מס' צפיות - 2022
דירוג ממוצע -
בנינו ערבים לנו / מאת : רפאל בדש
אירוע מתן התורה היה אירוע מכונן באומה היהודית ובעולם כולו. ביאורים והבהרות על שהתרחש באותו האירוע נותנים הארה מיוחדת על עמנו ועל ייחודינו כיהודים.
מאת: רפאל בדש 18/05/17 (01:57)

אמר רבי מאיר:

בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל את התורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: העבודה (לשון שבועה), אני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם.

אמרו לו: ריבונו של עולם, אבותינו ערבים לנו, נביאנו ערבים לנו.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: גם אלה צריכים ערבים, אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם.

אמרו: הרי בנינו ערבים לנו.

אמר הקדוש ברוך הוא: אלו ודאי ערבים טובים, על ידיהם אתננה לכם.

                                                                                   (מדרש רבה שיר השירים א)

מספר קשיים עולים ממדרש זה:

מדוע התחייבותם האישית של בני ישראל לקיום התורה ("נעשה ונשמע"), לא די בה כדי לקבלה והם צריכים להביא ערבים שיערבו על שמירתם את התורה?

מדוע האבות הקדושים, שמצאנו שקיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה (קידושין פ"ב.), ואף נביאי ישראל, לא יכולים להיות ערבים לקיימם את התורה? ולא עוד, אלא שגם הם בעצמם צריכים להביא ערבים לקיום תורתם?!

כדי לענות על שאלות אלה ולהבין את עומק דברי המדרש, נספר סיפור שהובא ע"י הרב שלמה לוינשטיין שליט"א באחת מדרשותיו:

לאחר מלחמת העולם השנייה, מצב היהדות בעולם היה בשפל חסר תקדים. בעיירה מסוימת בארה"ב היה חיידר ת"ת עם חמישה תלמידים בלבד בשכבות גילאים שונים. שאר התלמידים למדו בביה"ס ריאלי אשר שכן מול הת"ת ובו למדו יהודים וגויים יחד.

אחד מחמשת התלמידים בחיידר היה "תכשיט" מיוחד, ילד יתום שגדל אצל סבו וסבתו ועשה מעשי קונדס רבים בחיידר מידי יום ביומו, ולעיתים אף מספר פעמים ביום, כך שלמעשה מעשים אלו היוו את שגרת היום יום בחיידר, וזאת למרות ניסיונותיו הרבים של המלמד להעלות בחיידר תכני לימוד תורניים.

יום אחד, הגדיל "התכשיט" לעשות תעלול יוצא דופן "באיכותו ובעוצמתו". תעלול זה הגדיש את הסאה, "שבר" את מנהל החיידר, ובו ביום זומן הילד, סבו וסבתו לשיחה, ובה התבשרו שעקב כך שהתנהגות נכדם אינה מאפשרת סביבת לימודים יציבה, הוא מורחק לאלתר מהחיידר בצירופי "איחולי הצלחה בדרכו החדשה".

הילד הזדעזע מהבשורה וביקש לערער על החלטת מנהל החיידר בפני רב העיירה. מנהל החיידר שהחלטתו בלאו הכי התקבלה על ידו בלב כבד, הסכים לבקשת הילד, בניסיון קבלת חיזוק לאותה החלטה.

כעבור שלושה ימים, הגיע רב העיירה לחיידר ולאחר שהוא שמע את שני הצדדים הוא החליט שהמנהל צודק והילד צריך להיות מורחק מהחיידר.

"עם מי התייעצת לפני שפסקת את פסיקתך?! שאלת משהו?!" צעק הילד, והוסיף בכאב "אז אני אומר לך עם מי לא התייעצת. לא התייעצת עם בניי, לא התייעצת עם נכדיי ולא עם צאצאיי! אתה יודע שאם אלמד בביה"ס ממול, משם אני אצא גוי! אתה שומע?! אני גוי, הבן שלי גוי, הנכד שלי גוי כל הצאצאים שלי גויים!"

רב העיירה הקשיב ברוב קשב לדברי הילד שיצאו מהלב ואמר למנהל בשקט: "תקשיב, יש משהו בדבריו. אני לא הייתי מוותר בקלות על החכם הזה... אל תיתן להם את התענוג...".

