מס' צפיות - 366
דירוג ממוצע -
מה עושה צילומו של יאסר ערפאת ליד דיוקנאות של לנין והאפיפיור פאולוס ה-2
ביקור בתערוכתו של הירושי סוגימוטו במוזיאון תל אביב
מאת: מובי דיק 03/04/19 (18:26)

      האמן היפני יליד 1984 נולד בטוקיו  יפן. אלינו מגיעות עבודות הצילום  הגדולות   שלו כולן כרומטיות  ופותחו בתהליך ישן,הדפס כסף  ג'ילטני.  הוא עובד בסדרות  כך שהיכולות שלו ניראות כאילו צועדות עקב  בצד אגודל והצופה יכול בקושי להבחין  בין יצירה אחת לרעותה.

     החלל המוזיאוני לבן,נקי,פרוש כמו מניפה ובכל כנף  סידרה שונה.  

     בסידרת הים אומר האמן :" כל פעם שאני  צופה בים,אני  חווה תחושה של  בטחון  מרגיע כאילו בקרתי בנחלת אבותי.

אני  יוצא למסע התבוננות". צילומי הים שלו  נעשו בכמה  מקומות שונים, אבל הים  הוא אותו  הים, אם  בים האגאי,בים הליגורי,הטירני.הקריבי או בסנטה צ'זריה. אתה עומד מול צילומים  חצויים:בחלק העליון שמים סתמיים בניגוד לחלק התחתון עם  גלים  זערוריים, עוד מבט ונדמה לך כי הגלים  זעים,מתנועעים.

   בסידרה אחרת,דיורמות,חיות שונות שצולמו במוזיאוני  טבע היסטוריים, כשהירושי "משתיל" אותן בנוף מדומיין "ברגע  שאני

מצלם  את החיות המפוחלצות הן ניראות מלאכותיות, אבל כשהן מצולמות הן הופכות לממשיות".

   האמן כנראה אוהב את השיטוטים במוזיאוני  פוחלצים, כי הסידרה  הבאה מצולמת במוזיאון מאדם טוסו.משם כנראה גם  "נגנבה"  לתערוכה   דמותו של   יאסר  ערפאת  במלוא מדיו.    וכן הוא מתביית  על מצעד הנשים של הנרי ה-8,כי על הקיר מסביבו של המלך מונצחות  קתרין מאורגון,אן בולן,קתרין האוורד וכן הלאה תלבושתן רוויות רקמות,פנינים ותכשיטים, ובכל זאת  עולה בי תחושה  כאילו   המשפחה הזו ביקרה בצלמניה  של פעם,וכל אחת   בתורה  מכניסה את ראשה   לחלל  המותאם    לשם   כך  בתוך  הדיקט , כך  שהפנים  משתנות אבל   התלבושת נשארת כפי שהיא.

    תחילתו  של סידרת ה"תיאטראות" התחילה  עם מחשבה של  הירושי "מה יקרה  אם אצלם סרט קולנוע  כשהעדשה תהיה פתוחה כל ההסרטה,בפריים אחד, בלי לסגור את התריס" אמר ועשה. וכך שוטט במשך כ-20 שנה באולמות  סגורים  ובשטחים

פתוחים  ברחבי ארה"ב   ובכולם קיבל את אותה  התוצאה:מסך  מבריק ולבן. הצעד הבא  "לשתול" כל  אחד במקום  בו

צולם:תיאטרון אוהיו בשנת 1980, אימפריאל מונטריאול 1995, דרייב -אין בסן דייגו 1993, דרייב-אין בסן ברנרדינו  1987.

    ומה רומזות לנו העבודות השותקות האלה,הנקיות,  כל כך יפניות, האם תעתועי העין הן   הפייק-ניוז של האמנות העכשוית,

האם עלינו לנחש מה הוא המקור ומהו ההעתק. ?!  ולצופים הפתרונות.

   

    

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר