מס' צפיות - 1844
דירוג ממוצע -
עזרא מורד על הספר -"השֵּד טנטל וסיפורי ימין אבולכיר"
אגדות ממורשת יהדות בבל מאת: שמעון בן עמרי (עלפי) ז"ל
מאת: עזרא מורד 16/11/17 (09:09)

ספרו של שמעון בן עמרי יצא לאור ב-1987. את הקדמה לספר כתב פרופסור שמואל מורה בהּ צִיֵּין שבפרסום הספר "עשָׂה שירות גדול לחוקרים המתעניינים בפולקלור של עדות ישראל השונות." לפיכך ארכיון הסיפור העממי אסע"י לבטח מצא ועוד ימצא עניין רב, בספר זה.

פרקי הספר:

שְׁמע ישראל

סיפורי ימין אבּוּ אֶל כֵ'יר

ספורים ומעשֵׂי קונדס

השֵּדים

הטַנְטל

קורות חיי המחבֵר

יחודו של ספר זה, הוא בְהבאת מיגוון סיפורים עממיים, מהווי יהדות בבל, הסיפורים והעדויות אינם פרי דמיון המחבר או סופר כל שהוא, אלא, כל סיפור נושא את שֵׁם המְּסַפֵּר ומקום מגוריו ומכאן חשיבות עדויות אלה.

כן הביא שמעון בן עמרי, מושגים ומונחים יומיומיים, שבפי יהודי בבל, שהבאתי אותם עם הסברים בסקירתי זו, לידיעת המתעניינים. 

את שמעון בן עמרי, הכּרתי אישית, שהרֵי הוא בּן עירי עמארה שבדרום עיראק, עיר בהּ כמוני נולד, ומכאן בא לשמעון עָלָפִי הכינוי בן עמרי. גם כאן בארץ, ביקר אותי בביתי ואפילו בספרוֹ זה ציטט את שירי "טנטל" מִסִּפְרִי "נופי ילדות מבית אבא" בעמוד 91 

המְסַפֵּר מביא בספרו זה, עֵדוּת חיּה מעניינת מאד ואישית מאירוע הפרהוד בבגדאד, ראוי גם ראוי להפנות קוראים לעַיין שם. כמו כן בְּקוֹרוֹת חייו, הדגיש את תרומתו לתיאטרון העיראקי ואת חשיבות ספרו בערבית אומנות המשׂחק והבמה. הוא כונה בעיראק כעמוד השִּדרה של התיאטרון העירקי, תואר מכובד מאד לכל הדעות. כן פירט את המחזות שהוא ערך שם במשך השנים. בפרק הרביעי של ספרו זה, פירט את פעילותו גם בישראל.   

המְּסַפֵּר הנציח בספרו זה ביטויים ומושגים רבים של יהדות בבל שהיו יסוד מוסד בשגרת חייהם והיום נעלמו ואינם, ולהלן המושגים עם הסבריהם כפי שהובאו בספר תוך כדי סיפור האירועים בו: 

אַשְׁמְדַאי – מלך השֵּדים. פַאנוּס – מנורת נפט  עם ידיית. לַמְפַּה – מנורת נפט ללא ידית. לַמְפַֹּצִ'י-המטפל בלַּמְפּוֹת שהאירו רחובות. טנטל – שֵׁד. סִעְלֻוָּה – שֵׁדָה. טַרְקַה-בהלה. מַטְרוּק- נבהל. דלָאקַה- שפכנית מים לריפוי. דַהְן אֶל אַוְלַאד – משיחת הילדים במים של הדלאקה. טִלִּסִם- קמֵע. מְנַשִּׁר'- לוחש השּׂם את כף ידו הימינית על ראש החולה המבוהל וקורא לחשים לרפאו. צַב כְּצָאצָאיִי-יציקת עופרת. פַזַּה – בהלה. יאס- הדס. חַלַוִיָאת – ממתקים. תִּנְגַאיִי – כד. קְדוּמוֹ כֵיר – בואו לטובה. סַפַר- בַר- גיוס חובה בתקופה הטורקית. חַכַם כַאנַה – רבנות. עְטַארָה – בְשׂמים. מְסִוִקְצִ'י-

קונה אספקה. קַחְוִת לִזְעִ'ירִי - הקפה הקטן. קַחְוִת לִכְּבִּירִי – הקפה הגדול. אֵל כֵיר – האושר. עַרַק וּמַזַּה- ערק ופרפראות. סַקַּה - מוכר מים קרים. טַאסַה - כלי מנחושת לשתיית מים. גַ'רְרַה- כד. טִנְגִ'ב סִילַאן- שזיפים בדבש תמרים. פִרְדְדַן - כד גדול מאד. טִרְשִׁי – חמוצים. כּוּבָּה בּוּרְגִל- כובה עשויה מבורגל. מַגִ'ידִי – כסף עותמאני. תַּכְתַּה תִירַא- פקעת חוטים. כּוּצַ'ה- סמטה. גְרַ'אדִק- רקיקים 

חַטַב – עצי בישול. מַחְגַ'לַה – הליכון. בִּעְבִע – עוגה. בּעַאבִע' – עוגיות עגולות ושטוחות. סִמְבּוּסַק בְּקַעַק- ביגלה. כַּרַב- החלק העבה של ענפי עץ הדקל. דִשְׁדַאשַה – כתונת ארוכה. תֵירַ'ה – גדר. צִינִיִּי -  טס. עַלַה בַּאב אַלְלַה – לפתחו של הקדוש ברוך הוא. צִ'מְבִילַה- סל גדול. קִנְדְרַאת – נעלים. 

