"ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שִתי אתתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ד'" (שמות י', א'-ב').

פסוקים אלה מגלים לנו, שכל מטרתם של הכבדת לב פרעה ומכות מצרים אינם כדי לשבר את לב פרעה ולהכריעו, אלא כדי שאנו נספר לבנינו ולבני בנינו אודות מכות מצרים, וזה עניינו הגדול של ליל הסדר: "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח". ואגב העיסוק בסיפור מכות אלו, אנו ניטע את האמונה בליבם של ילדנו, נתעלה ונתחזק באמונתנו, עד לדרגה של "וידעתם כי אני ד'".

דווקא על רקע פסוקים אלו והטמון בחובם והבטה במכלול אירועי גאולת מצרים, עולה תהייה הטעונה בירור.

ממשיכה התורה ומספרת:

"... וחמֻשים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות י"ג, י"ח).

פרש"י: "וחמושים – ... אחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה".

ומסביר מדרש רבה:

"חשך למה הביא עליהן? יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות, לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין (תפקידים) מן המצרים והיה להן שם עושר וכבוד, ולא היו רוצים לצאת. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו, יאמרו המצרים: כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן, לפיכך הביא על המצרים את החשך שלושה ימים, כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם, ויהיו משבחין להקדוש ברוך הוא על כך" (שמות רבה י"ד, ג').

ויש לתהות: כיצד עם ישראל, שלאורך כל הדורות התחזקו והתחדשו באמונתם רק מלספר ביציאת מצרים, ואילו שמונים אחוזים(!) מעם ישראל שהיו במצרים והיו עדים בחייהם וראו בעיניהם את עשרת המכות הנוראות שהשית ד' על המצרים החזיקו עוד בפשעם ולא התחזקו באמונתם כדי שיהיו ראויים לצאת ממצרים?

להבנת הדברים ולהשלכתם לחיינו אנו, נפנה לסיפור שהתרחש בעיר וילנא לפני כ 150 שנה:

בעיר וילנא גר יהודי בשם זליג, שעסק למחייתו כסנדלר פשוט ובקושי הצליח לכלכל ולפרנס את משפחתו.

לימים קנה זליג שטר גורל. התמזל מזלו ומן השמים הועידו אותו לגדולות, וכשהגיע יום ההגרלה נודע לו שמספרו עלה בגורל.

ביום אחד נהפך זליג מעני מרוד לעשיר מופלג. קרנו עלתה מיום ליום.

והנה "בצל החוכמה בצל הכסף", לאחר מספר שנים זכה זליג מיודענו לארס את בתו לחתן עילוי ותלמיד חכם עצום, בן לאחד מחשובי רבני וילנא.

בשכונתו של זליג התגורר סנדלר אחר, שעסק הרבה שנים במלאכתו בצוותא עם מיודענו העשיר. כשראה הסנדלר את חברו זליג שעלה לגדולה, החלה לבעור בו הקנאה כאש תבערה שגברה מיום ליום, וכששמע שזכה להשתדך עם בנו של אחד מהרבנים המפורסמים, כבר יצא לגמרי מדעתו מרוב קנאה.

בעת שנערך מעמד החופה בהשתתפות רבנים וראשי ישיבות וקהל מכובדים, עלה הסנדלר לבימת המכובדים. בעזות נפש השיל נעלו, הגישה למחותן, וצעק: "זליג, אולי תוכל לתקן את הנעל?!!! "

זליג אבי הכלה החוויר כסיד, ומרוב בושה ובזיון אחזו שבץ,

ולעיני החתן והכלה וכל הקהל, התמוטט זליג ונפח את נשמתו.

ממעמד של שמחה, נהפך המאורע לאבל ותוגה.

המעשה הנורא והמחפיר, הותיר רושם עז וצער עמוק בליבות כל המשתתפים; עד היכן הדברים מגיעים?! מה אדם מסוגל לעשות מרוב קנאה?!

בין המשתתפים היה הגאון הצדיק רבי ישראל סלאנטר, ובאותו שעה חש שמחובתו לחזק את עבודת המידות בקרב יראי ד' והחליט לייסד לשם כך את תנועת המוסר.

היינו חושבים שהרב ייסד את תנועתו בגלל התנהגות הסנדלר הקנאי. אבל לא, התנהגותו של זליג, זו היא שגרמה לרב לייסד את תנועת המוסר. תמיד יהיו מסביב אנשים עם הבנות קצרות ומידות מקולקלות שינסו לקלקל ולהזיק. אולם זליג היקר, הקב"ה חפץ ביקרך והשפיע עליך שפע גדול של תורה, ממון וכל טוב ואתה שֹם את ליבך בדברי הבל ושטות של אדם קנאי וטועה?! (מתוך "כי אתה עמדי" חלק ב')

לפני מכת הברד הוזהרו המצרים מפני הנזק שיגרם למקנה ולבהמה אשר תמצא בשדה. התורה מפרטת לנו שהיו שתי התייחסויות של המצרים לאזהרה  זו:

1. "הירא את דבר ד' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים" (שמות ט', כ').
3. "ואשר לא שׂם לבו אל דבר ה' ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה" (שמות ט', כ"א).

התייחסויות אלו אל דברי ד' היו גם בקרב היהודים:

היהודים "היראים את דבר ד' " התחזקו וראו את השגחת ד' בזמן מכות מצרים והתחזקו באמונתם, ולמרות הקשיים הנפשיים הכרוכים בשחרור מעבדות לחירות, זכו להתגבר ולצאת ממצרים.

אך לצערנו, רוב היהודים היו כאלה "אשר לא שמו על ליבם את דבר ד'" והמשיכו בזמן מכות מצרים להקשיב לאדוניהם המצרי ולעסוק בהתחשבנות היום יומית הקטנה של חישוב עמלת החסות המגיעה להם. הם מתו ונקברו במצרים במכת החושך.

וזה בדיוק העניין בליל הסדר - ליל הקניית והתחדשות האמונה היהודית. חשוב שאנו נספר ביציאת מצרים בהתלהבות כמי שיצאו ממצרים, שהיו מתפעלים ומתפעמים מחסדי ד' עליהם בכל יום ובכל מכה ומכה שהושתה על המצרים. וחשוב שאנו נדע שגם היום ישנם מסביבנו גורמים שמרעישים ומפריעים בניסיון להפנות את תשומת ליבנו מדבר ד' וציוויו. וכדי לזכות להיות בני חורין אמיתיים, אנו צריכים בלילה הזה לעשות סדר בדברים, להתעלם מהפרעות אלה, להתגבר עליהן, ולשמוע, לשמור, לעשות ולקיים רק את דברי ד' וציוויו, כי רק אז נזכה גם אנו לצאת מהמצרים שלנו, ולהגיע לדרגת האמונה של "וידעתם כי אני ד' ", אכי"ר.

                                                                   רפאל בדש

                                                            מנחה משפחה ונישואין

                                                    REFAELB10@GMAIL.COM