול ומשחק מעולה.  סימון  בוקנגרה יונוץ

פיאסקו-בריטון,  שורדי כנגד המסורת  לא מציב  זמר טנורי לתפקיד,אלא משתמש  בקולות נמוכים כמו  בס  ובריטון. יונוץ

מצטיין בהופעתו המרשימה וכן   משכנע בסצנה  בה הוא מגלה  את בתו האובדת  מריה-אמיליה.    מיכאלו מאלאפי  המשחק את   גבריאל,ארוסה של  מריה,שהיה בתחילת האופרה בצד  המורדים ,הינו  בעל קול טנורי לירי.  המרשים ביותר  מבין הזמרים הגברים  הוא  אינסנג סים,בס,יליד דרום   קוריאה, הנוטר שנאה  לבוקנגרה,שנשא את בתו לאשה, בעל הופעה פיזית

מרשימה וכך  גם קולו.

    מי שעשה  לדעתי את האופרה הזו הוא  הבמאי פאונטי שהשכיל  לשלב חדשנות עם קלסיקה. מעצב התפאורה  רלף קולטאי

שזו לו עבודה  ראשונה  בישראל. מעמיד  2 פאנלים ענקיים שיוצרים ברמז סימטה,או קירות של מבנים שבאחד מהם  עובר  חריץ-סדק עקום  המהווה אפשרות של הצצה לצד הפנימי ,שדה נוח למרגלים   או חורשי רע. הפאנל השני עשוי מראות עם 

כתמים משתנים המשקף מה שקורה בצד ממול.

   התמונה בה יושבת מריה לחוף הים על אבן ומחכה לאהובה גבריאל ונזכרת  במי שגידלה  אותה,מצטיינת בתימצות. היא 

נאחזת בבד ירוק הגולש ממיטת גויה המרחפת רחוק למעלה.

   אבל הכוכב  בבימוי האופרה הזו היא מעצבת  התלבושות סו ווילמינגטון, שעשתה  מחקר יסודי על ציורי  פיליפו ליפי,אנדראה מנטניה,גו'טו די בונדונה, אמני הרנסנס. היא מלבישה  אחד לאחד את ההמונים   בברדסים אפורים אחידים

עם  כובעי התקופה, התמונה החזקה ביותר היא  התמונה השניה במערכה הראשונה בה מתכנסים ראשי הפלבאיים והפטריקים בארמון הדוג'ה,  כשחלק מהם בבגדי קטיפה אדומה עם נגיעות בירוק וסגול, מסתובבים הלוך ושוב על קביים, מה שמכניס

את הצופים לאוירת  מיסתורין  ופחד.