יום ט"ו בשבט, על פי משנה א' במסכת ר"ה, הוא ר"ה לאילנות. בהבנה הראשונית הידועה לנו, ר"ה הינו יום דין, דוגמת ר"ה שחל בא' בתשרי. הבנה זו לגבי ט"ו בשבט לא מסתדרת עם משנה ב' באותו הפרק: "בארבעה פרקים העולם נידון...בעצרת על פירות האילן". אז למעשה, פירות האילן נידונים בחג השבועות, ולא בט"ו בשבט.

אם כך, מה הוא עניינו של ט"ו בשבט?

כדי לענות על שאלה זו, נציין כאן סיפור מפורסם מאגדות חז"ל, שנוהג העולם לעסוק בו ביום ט"ו בשבט:

הגמרא מספרת על חוני המעגל, אשר ראה אדם הנוטע חרוב. שאלוֹ: "כמה שנים לוקח לעץ לגדל פירות?"

ענה לו האיש: "שבעים שנה".

שאלו חוני: "וכי פשוט לך שתחיה עוד שבעים שנה?"

ענה האיש: "אני מצאתי את העולם עם החרוב, וכמו ששתלו לי אבותי כך אני שותל לילדי".

ישב חוני לאכול, ונרדם לשבעים שנה.

כשהתעורר, ראה את אותו אדם מלקט חרובים מן העץ. שאלוֹ: "האם אתה הוא ששתלתו?"

ענה האיש: "אני בן בנו".

הבין חוני שהוא ישן שבעים שנה. הלך חוני לביתו ומצא שנכדו קיים. אמר להם: "אני חוני", ולא האמינו לו.

הלך לבית המדרש, ושמע את החכמים אומרים: "מאיר לנו הלימוד היום, כמו בימי חוני המעגל". התחיל ללמוד איתם והיה מיישב להם את כל הקושיות שהקשו חכמים, ואמר להם: "אני הוא חוני", ולא האמינו לו, ולא כיבדוהו. ביקש רחמים מה', ונפטר מן העולם.

אמר רבא: זהו שאומרים האנשים, או חברותא או מיתותא (מיתה) (תענית כג.).

הרבה שאלות עולות מסיפור זה, אך אנו ננסה לענות על שאלה אחת, אולי הקשה שבהם:

איך יתכן שתלמידי ביהמ"ד שמחו והתחזקו בהארת לימודם באותו יום כמו בימי חוני, אך כשחוני עצמו הופיע לפניהם הם דחו את הופעתו?

לענ"ד, תשובה לשאלה זו, ועל דרך האפשר, היא בדיוק ההסבר על עניינו ומהותו של יום ט"ו בשבט, וכעת נסביר:

יום ט"ו בשבט "הוא היום בו עברו רוב ימות הגשמים...ונמצאו הפירות חונטין מעתה" (רש"י, ר"ה יד.). מכאן, שהבחינה בט"ו בשבט אינה על פירות האילן (שכאמור נידונים בחג שבועות), אלה על האילן עצמו, האם לאחר שהושפעו עליו רוב הגשמים הוא בתהליך פנימי בתוכו? האם הוא דואג ומשפיע על טיב פירותיו?

תלמיד חכם, בדומה לפרי האילן, יכול להשפיע בעולם, כתלמיד היונק פעם אחת בלבד, עד הסתלקותו מהעולם, ואח"כ יש בכוחו להמשיך את השפעתו בעולם, בדומה לפרי ששותלים את גרעינו והוא הופך להיות אילן, אלא שהשפעתו עתה נמדדת בהענקה ובהשבחה שלו על פירותיו – תלמידיו (בחינת רמת הנתינה של האילן לפירותיו, היא ט"ו בשבט).

חוני המעגל, לאחר הסתלקותו מהעולם, זוכה להמשיך להשפיע בעולם כאילן. הוא מזין את ביהמ"ד כולו, הוא השראת לימודם. הופעתו החוזרת של חוני כתלמיד – כיונק, קוטעת מהם את צינור חיותם ומערערת את הבסיס עליו הם עומדים, ולכן הם דוחים את הופעתו כתלמיד וממשיכים ליהנות ממנו כמשפיע וכהשראה של לימודם. 

הידיעה וההתייחסות לנקודת המעבר הזו בין פרי היונק, לבין הגזע המעניק, נמצא גם בהתהווּת התא המשפחתי ("כי האדם עץ השדה"). באופן טבעי, בני אדם מינקותם מתייחסים אל עצמם כילדים - כפירות הצורכים לעצמם ולגדילתם את השפע שמסביבם מהוריהם ומעברם. עם נישואיהם, השפעתם כבני זוג עוברת אט אט המרה מיניקה להענקה. תחילה הענקה לבן/בת הזוג, ואח"כ הענקה משותפת של שניהם לילדיהם. חשיבות ההבנה הזו היא חיונית להמשך חיים זוגיים ומשפחתיים איכותיים ומשפיעים.

דוד מלך ישראל ע"ה מתייחס לנקודה זו במזמור א' בתהילים (פס' ג'):

"והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח".

שאין דיו של העץ שהוא שתול על פלגי מים בשביל עצמו, אלא מבחנו שהוא ישפיע ממנו גם לפריו ולעלהו שלא יבול, ורק מתוך כך כל אשר יעשה יצליח.

וזהו למעשה לימודינו מעניינו של יום ט"ו בשבט. בדומה לעץ, על האדם לעורר את עצמו לבדיקה ובחינה כמה הוא נותן מהשפע שהושפע עליו לבן/בת זוגו, כדי שביחד ישפיעו וישבחו את בניהם – פירותיהם.

                                                               רפאל בדש

                                                      מנחה נישואין ומשפחה

                                       דוא"ל: REFAELB10@GMAIL.COM