מס' צפיות - 381
דירוג ממוצע -
דניאל זעפרני מחייה את שפת ה....פנטומימה
הופעה נדירה של "ספיקלס" בכתיבה,בימוי וביצוע של דניאל זעפרני ליווי אמנותי - ינון צפריר, תאורה אורי מורג
מאת: מובי דיק 06/06/19 (17:03)

    הוא לא  עוטה מסכת ליצן ממנה זולגת דמעה,פניו  לא מכוסות בצבע לבן, למרות שהוא משתתף וזוכה בפרסים נושאי  הכותרת "פרס הליצן", זעפרני לא ליצן,    הוא פנטומימאי של חפצים.

     שושלת אמנות הפנטומימה  נטועה ברגליה בקומדיה דל-ארטא, דרך אטיין דקרו ב-1850, ז'אן לואי בארו, מרסל   מרסו,סמי מולכו, יורם בוקר, שייקה אופיר, גו'קי ארקין וג'וליאן  שאגרן. עכשיו דניאל זעפרני  סוגר את הרשימה המפוארת אולם בד בבד  הוא מחולל רנסנס באמנות שגוועה   כבר  בסוף  המאה ה-20. בעודו מפזר קסמיו ברחבי העולם הוא  חובר מדי פעם  לישראל  ומחלק את זמנו  עם תיאטרון "אורתו-דה", תיאטרון חברתי  בהנהלתו של ינון צפריר.הם גוף   מוכר ונושא פרסים בעיקר  בפסטיבלי  התיאטרון בעכו.

   כשעלה המסך בתיאטרון "צוותא " הבמה   החפה מכל חפץ, אפשר   היה לדעת מה דעתו של  זעפרני:מה קדם למה, הביצה

או התרנגולת. כי מביצת הענק שנמצאה במרכז פורצת בת יענה על נוצותיה, מפזזת ברגליו של זעפרני, כשידו  האחת הופכת 

לצואר ארוך ופנים אופיניות לעוף זה. וכשזו מטילה ביצה,ידו השניה מנענעת  את  עריסת  הצאצא,

שהיא בעצם הקליפה הגדולה, מושיטה בקבוק להשקיט את  בכיו וצווחותיו של  הבייבי הילוד, תוך שמוסיקת "לילה זעירה"

של מוצרט נרתמת   אף היא למשימה.

    המופע מחולק לפרקים פרקים כשאנו  מגלים את הקסם ברעיונות, ההומר השופע, את  האקרובטיקה הלולינית,  את

גמישות הגוף הנושא עליו מספר כרונולוגי של גיל ה-60.

    בפרק "אהבת 10 אצבעות הידים" באים לידי ביטוי  אברות ידיו הארוכות כשכל אחת מאצבעותיו  הינה עצמאית,בעלת חיות

משל עצמה,שתיהן משחקות את גילוי האהבה,החיזור  אחת לשניה. הפיתולים של האצבעות  מספרות סיפור  ללא מילים,

וכשאחת מהן  נעלבת או נרדמת, טופחת השניה על  גב  ידה כאומרת "תתעוררי עצלנית".

    לא חסר  כאן גם הקטע האהוב על כל פנטומימאי: "הליכת ירח", התקלות בקירות זכוכית, זאת עשה זעפרני חף מכל פוזה, טי-שארט לבנה, מכנסים ארוכים כהים,   כשפניו שומרות  על  ארשת קבועה.

    ואם חשבתם  שרק ידיו של זעפרני פעילות, הרי אנחנו חוזרים לביצה ולעוף. רגליו הפעם  הם השחקנים. רגלו האחת היא 

הצואר הארוך, ופניו מזרות אימה  כלפי הביצה שהיא הרגל השניה,תוך שהוא מלפף את  מצחו בבנדה  אדומה  והרמקול

משמיע קולות  וצריחות כמתאבק סומו יפני הרוצה לבקע את הביצה ולא מצליח.

   חפצים כמו מקטורן (ז'קט)  או בובת חייטים (מנקן) שמעיל ארוך שחור,כובע וצעיף  או עמוד המיקרופון, כולם  משמיעים

קולות וחריקות לפי הצורך. 

   המקטורן שלו  מתמרד ומתעלל בו, מרחף באויר, בורח מזרועותיו של   האמן, כך גם המעיל הופך לישות עצמאית,

בעוד ידו השניה  של זעפרני עוטה כפפה לבנה, ראשו עולה ויורד בתוך  מפתח המעיל  כך שלפנינו 2 דמויות.

    לחפצים  "המדובבים" מצטרפים לעיתים קטעי מוסיקה קלאסית כמו  וולס הפרחים של צייקובסקי או מנגית טנגו סוער משל

פיאצולה.

    משום מה עלו בי ההשוואות בין מה שאני חווה במופע זה לבין  המלל הבלתי פוסק של  הסטנדאפיסטים  הנחשב

כתרבות    מעולה עכשוית.  ב"ספיקלס" הקהל העצום שהיו בו ילדים לא מעטים לא פסק מלצחוק,למחוא כפיים ולצעוק מהנאה מחווה  לאמן  שתורם לרנסנס האמנות השקטה, אמנות הפנטומימה.

  

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 2 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
פששש מופע נדיר
יעל 07.06.19 (12:34)
2.
ליעל
מובי דיק 07.06.19 (18:16)