מליוני הגולשים באתרי הצא'ט מוזמנים לראות את המחזה "העולם האחר" שכתבה  ג'יפר היילי

 אמריקאית  וזה היה בשנת 2012. מאז עברו שנים ותופעת ההתמכרות  למדיה זו רק הולכת ומחמירה.

   החאן הירושלים הרים את הכפפה להביא למודעות הסכנות שעולם הוירטואליה מצעיד אותנו לעתיד הקרוב.

    אלי ביז'אווי תרגם אתהמחזה , איה קפלן, בימאית ניצחה על צוות קטן  הנע  בחלל צבוע שחור,חף מריהוט מיותר. משתתפים:

אריה צ'רנר המגלם את הדמות המרכזית, פאפא, בונה אתר "מתחם" מסתורי  המהווה גן עדן  לתאוות אסורות. מוריס, בלשית משטרה החוקרת אותו ואת התופעה.. יהויכין פרידלנדר-דויל, קליינט מבוגר הבא מעולם האקדמיה,מבקר שחוזר כל פעם למקום

בו מעמיקים את המציאות המדומה, מנגיש חוויות כמו מציאותיות.  סוזאנה פיפאן, איריס, הילדה המתחנחנת,בקוקיות בשיער,שמלת  מלמלה,מייצגת  תופעה חדשה: פדופיליה המבוססת על דמויות וירטואליות  של ילדים. אריאל  וולף-וודנט,

צעיר המגיע למקום על תקן בלש "נשבה" אף הוא בקסמי איריס,ואפילו  משחק איתה ב-5 אבנים.

   חברת מיקרוסופט שייצרה  כמה מחדרי הצא'ט כבר בתחילת שנות המאה ה-20 הזהירה:"לעולם  אל תמסור פרטים אישיים ולעולם אל תסכים לפגוש פנים אל פנים מישהו שפגשת בחדר  הצא'ט" מאז הדברים השתנו. אם בתחילת הרשת סיפקה לוח

למשחק יצירתי מפעיל דמיון, התחילו  אט אט האנשים   להשקיע זמן ומאמץ כדי להפריד בין גופם הפיזי לזהותם הדיגיטלי. הרשת כיום ניראת כל כך דומה לעולם האמיתי עד שאנו  שוכחים שהפדופילים של אנשים ברשתות אינם האנשים  עצמם, ותוך כדי כך מתמכרים בעצמנו  לתהליך של חופש שהמרחב מאפשר. מבוגרים יכולים להציג עצמם צעירים,בעלי נכויות פיזיות

יכולים  להסתובב בסביבה שאינה שופטת אותם על  המראה הויזואלי שלהם. וכך אנו שוכחים שיש תקשורת אחרת מאשר תקשורת מילולית, שוכחים את האינטימיות הפיזית. אנו מגדירים את  הקשרים שלנו לפי מהירות תגובה,כמות הלייקים, מייחסים  לאנשים תכונות והתנהגות שאולי  רחוקים מהעולם האמיתי.

   העתידן דר' איאן פירסון פרסם מאמר "עלית הסקס הרובוטי" הוא פורש  תחזית עתידית מחרידה ,הוא חוזה כי החל משנת 2025 נתחיל לראות מכשירי סקס רובוטיים. רוב בני האדם יקיימו סקס וירטואלי. בני נוער החשופים  לפורנו  מתייחסים לפרטנרים שלהם כאל  אוביקט שצריך  לצפות ממנו לריגושים שלא תמיד הם מקבלים  ממנו ממה שציפו. "סקונד לייף" הוא עולם וירטואלי שהשחקנים בו יוצרים דמויות מצוירות שמייצגות אותם . כיום רשומים  במשחק זה 6 מליון בהם הדמויות 

מבצעות מגוון רחב של  פעולות כולל פעילות מינית.

   במחזה הזה ישנם דיאלוגים  פסיכולוגיים שנונים בעיקר בין  החוקרת ופאפא המתגאה של"מתחם" שלו מתקבלים רק מבוגרים העוברים  בדיקות רקע דקדקניות כדי לוודא  שלא מעורבים משתמשים מתחת לגיל החוקי". ואילו דויל מספר  לחוקרת שהוא מוותר על  חייו האמיתיים כדי לחוות ריגושים "אנחנו מנסים להשיל מעלינו  את מגבלות הגוף כדי להתמסר עד הסוף  לנפש החווה" ומוריס החוקרת מקשה "ומי היתה הילדה הראשונה  שלך  כאן במתחם, ואולי  היא היתה ילדה אמיתית במציאות?"

  שאלה העולה מהמחזה, האם יש לשפוט מעשים שנעשים באינטרנט באופן דומה לחיינו האמיתיים. נדמה כי התשובה היא כן. היום האינטרנט מעין שלוחה של החיים האמיתיים. כאן שולחים תמונות של המשפחה משתפים בסרטי  וידאו

נותנים את כרטיס האשראי שלנו לחברות בינלאומיות ללא היסוס.

    מחזה  זה הוא מותחן בו מתנהלת חקירה  מתוכן עולות השאלות: מה אמיתי ומה לא. האם מתן היתר או  פלטפורמה

לתשוקות אסורות "בעולם האחר" היא פתח ללגיטימציה בעולם האמיתי. העולם שבנה פאפא הינו מקלט מתוסר וגם נחמה. הוירטואלי שבו הפך להיות לגיטימי.

   על מסלול זה נכנסו  חברות מסחריות לרשת איך לעשות כסף מהאינטקרציה שבין האנשים הגולשים. כך נוצר עולם הפרסום

המבוסס על  מידע אישי שהגולשים  מכניסים על עצמם לאתרים.

   איה קפלן הבימאית מודה :"המחזה טלטל אותי כשנתקלתי בו לראשונה, אך יותר מהכל נמשכתי לאופן בו הוא נוגע  בסוגיית הבדידות האנושית. למרות הנטיה להתחפר בשוחות וירטואליות לא מפסיקות הדמויות  להתגעגע לקשר אנושי חם  ופשוט עם הזולת".

   ואם נזכר  בסרט הנפלא שהועלה על המסכים לפני  כ-20 שנה "העולם של טרומן" או באולימפיה הבובה המיכנית מסיפורי

א.ת.הופמן, אנחנו כבר שם, כולנו על חוט וירטואלי. א פ ו ק ל י פ ס ה    עכשיו.