קִדַּסְנַה, אַכַּלְנַה וּבֵרַכְנַה – קִדּשְׁנוּ אָכלנו וברכנו. בְּרִיסַם- חוטי משי. טִין כַאוַה – חומר מינראלי פריך בתוספת מים הופך לממרח השתמשו בו בעבר לחפיפת ראשים. פַּתַאח פַּאל- מגיד עתידות, סַפַר טַאס – כלי בעל שלוש קומות לָאוֹכל. זַנְגוּלַה – ממתק. לִילִית – שֵׁדָה. מַנְקַלַה או גַ'פוּף – אָח מוּקָד ובו גחלים לוחשות. כַּרַאצִּ'י- פחם על שם העיר בהודו ממנה יובָּא. תַּכְת, תְּכוּת – ספה, ספות. אֶל כּוּוְלִיִּי- הצוענים. הַד'וֹק אֶל נִיס - היצורים ההם, הכוונה לשֵּדים. אִינְתַּ איִנְס לוּ גִ'ינְס?- אתה אדם או שד?.סִיךְ- שִיפּוּד. חִבִר'- דְּיוֹ. דִּהַשַׁאיִי – קמיע. לֵילְת אֶל סִתי – הלילה השישי ללידה.

שַׁשַּׁה- תערובת תירס קלוי ופול יבש קלוי עם חומוס ומיני גרעינים יבשים. זִנְבִּיל – סל מעלי תמר. סִן אֶל ד'יבְּ-שֵׁן הזאב נתלה על החזה של התינוק לגרוש השדים, בדרך כלל מצופה זהב. עַפְצַה וְכּף יַד – חפץ שתולים על חזה התינוק כנגד עֵין הרע מצופה זהב. סמבוּסְקַאיִי וּעַפְצַה וּדִהַאשַֹה- כפתור כחול עם שבעה חורים, שלושה כפתורים קטנים ושלושה צדפים, את הסמבוסק ממלאים במיני בשׂמים עם שבעה מחטים, שבע סיכות, שבעה שברי זכוכית קטנים ותולים מעל עריסת התינוק כנגד עין הרע. כן   תולים פרסה עם מגן דוד, כף יד עם מגן דוד ושדי ופרסה מקושטת. בֵּית מִסְכּוּן – בית בו שוכנים שדים. לוֹז וּנְבַאת – שקדים טחונים עם סוכר, נותנים בדרך כלל ליולדת. חַבְּל אֶל ג'ין – הריון השדים .נְזוּלַה – דיירי משנה. קַאבְּלִי – מילדת. לֵילְתּ אֵל דַכֱלַה – ליל הביאה.

 לֵילְתּ אֶל חִנִּי- הלילה בו עורכים את טקס החינה לכלה ולחתן. אַבּוּ סִיפֵין – רחוב בבגדאד בו גרו יהודים. קַאנוּן- כלי נגינה מזרחי. גִ'לַּאלַה – נדנדה. צ'אלע'י – תזמורת. נִים- חצי מרתף. גִ'נְיגִ'ל – מצעדה של פעמונים קטנים ברגלי התינוק. אֶל עִשַּׁאר – שכונה על גדות שט אל ערב בבצרה. תְּבִית – חמין. כַּלַבְּדוּן – חוטי זהב. אֶל צִ'יפִל- כפר בו מצוי קברו של יחזקאל הנביא. כְּתִיבִּי – קמיע. בִּרְרַאדַה – עמוד עץ על הגג, בגובה כשני מטרים, מעליו בסיס מרובע אף הוא מעץ, עליו שמים כד מים ומיני מאכלים, בלילות הקיץ החמים לקירור. טַרַמַנְדִי- דבק חזק מאד. אוּתַצִ'י- מגהץ. אַבֹּוּ לִחְלִיב – מוכר החלב. סִרְ'דַאבּ – מרתף. טַשְׁת- קערת כביסה. דַרְ'בּוּנַה – סימטה.  אַוַּל עַבְרַה – חמור חדש - משחק ילדים. וִנַּאנַה – סביבון. טַפִיר' בִּל חַבִל – קפיצה על חבל. דַעְבּוּל- ג'ולות. טַם בִּכְרֵיזַה – חרוזים מוסתרים בחול  שַׁקִף לַקִף – חמשה אבנים. דִיגְ'לַה- נהר חדקל. חַמַּאם- בית מרחץ. 

דִנְבּוּס- סיכה, איבר'י – מחט. צַ'קוּק- פטיש. כַנְגַ'ר'- חֶרב. צַ'יְעַה- כְּפר.  סַמַךּ מַסְגוּף- דג מטוגן.  מַצְלַךְ- בית מטבחיים. גַ'מוּסַה – פרה שחורה. חַאן- מלון. אֶל עְזֶיר – קברו של עזרא הסופר. בִּנְת אֶל סַבִּת – יהודייה, בת השבת, כך כינו המוסלמים את האישה היהודית. בִּיזַה – מטבע הודי. סַנְתַּךּ חֶצְ'רה – שנתך ירוקה. משֱׁחוּף – סירה צרה. כִּפַר בְּדִינִי – קִלֵּל את דתי. אֶל פִתֻוַּה – החלוצים. עַבַּאַיה – צעיף. פּוּשִׁי כיסוי פנים לנשים. בְּנַאת אַלְלַה – בנות אלוהים. אַבְדַאלַךּ - אני כפרתך.

ספר נדיר, מעניין ומומלץ לקריאה.

הכותב הוא איש חינוך, משורר, סופר ועורך ספרות. למידע נוסף: "עזרא מורד" בוויקיפדיה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר