ביום 29 ביולי 2018, נודע לנו, לצערנו על פטירתו של צבי גבאי, שגרירי ישראל בדימוס.

האיש היקר, איש האשכולות ורב המעשים, מזרחן מצטיין, היסטוריון וחקר,  איש נעים הליכות ועדין נפש, חבר אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל וחבר מרכז מורשת יהדות בבל, האיש שתרם רבות למדינה ולחברה בישראל ופעל להידוק הקשרים בין ישראל לעמים.

צבי גבאי, נולד בבגדאד בשנת 1938 שם סיים את לימודיו היסודיים באליאנס והגיע לישראל עם משפחתו ב-1951. בשנת- 1965 הצטרף צבי גבאי למשרד החוץ והתחיל בשליחות דיפלומטית בפילדלפיה ובסן-פרנסיסקו בארה"ב.

עם חתימת חוזה השלום עם מצרים ב- 1979 נשלח לחיזוק היחסים בין ישראל למצריים ולאחר מכן, בשנת 1982 מונה ליועץ מדיני בשגרירות. צבי גבאי הצטרף למשלחת ישראל באומות המאוחדות בניו -יורק וכיהן שם כמנהל הקשרים האסטרטגיים במרכז למחקר ולימודי המדיניות במשרד החוץ.

בשנת 1987 נתמנה כשגריר כללי בסידני שבאוסטרליה ואחרי-כן שגריר ראשון בדבלין שבאירלנד. בשנת 1990 שימש כנציג כללי למשרד החוץ וראש מחלקת אסיה והאוקיינוס השקט. 

בשנת 2004 יצא השגריר צבי גבאי לגמלאות והמשיך לפעול כחבר מרכז יהדות בבל שבאור יהודה וחבר הנהלת אגודת האקדמאים יוצאי עיראק, בה גם אני מְכָהֵן כְּחבר ושם הכרתיו מקרוב. צבי גבאי היה גם חבר הנהלה ונציג בארגון העולמי ליהודי עיראק בוושינגטון וכן, נציג ארגוני המהגרים יוצאי ערב וחבר בחבר הנאמנים של מכללת עזריאלי – מכללה אקדמית להנדסה בירושלים. 

מאז צאתו לגמלאות עורר בציבוריות הישראלית את בעיית רכושם של היהודים יוצאי ארצות ערב והדגיש את חשיבות הטיפול בנושא כאוב זה. רכוש אישי וציבורי רב, של יהודים יוצאי ארצות ערב הופקע וטרם הושב לבעליו. המהגרים הגיעו ארצה כפליטים, ללא רכוש. צבי גבאי כתב מאמרים בנדון וטבע את המושג "הַנַּכְּבָּה היהודית" כנגד "הַנַּכְּבָּה הפלסטינאית“. צבי טען ובצדק, שהנזק שנגרם ליוצאי ארצות ערב גדול בהרבה מן הנזק שנגרם לפליטים הפלסטינאים, שמדינות ערב סרבו לשקמם, כדי שישמשו קורדום לחפור בו כנגד ישראל, בנגוד לישראל שקלטה את פלטיהָ הם בָּנוּ ונִבְנוּ, ואף על פי, אין לוותר על הֲשָׁבַת הרכוש האישי והציבורי של המוני יוצאי ארצות ערב.

למוקירי זכרו, למכרו ולבני משפחתו השתתפות בצערם ומן השמים ינוחמו. 

יהא זיכרו של צבי גבאי צרור בצרור החיים אמן ואמן.