השאלה החוזרת ונישנת האם אופנה היא אמנות ,לא עלתה לאורך ההיסטוריה האמנותית. אבל הציירים שציירו דיוקנאות

מאז המאה ה-16 הקדישו את מירב כשרונם לתיאור מדוקדק  של הלבוש והתכשיטים של המודלים המלכותיים.

   לראות את יצירתו של ברונזינו  מ-1545 "אלינור מטולדו וילד" או "מריה מגדלנה" משנת 1620,   ולחילופין את המלכה אליזבט הראשונה כשהן עדויות ברקמות ואבני חן ופנינים, אין  אפשרות לבטל בהינף יד שאופנה היא לא אמנות.

   רמברנט שהיה אספן  בגדים עתיקים היה משוטט בשווקי  הפשפשים ורוכש תחפושות ותכשיטים כדי לעטות בהם את  המודלים

שלו. 25 אלף מחקרים נעשו על עבודותיו ואף אחת לא דנה וחקרה  על הבגדים והתכשיטים שאותם צייר.

   מרכז ייצור בדי המשי,פירנס רק עבור לואי ה-14 עשרים  אלף אורגים. נעלי העקב  האדומות שלו היוו חיקוי מידי של אנשי

החצר. מרי אנטואנט ב-1787 הגביהה את גופה הזעיר ע"י תלבושות נפוחות ותסרוקות גבוהות שמיד הועתקו ע"י נשות

הפמליה מסביבה.

   המניפה פריט הכרחי בימים שאנשים לא הריחו מסבון ושמפו יוםיומי,הפכו למעין SMS קדום,בלי תקשורת בין הנשים  למחזריהן.

    קובץ השרשרות על הצוואר,מחוכים שהושחלו  בהם עצמות לויתן,שמלות עם עיצוב ישבנים בולטים,פלשו לאט לאט למאה  ה-19 ומשם האופנה  מקבלת טוויסט. תפירת האוטקוטור המפשטת את הבגדים ועוברת  למתחם העיצוב האמנותי.

    מאדם  גרה "מפסלת" את בגדיה בהשראת פסלים יוונים, סקיאפרלי בשיתוף סלוודור דאלי מנפיקה עיצובים   הניראים יותר

כציורים. גם ז'אן גוגטו לא מניח לאמנות זו.

   הדוכסית מוינזור שהיא בראשית המאה ה-20 סמל לאלגנטיות ומקוריות,עונדת תכשיטים שעוצבו בידי טובי התכשיטנים

של התקופה כאלפונסו מוחה וטיפאני, בעוד הבגדים שלה משמשים כבסיס למען התיכשוט היהלומי.

  אביזרים ככפפות,כובעים ונעלים הופכים לעיתים גם לאמירה פוליטית. כשהגרמנים   כובשים את פריז במלחמת העולם השניה,הבינו את חשיבות התוצר   של  האופנה  רצו לנכס לעצמם את התעשיה הזו ולהעבירה לברלין על מעצביה והסדנאות שלהם.

אמנים רב תחומיים כאלזה  סקיאפרלי,אלכסנדר  מקווין, איריס ואן הופן, יחד עם חוסין  שאליין וז'אן פול גוטייה,מעצבים בגדים  במטרה להיות מוצגים במוזיאונים כשהמטרופולין של ניו יורק מתחיל את הגל הזה.

   ואם פעם תהו מנהלי המוזיאונים אם תערוכה שכזו יכולה למשוך מבקרים הרי "גופים שמימיים" שהכילה פריטים נדירים  של

אפיפיורים מאז המאה ה-18 עד תחילת המאה הסירה כל  ספק, כי תערוכה  זו שנערכה בשנת 2018 במטרופולין ע"י האוצר

אנדרו  בולוטון חצתה את המליון וחצי של צופים.

   מכאן  אפשר לומר:אופנה היא לעיתים  אמנות יותר מהאמנות עצמה.