ביקורת: "קוויאר ועדשים" – קומדיה מטורפת על נוכלים איטלקיים וחמדנות – בית צבי

מאת חיים נוי

"קוויאר ועדשים" העולה בבית צבי ברמת גן - היא קומדיה איטלקית מטורפת והזויה על משפחת נוכלים איטלקית ועל חמדנות, רגשות ואפילו אהבה. הבמאי צביקי לוין שזר הברקות בימוי ולהטט עם להקת שחקנים מוכשרים, הנהנים להשתולל על הבמה ולהגיש, תחת הקטגוריה של הצגת קומדיה , משחק מעולה וביצוע מלוטש ומשובח.

צמד המחזאים רנצ'ו טארבוזי וג'וליו סקארניצ'י, ילידי פירנצה, כתבו במשותף מערכונים וקומדיות , רובן מוזיקליות, לרדיו ולטלוויזיה האיטלקית  ולבמת התיאטרון. הקומדיה "קוויאר ועדשים" נכתבה בידי השניים לפני כשישים שנים במיוחד עבור שחקן קומי איטלקי ידוע, נינו טרנטו, והיא הועלתה בערי איטליה, בטלוויזיה וגם הופקה לסרט . ההצגה גם הועלתה בישראל לראשונה לפני כ-32 שנים בהבימה ובבימויו של ניסים אלוני, בקאמרי, שם הייתה מועמדת לשישה פרסי התיאטרון, בבית צבי ברמת גן לפני 12 שנים ובעוד בתי ספר למשחק.

עלילת המחזה עוסקת במשפחה מרודה וקשת יום מנפולי, העוסקת במיני נוכלות למחייתה ומפרנסת בדרך אנשים נוספים. אבי המשפחה, סלווטורה נוהג ללכת לחתונות, למלא תיקו במצרכים ומגדנות ולמכור אותם באמצעות שכנו אנטוניו. בנוסף, הוגה סלווטורה לייסד עמותה למען משפחות נזקקות ולהתרים בעלי אמצעים , כאשר המשפחה הנזקקת היא משפחתו. לצורך העניין הוא שוכר סבא סנילי בן 94 על כסא גלגלים, אך עדיין בוער בו זיק של חמדנות לנשים, ממלא את הדירה בגרוטאות ומחפש את דייריה לדמויות עלובות וחולות. העלילה המפותלת עוסקת גם בגופה שקמה לתחייה, ובעוד טיפוסים סהרוריים המעמידים מחזה קולח ורצוף אירועים הזויים ומשונים וההילולה רבה.

כאן המקום לציין את הכוריאוגרפיה המיוחדת והתוססת שעיצב תומר יפרח, בעצמו סטודנט שנה שניה בבית צבי. מרהיבת עין וחוויה קצבית.

סולימאן חוסייסי מגלם את תפקיד סלווטורה. סולימאן מגיש משחק קולח ומשובח, מתמודד עם כל הפיתולים של העלילה ומצליח להפיק תפקיד מעולה.

זיו עוז ארי מגלם מצויין את השכן אנטוניו , המוכר את הסחורות הגנובות ובדרך גם מצליח להיות בעלה של ולריה, אשתו של סלווטורה. זיו מפגין משחק טוב מאוד ונעים.

הדר קרן כוולריה, אשתו של סלווטורה, היא טובה מאוד, היא מגישה משחק  קולח ומשובח.

טל סגל מגלמת נהדר את אחותו של סלווטורה, הדודה מתילדה. היא חולמת להיות שחקנית, אך בינתיים היא עוסקת בניקוי השירותים בתיאטרון, בהצגה , לא בבית צבי, והיא גונבת לא אחת את ההצגה בזכות משחק מצוין ומימיקה , קול מעוות ומשחק מעולה ונהדר, מדוד ונעים.

שני שטראוס כפיורלה, בתם הצעירה היא טובה מאוד, משחקת בצורה מקצועית וראויה לציון.

עדי גולדשטיין הוא ולוטו, גנב בדימוס, המעניק לתפקיד משחק קצר ומוצלח. הסצנה בדמות הרופא הפרופסור היא מוצלחת והבדיקה שהוא מעניק, גורפת פרצי צחוק והיא מבריקה במיוחד.

מור חנסון מצוין בתפקיד הסבא סימונה המרותק לכיסא גלגלים, אך המצליח לשלוח ידיים לנשים. (הוא מגלם לסירוגין גם את תפקיד סלווטורה). משחקו נפלא ומוצלח במיוחד. קטעי הצחוק והבכי, המימיקה שלו והשירה הבוקעת מפיו , הם מעולים.

מיכל לוינטון היא הרוזנת ואשת החברה ומשחקה מכובד ויפה. יש לה יכולת ואישיות בימתית מוצלחת.

דניאל נחמן כאחיה של הרוזנת, משחק יפה ובצורה נאותה.

אלי אלבז כברונית טובה מאוד ומשחקה משובב לב.

יאיר בלוך כבנה של הרוזנת, הנרדף על רצח, משחק כהלכה ובצורה מוצלחת.

דור לוי נהדר כבנו של סלווטורה המגיע מתחרות ריקודים מרתונית, והקטע של כניסתו לבמה משוחק בצורה מוצלחת.

גל זילברמן משחק את אלסיו, המשרת והגופה ומשחקו מצויין.

איציק מלמד טוב מאוד כמרצ'לו.

למען האמת, מרוב דמויות ועלילה מפותלת לא תמיד מצליחים לעקוב מי הוא מי.

התרגום הוא של דורי פרנס והשפה היא עכשווית וקולחת. התפאורה והתלבושות של זוהר אלמליח היא מצוינת. התלבושות באופן מיוחד הן נפלאות.

עיצוב התאורה המוצלח הוא של ליאור מיטל.

צביקי לוין אחראי גם לבימוי הנפלא וגם לעריכה המוזיקלית המשובחת.

"קוויאר ועדשים" היא קומדיה קלילה הראויה לימי אביב מוזרים אלה. אין מדובר בהצגה גדולה או במחזה הראוי לציון מיוחד. לראות, לצחוק, ולשכוח חיש מהר , בצאתנו אל אירועי היום-יום.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום – יוסי צבקר