מס' צפיות - 316
דירוג ממוצע -
האשמה בטקסט של "יוהנס פסיון"
על "יוהנס פסיון" של יוהאן ספסטיאן באך שהועלה במסגרת פסטיבל "מוסטונן-פסט טאלין-תל אביב".
מאת: מובי דיק 02/03/17 (22:34)

    אם   לא הייתי לוקחת בכניסה לאודיטוריום במוזיאון תל אביב את הטקסט של "הפסיון לפי יוחנן הקדוש" אולי יכולתי ואולי

גם מאזינים אחרים  ליהנות נטו מהמוסיקה של  יוהן סבסטיאן באך.

   זה עשרות שנים    שהמוסיקה של ריכרד ווגנר מוחרמת   בארצנו ,אבל אף אחד לא קם להחרים את  "יוהנס פסיון" סיפור מסע היסורים של ישו שמאות בשנים מרעיל את   הנוצרים ביחסם ליהודים. 

    הטקסט הבנוי של  סיפורי הבשורות של מתי , מרקוס,לוקס או יוחנן, קסמו למלחינים כמו באך וטלמן. הצורה המוסיקלית

שפותחה ועוצבה עם האופרה והאורטוריה בראשית המאה ה-17, שימשה כר נרחב ופורה  לחלק את העלילה הליטורגית לקטעים

תזמורתיים ומקהלתיים. חלק מהדמויות ניתנו לזמרים מקצועיים  ששילבו אריות וכוראלים בעוד שהמקהלה  ייצגה את התערבות הצופים,מה שמזכיר  לנו את  המקהלה המדברת היוונית.

   הבשורה לפי יוחנן של באך מציגה ישו נשגב,מיסטי ופילוסופי. התמלילן האנונימי של היצירה  כלל שיריהם של  משוררים

שונים בעוד  חלקו של המספר (האוונגליסט) נסמך  על  תרגום  התנ"ך של מרטין לותר.

    אז מה באמת קורה באורטורית הפסיון  ששמענו: בעוד המקהלה  פותחת בכורל תהילת האלוהים, מספר האוונגליסט 

על יציאתו של ישוע ותלמידיו לנחל קדרון  ומשם מתפתחת  העלילה המכילה עוד דמויות כמו יהודה, פטרוס,חנן חותנו של קיפא הכהן הגדול וכמובן מוזכר גם התרנגול שהביא את  פטרוס לידי בכי ולהכרתו שישוע הוא מורהו.

   המעמד של הבאת ישוע לפני  פילטוס מקבל תפנית דרמטית.

פילטוס"  אתה מלך היהודים?" עונה לו ישוע "מלכותי איננה מן העולם הזה." ופילטוס יוצא בהצהרה לראש הכהנים :"אינני

מוצא בו שום אשמה, אשחרר אותו" ואילו  הכהן :"יש לנו תורה והוא חייב  מיתה כי עשה עצמו בן אלוהים".

פילטוס לא מרפה ומתחקר את ישוע :"אתה מלך היהודים? אתה יודע שיש לי סמכות לשחרר אותך או  לצלוב אותך"

עונה ישוע "לא היתה לך שום סמכות עלי. לולי ניתן לך מלמעלה  לכן עוון המוסר  אותי גדול מעוונך".

והמקהלה   נזעקת  "קח,קח, צלוב אותו,כי אין לנו  מלך זולת הקיסר".

   תם ונשלם. טקס מפליל בלי ספק את  ראשי הכהנים היהודים  ועל כתבים כאלה, דרשות והטפות ינקו מליוני נוצרים  את

השנאה.

     כל אלה הביאה לנו התזמורת הקאמרית הישראלית במסגרת פסטיבל "טאלין-תל אביב" בניצוחו של   אנדרס מוסטונן

שצרר אתו ממולדתו  אסטוניה את מקהלת הילדים ובני הנוער כ-50 במספר, אליהם הצטרפו אנטו אוניס בעל  קול בצבע

קונטרהטנור כהמספר (האוונגליסט) אנדריק אוקסוורב-טנור  ואלבר טיסלר בס-כישוע.  גם 2 זמרות משלנו,יעלה אביטל

סופרן ואביטל דרי -אלט.

   מה חבל שהמארגנים   לא מצאו מקום מתאים יותר לביצוע היצירה וזה לאור הנסיון הקודם   בשנת 2007,בו בוצעה היצירה

עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית   בניצוחו של  ירון גוטפריד  באותו  אודיטוריום מוזיאון  תל אביב.

   חלל הבמה היה גדוש עד אפס מקום במבצעים, ועל כן יצירה ענקית זו  עם עושרה המוסיקלי נכלאה  בין  קירות האולם.

    זה היה ערב מטלטל, מה שהמתיק עבורי את התחושה היו מילות  הפרידה של מוסטונן, מנצח צבעוני במראהו ובמזגו שהבטיח לנו  בעברית  לחזור  בשנה  הבאה,מה שגרם  לקהל למחוא כפיים במרץ אחרי כל משפט שלו.

     

    

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר