בתיזמון בלתי מתוכנן  הגיעו אלינו סרט וסידרה שנושאם פרס נובל, האחד קומדיה שחורה ישראלית והשניה "האשה" דרמה פסיכולוגית. שניהם עובדו לפי  ספרים שנכתבו  בידי נשים, שניהם סובבים סביב פרס נובל   ובשניהם  מקבל הפרס שובק  חיים, האחד בתחילת הסידרה והשני בסופו של הסרט.

   הסידרה הישראלית מקבצת   אל תוכה שחקנים ידועי שם כמו: ששון גבאי,דב גליקמן, תיקי דיין וליאורה ריבלין, כשגידי גוב הוא  גופת הזוכה. לא אתעכב  על  יצירה זו שלדעתי היתה מאולצת  ופלקטית ,מצד שני  הסרט "האשה" בהפקה  אמריקאית ושבדית מביא לנו סרט מענין עם  משחק מעולה שנעשה על פי ספרה של מג ווליצר "האשה שאיתו".

    לו קסטלמן יהודי שהארי  לויד,  משחק  אותו,הינו פרופ' צעיר לספרות באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב, פוגש תלמידה מבריקה כחולת עיניים היא  גלן  קלוז,המתאהבת  בו  למרות היותו נשוי ואב לתינוקת.  הוא    לא נולד להיות סופר, אלא שהפגישה עם  גו'אן מביאה את שניהם למצב בו  היא רותמת  את הכשרון שלה למען  אהובה, ולמעשה היא כותבת את הספר הראשון שלו.שמתפרסם רק בשמו.

   עוברות השנים שניהם, נשואים ולא באושר, הוא  בוגד בה    בלי סוף היא  לא אומרת מילה, לא מסגירה את  הסוד שלהם,   והספרים הולכים ונערמים. ובלילה אחד ,הם מקבלים טלפון, "פרופ'  קסטלמן, אתה זוכה  נובל לספרות השנה". הם מגיעים   לשטוקהולם, מתארגנים   לאירוע   , גם אז הוא עוגב על צעירה צלמת שתפקידה  לצלם אותו   ללא הרף.  עיתונאי צעיר  גו'נתן  מתחקה כצל  אחר  בני הזוג. המשימה שלו לאסוף  כל פיסת מידע לקראת כתיבת ספר ביאוגרפיה על  הזוכה.. למרות התנגדותם הנחרצת  לכתיבת ספר כזה,הוא לא מרפה, בחלקת לשונו מצליח להביא את  גו'אן לבית קפה, וכשהיא בסערת רגשות תוך כדי עימות עם בעלה, נעתרת , מעשנת סיגריה ואף שותה  כמה כוסות ויסקי. הוא מגלה לה  שעבר על כל הסיפורים שהכינו התלמידים,הישווה את  כתיבתו הראשונית הבוסרית  של  קסטלמן, למאמריה שלה, ומגיע למסקנה כי  את הספרים כתבה היא, אשתו .

   זה הטריגר שפורץ את המחסום, גו'אן ממאנת  להגיע לטקס, בארוחה החגיגית לכבוד כל הזוכים כשקסטלמן מפאר ומשבח  את אשתו, כמה בלעדיה  לא היה מגיע לאן שהגיע, היא בחמת זעם    מאופקת עונה לשאלה  תמימה שנשאלה: "ואת גברתי במה את  עוסקת". תשובתה  "אני ממליכה מלכים".

   לזוג בן  ובת, ורגע של אושר מאחד אותם לשניה, כשהבת מבשרת להם : יש לכם  נכדה. אולם זה לא מונע מגו'אן לארוז מזוודה ולהודיע  : אני עוזבת אותך.  תוך כדי כך, קסטלמן בחדר השינה, מתפתל מכאבים,  בעודו לבוש בטוקסידו הלבן  שחור. היא חוזרת אליו,    כורעת לרגלי המיטה "אל תעזוב, תחזיק מעמד" והוא בשארית כוחותיו מספיק לשאול    טרם מותו "את אוהבת אותי ?"

  תמונת הסיום מראה את  גו'אן ובנה חוזרים הביתה. והבן  שהעיתונאי סיפר לו  שלמעשה אמו  היתה צריכה לקבל את הנובל,

מחכה למעשה לשמוע את האמת. גו'אן  "הזהרתי את   גו'נתן שאם יפרסם  ולו מילה אחת אודות מה  שהוא  גילה, אתבע אותו

בבית  המשפט. כשנגיע  אני אשב עם שניכם אתה ואחותך ואספר לכם את האמת כולה".