בניסיון נוסף להחזקת הילד בחיידר, כינס המנהל את סבו ואת סבתו של הילד, וביקש מהם להיות ערבים לתיקון התנהגותו של הילד. לאחר מאמצים הם הצליחו לתקן את דרכיו של הילד ולהשאירו בחיידר.

לאחר שסיים את לימודיו בחיידר, התגדל הילד ונהיה תלמיד חכם בישיבה מכובדת, וזכה להקים בית יהודי עם אישה יראת שמים ונולד להם בן.

עברו הימים, חודשים ושנים ובנו של מיודעינו "הגיע לפירקו". הוא התייצב לפני הוריו והכיר להם את אהובת ליבו שאיתה קבע להתחתן בתוך חודש ימים, והנערה ר"ל גויה שהתגוררה סמוך לביתם.

האב ורעייתו היו מזועזעים. הם ניסו בכל דרך שעלתה על דעתם להניא את בנם מלהתחתן עם הנערה הנוכרייה, אך ללא הועיל. מספר ימים לפני החתונה, עלה במוחו של האב רעיון שאולי ימנע מבנו את החתונה הלא רצויה. האב קרא לבנו לחדרו וסיפר לו את הסיפור מילדותו ועל הרצון להרחיק אותו מהחיידר, ואמר לו: "בני, אתה מכיר אותי, אתה יודע שכל ימי אני מקפיד לשמור על מצווה קלה כבחמורה, ומעולם לא שיקרתי לאיש. אם אתה מתחתן עם האישה הגויה הזו, אני יוצא למפרע שקרן גם לרב, גם למנהל החיידר, גם לסבי וסבתי ובעיקר גם כלפי שמיים... בידך הדבר לקבוע אם אני שקרן או לא!"

הבן בידיעתו ובהערכתו את יראת השמיים של אביו, באהבתו את תורת ד' ומתיקות קיום מצוותיה, דברי האב חדרו אט אט לליבו פנימה וגרמו לו לביטול החתונה הלא רצויה.

זמן קצר לאחר מכן, זכה הבן להתחתן עם אישה יהודייה כשרה והם זכו לבנים ובנות יראי שמיים, ומתוך שפע גדול זכו גם לעלות לארץ.

יראת השמים והערבות – מתיקות קיום מצוותיה של התורה ע"י האב, הם אלו שגרמו לבן לתקן את דרכיו חזרה לדרכה של התורה.

התורה איננה קניין פרטי או זמני של אדם פלוני או של דור זה או אחר. התורה היא נצח. היא ניתנה לעם ישראל עד סוף כל הדורות. המדרש מדגיש לנו, שהתנאי לקבלת התורה בנוסף לקיומה ושמירתה, הוא לדאוג להעברתה לקיום ולשמירה הלאה לדורות הבאים, ולפיכך גם אבותינו ונביאינו שקיימו את כל התורה כולה, לא יכולים להיות ערבים לקבלת תורתנו. יתרה מזאת, גם הם צריכים ערבים בעצמם שהעברת התורה שלהם תישמר ותעבור הלאה לדורות הבאים.

אך לא פחות מכך, חשוב לדעת שהעברת התורה לילדים צריכה להיעשות כפי שתואר בסיפורינו, מתוך דוגמא אישית של קבלת והחזקת התורה בהארה וגדלות כזו שתגרום לילדים לרצות גם כן ליהנות מאותה ערבות - מתיקות של התורה.

הבנה זו, כי התנאי לקבלה שלנו את התורה היא קיומה ושמירתה ע"י ילדינו, מסבירה לנו מדוע רק בברכות התורה, יותר מכל ברכות המצוות, ישנה בקשה מיוחדת לערבות הלימוד, ולא רק על ידינו, אלא גם עד לצאצאנו וצאצאי צאצאינו.

 

"והערב נא ד' אלוקינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה..." , אכי"ר.                                                                                                

 

                                                                                                                            רפאל בדש

                                                                                                                       מנחה משפחה ונישואין

הכותב הוא יעוץ משפחה ונישואין ומגשר מוסמך

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר