יום העיון נקבע לתאריך 12 באוגוסט,הוא יום השנה להקמת חומת ברלין לפני 55 שנים.

    האמנים מיכאל אלמגרין ואינגר דראגסט החיים כיום בברלין זרעו עבודות בחללים השונים של המוזיאון העוסקים בדימויים,

סוגיות מגדר,זהות אישית ופוליטית,  סך כולל תחת השם "מבנים  נטולי כוח". אלה תחנות מינימליסטיות מרומזות שפוגש

הצופה במפתיע.

   "תיבת תרומות" שנמצאת לכאורה  בבניני ציבור לתוכה  נזרקות מטבעות, כאן היא מכילה  מיני חפצים שמקומם בפח האשפה.

בחצר הפסלים "באר משאלות" שקועה בריכת מים עגולה בה צפות מטבעות נטולי ערך כספי. עבודה מפתיעה היא "משה המודרני":

בתוך קיר מוצב כספומט  על כל מרכיביו לרגליו על  הרצפה  שוכב תינוק בתוך סל-קל. עצם המיקום בו עוברים  ושבים מבקרים מאגף לאגף, מעלה אסוסיאציות שזורקות אותנו לחרדת  נטישה בצל כלכלה קפיטליסטית.

        בחלל הגדול של  הגלריה הרב תכליתית  תשומת  הלב ממוקדת ללב העשיה של האמנים אלמגרין ודראגסט, הנושאת את

הכותרת "כל עוד זה נמשך" . קטע מחומת ברלין בהעתק אחד  לאחד, מתארכת מקצה לקצה,חפה מכל גרפיטי. אומרים

היוצרים :"החומה כפי שאנו  בנינו  כאן היא כעין לוח חלק המאפשר  לכל צופה  להשליך אינטואטיבית  על כל חומה המוכרת לו

הן אישית והן מדינית".

     ואכן ,החומה הזו נותנת מצע ומרחב לחשיבה בקורתית ונבואית,חשיבה מחוץ לקופסא. כאן זה המקום  להזכיר  כמה 

משפטים הנוגעים לנושא. אמר   בשנת 1989 אריך  הונקר, מנהיג הרפובליקה  הדמוקרטית הגרמנית, מי שהיה אחראי לבנית

החומה :"החומה תעמוד בעוד  50 או 100 שנה אם הסיבות לקיומה לא יסולקו". או פטר שניידר מי שמכונה  "קופץ החומה"

אמר  בשנת 1982 "החומה שבמוחות תצריך יותר זמן מאשר  להרוס חומה מוחשית".

    יחד עם  מיצב החומה משולבת עוד עבודה בשם "העתיד":מבנה  ברזלי של מדרגות חירום מתנשא מעל  החומה עליו יושב 

נער במכנסי ג'ינס וברדס  לראשו, מבטו  המוטה כלפי מטה משדר בדידות ותהייה. 

    החומה שנבנתה במיוחד למוזיאון אמנם  תיהרס עם תום התערוכה אלא שהאמנים לא יצאו מכאן מבלי להשאר עקבות.

הם תורמים לאוסף   המוזיאון את "באר המשאלות"  ואת השלט המקורי של הרחוב "צימר סטראסה" שציין את רחוב  המעבר

הידוע כ"צ'רלי צק פוינט".

    ואכן,  כל  עם וכל פרט יקח את  דוגמת חומת ברלין ויחליט האם החומה שבתוכו  תשאר  או תפורק.