מס' צפיות - 500
דירוג ממוצע -
פרשת מקץ/ מאת: אהובה קליין .
סוד היציאה מאפלה לאורה!
מאת: אהובה קליין 12/12/17 (09:14)

פרשת מקץ - סוד היציאה מאפלה לאורה !

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בתיאור חלומות פרעה במצרים: "וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר.  וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ.  וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.  וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת, יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת; וַיִּיקַץ, פַּרְעֹה וַיִּישָׁן, וַיַּחלֹם שֵׁנִית; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד--בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת.  וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים--צֹמְחוֹת, אַחרֵיהֶן.  וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, וְהִנֵּה חלוֹם" [בראשית מ"א,א-ח]

בהמשך הכתוב מציין: כי חרטומי מצרים אינם מצליחים לפתור  את חלומות פרעה ושר המשקים מגלה לפרעה על יכולתו של יוסף לפתור את החלומות, אכן יוסף המובא לפני פרעה, מצליח  בפתרון החלומות.

כתוצאה משביעות רצונו של פרעה מחכמת יוסף בפיענוח חלומותיו - פרעה מעניק לו  גדולה - כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ.  אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.  וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ..." [שם  מ"א, ל"ט-מ"ה]

 השאלות הן:

א] מה המשמעות  של ציון הזמן: "..מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִים"?

ב] מהו סוד יכולתו של יוסף בפתרון חלומותיו של פרעה?

ג] כיצד יוסף  זוכה לעלות לגדולה במצרים?

תשובות.

"מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים"

בעלי המדרש עונים על כך: [בראשית, רבה, פרשת פ"ט] :"זמן נתן ליוסף ,כמה שנים יעשה באפלה- בבית האסורים"

על כך אמר  איוב: "קֵץ, שָׂם לַחֹשֶׁךְ" [איוב, כ"ח, ג] אך נשאלת השאלה: מדוע  שנתיים דווקא? כנראה שזמן קצוב זה  - מחושב על ידי הקב"ה המכיר את סיבת הדבר.

אך בעלי המדרש מציינים דבר  נוסף: "על ידי שאמר יוסף לשר המשקים זכרתני והזכרתני  נוספו לו שנתיים" -כל מילה מיותרת- הוסיפה ליוסף שנה ושתי מילים  מיותרות- שנתיים!

"בעל תוספת ברכה" נותן הסבר מעניין: שיעור הזכירה אצל האדם הוא: שנה, כפי שכתוב במסכת ברכות נ"ח: "אין המת משתכח מהלב אלא לאחר שנים עשרה חודש" -יוסף הזכיר פעמיים זכירתו: "זכרתני וכו' והזכרתני" והיות ושיעור של זכירה - שווה שנה, לכן משהכפיל את זכירתו-  נגזרו עליו שנתיים נוספות בבית האסורים- מידה כנגד  מידה.

 בעלי המדרש מוסיפים הסבר נוסף: "אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו, זה יוסף, ולא פנה אל רהבים, על ידי שאמר לשר  המשקים כי אם זכרתני והזכרתני נוספו לו שנתיים" זהו פירוש עם סתירה, מצד אחד קובע: שיוסף בטח באלוקים, אך מנגד מציין: כי יוסף סמך על שר המשקים-כלומר - היות ויוסף נתן את מבטחו בשר המשקים - אדם בשר ודם וסמך עליו שיעזור לו לצאת מבית האסורים ,לכן  ישיבתו התארכה-בשנתיים נוספות - בבית האסורים.

יש מפרשים - המיישבים  סתירה זו באומרם: אומנם יוסף בטח באלוקים ,אך מהטעם שהיה צדיק - הקב"ה מדקדק עם צדיקים – כחוט השערה ולכן מיהר להענישו בעבור דיבורו המיותר.

רבינו בחיי מסביר: למרות שמותר לאדם לעשות השתדלות למען הצלתו כמו שנאמר: "וברכתיך בכל אשר תעשה", אבל אסור לו לאדם להחליט על סיבה שהוא בוחר לעצמו שהיא  דווקא - תציל אותו, הרבה שלוחים למקום - ולה' יש דרכים להציל את האדם, האדם צריך לעשות השתדלויות ולהאמין שה' ישלח לו הצלה בדרך שלו. בזה שיוסף סמך על שר המשקים ,דווקא, שיספר על יכולתו  לפתור  חלומות. הרי זה כאילו רוצה להכתיב לאלוקים שדווקא שר המשקים יציל אותו - אצל אדם כמו יוסף הצדיק - הדבר מהווה פגם באמונה.

אליהו הנביא שהיה במדבר האמין בה' שישלח לו ישועה והקב"ה שלח לו את העורבים שדאגו למזונו, ישועה שהנביא לא חשב עליה.

מכאן שלמרות שאדם חייב לעשות השתדלויות עליו להאמין ולסמוך על ה' שהוא בלבד- ישלח לו ישועה באופן המתאים והקולע שיראה לנכון להצילו!

יוסף פותר חלומות.

פרשנים  רבים סוברים: כי יכולתו של יוסף  לפתור חלומות - מבוססת על העיקרון, כי ישנו בחלום לפעמים גם מראה נבואי -  על מנת לגלות את הצופן הנבואי - דרוש כוח מיוחד מבורא עולם וסייעתא דשמיא- דבר שחרטומי מצרים לא היו מודעים לו ועל כן לא עלה בידם לפתור  את חלומות פרעה.

אכן יוסף מדגיש לפרעה -לאחר שהוא פונה אליו בבקשה לפתור את החלום- כי אין הבדל בכישרונות בין יוסף לחרטומים בדבר היכולת לפתור  חלומות, אלא יש  כאן הבדל במהות ובתוכן- כמו שהכתוב מציין:

"וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַענֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה".[שם מ"א, ט"ז]

ו"ַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה, חלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא:  אֵת אשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה".[שם, מ"א, כ"ה]

יוסף מדגיש, כי הוא עצמו אינו פותר  חלומות, אלא ממלא שליחות אלוקית, בפיענוח החזון הנבואי הכלול בהופעת החלום.

לאורך כל הדרך יוסף מזכיר את אלוקים וגדולתו  ביכולת פיענוח החלומות.    פרעה משתכנע ומגיב: "הנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ". יש לציין, כי יוסף הולך בדרך אבותיו בהיותו דבק בה'.

יוסף עולה לגדולה במצרים.

בעקבות פתרון החלומות- פרעה מתלהב מחכמת יוסף ופוסק: "אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ"!.

ישנם פרשנים הסבורים: כי על ידי שיוסף פותר את חלומות פרעה, הוא מבצע שליחות בלתי ידועה לו , לעלות לפסגת המלכות במצרים ולהביא את אביו ומשפחתו לשם - בהוראת ה', המטרה הזו באה לידי ביטוי: באמצעות פענוח   חלומות פרעה. והצעת תכנית- כיצד להציל את כולם מהרעב במצרים .

"בעל כתב סופר" מסביר: כי דברי פרעה: "הנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ". מוכיחים : כי הוא מסיק שלפניו עומד אדם חכם ונבון במיוחד- איש פלא בכל המובנים- האם יתכן אדם כזה  מחד ומאידך יש בו רוח אלוקים? לכן ראוי יוסף שיהיה מעתה משנה למלך.

 מעתה יוסף עולה  לגדולה כפי שאומר פרעה: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ".

רש"י מסביר: מעתה יוסף ינהל וידאג לספק את כל הנדרש לעם במצרים.       הוא  יעמוד בראש הנהגת מצרים ורק בדרגת הכבוד- פרעה יהיה גדול ממנו.

פרעה מסיר את הטבעת  למען יוסף וזהו אות ליוסף שמעתה הוא שני לגדולה לאחר פרעה- "משנה למלך" יוסף זוכה לבגדי שש — בגדי פשתן שנחשבים לבגדים חשובים במצרים.

בנוסף ,יוסף זוכה שירכיבו אותו במרכבה השנייה למרכבתו של המלך וכל איש יכרע לפניו ברך – כאות כבוד.

רבינו בחיי מסביר את משמעות על פי רז"ל:" וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ"= אב בחכמה, רך בשנים. בדומה למה שנאמר על דוד המלך: "וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ" [שמואל-ב, ג, ל"ט]

יש שמפרשים: שתי המילים- הן: אב ואדון. לפי שבתחילה היה עבד ואחר כך נהפך לדרגת מלכות.

פרעה מכנה את יוסף בשם: "צָפְנַת פַּעְנֵחַ..."

"בעל טורים" מפרש את המשמעות בשלוש דרכים:

א] בגימטרייה= מגלה  סתרים.

ב]"צפנת פענח"-ראשי תיבות: צדיק, פטפט, נפש, תאווה, פוטיפר עינה נפשו חינם.

ג]ראשי תיבות-  צופה, פודה, נביא, תומך, פותר, עניו, נבון,    חוזה.

רש"ר מסביר: הכוונה למי  ששמורים אצלו הדברים הצפונים.

רבינו בחיי מסביר: יוצר המפענח נעלמים.

רש"ר-  הרב שמשון רפאל הירש מבהיר: יוסף עולה לגדולה בהדרגה: תחילה  פרעה ממנה אותו על ביתו ואחר כך ממליך אותו בדאגה לרבים. כלומר- ממנה את יוסף להיות אחראי על כל  רווחת  מצרים . הענקת הטבעת ליוסף מהווה סימן מובהק לפעילות אנושית.  יוסף מעתה - בא כוחו של פרעה אשר כביכול הופך את יד יוסף - ליד פרעה.

אשר להענקת-"רְבִד הַזָּהָב עַל- צוַוָּארוֹ"-אבן משובצת בזהב- מדליון- יש בכך הבעת אות כבוד הגבוה ביותר לפי שנאמר: "רְבִד הַזָּהָב"- בהא הידיעה!

לסיכום, לאור האמור לעיל, על פי  השתלשלות העניינים בפרשה זו וקודמתה, נראה -שכנגד כל הציפיות ,יוסף מתעלה "מבירא עמיקתא לאיגרא רמא" מבור עמוק אל גג גבוה.[בשפה הארמית]

זאת למרות  שנאה  וקנאת אחיו שלא יכלו דברו לשלום.

המפתח להצלחת יוסף  ביציאתו מאפלה לאורה - טמונה בדבקותו התמידית בבורא עולם - הוא ממשיך ללכת בדרכי אבותיו לאורך כל הדרך, על כן אלוקים מעניק לו דעת, חכמה ותבונה ואף כוח נבואי לפתור חלומות - מה שלא עלה בידם של חרטומי מצרים לבצע, אין ספק שעוצמה זו מוענקת ליוסף מתוקף שליחות מיוחדת להביא את אביו ופמלייתו למצרים ועל מנת לקיים את דברי אלוקים בדבר גלות מצרים ולבסוף יציאה מהחושך אל האור- בדומה לנס חנוכה בו זכינו לניצחון ואור בחסדי ה', יפים הם דברי דוד המלך:

"זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ". [תהלים קי"ח, כ"ד]

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר