ב-1943 בהיות ויקטור אולמן  מלחין ופטר קיין  צייר ומשורר בחמחנה  טרזיינשטאט הם הלחינו   את האופרה "קיסר אטלנטיס". היצירה הזו לא ראתה אור מעולם,כי אנשי  הגסטאפו בשומעם  את האופרה החליטו שהדרך הקצרה  לחיסולה,היא לשלוח את המבצעים והיוצרים למחנה ההשמדה  אוושויץ'-בירקנאו.

  כשאולמן יליד צ'כיה הגיע לטרזין    הוא  היה בסך הכל בן 44, נושא מטען  מוסיקלי עשיר:למד את  תורת הצורות אצל  ארנולד שנברג, בחר כמורה את  אלכסנדר זמלינסקי,אצל  אלואיס הבה העמיק בנושא רבעי טון, מושפע מהתקופה האטונלית ומהאופרה "וויצק" של ברג .במחנה  ארגן קונצרטים "קולגיום מוסיקום "והלחין והיה חלק מחוג  תרבותי אליו השתייכו

היוצרים היהודיים. פטר קיין, צייר את התפאורה והיה שותף בחברו  את הליבריט של "קיסר אטלנטיס". בן 25 היה  כשהושמד.

   התווים והליבריט שנכתבו על קרעי רשומות  של מחנה הריכוז,שמשו לבצוע וחזרות של נגני המחנה. מאוחר יותר הם הועברו למשמרת לידי ידיד שניצל כך  גם היא  ניצלה.   האופרה בשלמותה הוצגה לראשונה בשנת  1975  בטלויזיה הבריטית  וכן במקומות  אחרים בעולם.

   אצלנו היא מועלית בפעם הראשונה ע"י התזמורת הקאמרית ומבוצעת כפי שבוצעה בארצות הברית.  אדריאן סילבין מארה"ב  מנצח על התזמורת עם  6 סולנים  בינלאומיים.

   ביצירה מככבים  הקיסר, מתופף, רמקול, חייל אחד ונערה,הרלקין והמוות. "הו היי,הו, אנחנו  מתחילים". הפרקים המוסיקליים  שכל יצירה מושרת  נמצאים בה:פרלוד,רציטטיב,אריה ודואט כאן הם מזכירים פסיון נוצרי  אלא  שהזמרים  מדברים את  העלילה והתזמורת  מתפקדת בתור  המקהלה. הטקסט ששמענו  היה    באנגלית וחבל. לאורך כל האופרה  משולבים רמזים אקטואליים לחיים במחנה :"אני מוקף חומה בלי חלונות"(רמז לחומות מבצר  טרזין) "אני הגנן,משחרר מיסורי הדבר" (איזכור למגפות  הטיפוס ומחלות אחרות שהשתוללו בגטו) "אני לא מחליף ימים בכל יום מאז שהחולצות נגמרו   לי"(סימן לכביסה שלא הוחלפה  בגטו במשך  3 חודשים).

  והאופרה הזו היא אלגוריה על מוות וחיים וכי במחנה הזה המוות הוא בעצם התרופה והסוף. וכשהמוות מתפטר מתפקידו   זועק      הרמקול: "מחלה  משונה התפרצה כאן.החיילים לא מצליחים למות. אף אחד,אלפים  נלחמים בחיים כדי שיוכלו למות". 

   הסמכות  של הקיסר מתמוטטת ומרד מתפשט אזי הוא  מבקש מהמוות לחזור בו אבל   זה האחרון מתנה את שובו שהקיסר

יהיה קורבנו הראשון. בלית ברירה הוא מסכים ומצטער שלא  עלה בידו להשמיד את הגזע האנושי לפני מותו.( רמז

לצוואתו של היטלר). ולכן  אין להתפלא שהאופרה  לא  הוצגה מעולם, כי אנשי הגסטאפו  מיד הבינו מה יש לפניהם.

   אולמן לא אחת הסביר את דרכו "טרזין היתה בשבילי צורה  בלבד, כשהיינו כאן השתחררנו מכל דאגות היום יום בלי כל המסביב, כך  יכולנו להתמקד רק באמנות נטו".

   הם היו משוחררים אבל העבירו לדורות הבאים מטען שעלינו לזכור ולהזכיר. 

   עם  יציאתנו את  מוזיאון תל אביב בה בוצעה האופרה, מולנו דלקו אורותיה  של העיר  ומגיני דוד ודגלים הוקרנו  על

בנינים גבוהי צמרת.