מס' צפיות - 1078
דירוג ממוצע -
מי זה היצור הזה
מבוסס מהחוויות של אימא שלי -חנה ברייטברט
מאת: נחמיה 12/12/15 (06:06)

                                                   מי זה היצור הזה

המחנה הגדול היה מגודר היטב מסביב. היו בו חלקים של מבנים שהיו מגודרים בגדרות חשמל קטלניים ,ועשן תמידי עלה מהארובות של מבנה גדול אחד.

 

מצפונו הפך להיות בררני ומניפולטיבי .ייצר השלמת המשימה והתשוקה להיות יעיל השתלט על כל חלקה טובה במוחו האנושי.

 

הציבו אותו במחנה הזה לאחר תדרוך מפורט למה שמתרחש כאן:  לסיבות החשובות וההכרחיות להמשך הקיום של עמו.

תפקידו היה לנהל את רשימת המשלוחים שמגיעים :מי הגיע ומי נשאר לעבוד.

 

בחדר בו עבד היה חלון שממקום מושבו יכול היה לראות את מקום מגוריהם של העובדים.

מדי בקר היו מובילים אותם למקומות העבודה שלהם ,מדי פעם היו לוקחים אותם למסדר מיון.

 

את מקומם של העובדים שנשרו מלאו חדשים שהגיעו במשלוח האחרון ועברו את המיון הראשוני.

המחזה היום יומי הזה היה עבורו עניין של שגרה,ללא רגשות כל שהן .

 

אך נערה אחת משכה את תשומת ליבו,לא המראה שלה, אלה מפני שבזמנה הפנוי הייתה משקיפה אל המשלוחים החדשים שמגיעים ומחפשת מכרים ובני משפחה בעודם צועדים בשורה למיון.

כל אימת שראתה אותם הייתה נסערת מאוד .

 

יום אחד הבחין בה מתגנבת קרוב לגדר ומשליחה מזון לשתי נשים שחיכו מצידה השני,

הדבר הראשון שרצה לעשות היה לצאת ולהעניש אותה אל שעברה אל החוק,אך תמיהה עמוקה השתלטה אליו :איך היא יכולה להרשות לעצמה לחלוק את המעט שיש לה.

 

יום אחד מצא את עצמו כחלק מהמשגיחים על העובדים שלא עברו את המיון.

הם עמדו בשורה כפופים,מזי רעב ומעוררי גועל,ידיהם הפצועות היו תלויות ברפיון, גופם הערום והמצומק חשף את עצמותיהם.

הוא וחבריו עמדו ופטפטו ביניהם ,סיפרו  בדיחות והתלוצצו,כל אחד מהם היה נחוש להשלים את המשימה וללכת לנוח.

הוא עמד יחד עם חברו לחדר ,החבר הוציא מכיסו מכתב שקיבל מאשתו והקריא דבר מה בארשת פנים עצובה,והוא מנגד השתתף ברגשות וטפח לחברו על הכתף לעודדו.

 

ולפתע משכה את צומת ליבו הנערה המוזרה והמוכרת עומדת בעיניים עצומות ,ארשת פניה הייתה רגועה ונדמה היה לו שראה אפילו צל חיוך משתרבב לו.

היא שוב הייתה שונה מכולם שעמדו במצוקת ייאוש ומתוחים.

ניתן היה להבין שהיא הוזה ונמצאת כעת במקום אחר,המראה הזה הטריד אותו, הוא ניגש אליה אחז בזרועה המצומקת וסובב אותה לעברו.

 

היא פתחה את עיניה ונעצה בו מבט תמוהה ושואל,

התגובה האנושית הזאת העירה אותו משגרת הרגשות שאליה התרגל, וחיבר אותו למציאות ההזויה.

הוא ספג את מבטה לקח נשימה מחזקת ושאל אותה :את רוצה לחיות?

    

תשובתה הכילה מילה אחת בלבד "כן" אך האופן בו נאמרה יצרה במוחו מערבולת של תחושות שאת חלקן כבר שכח.

עלבון וזלזול עמוק היו במילה הקצרה הזאת, וכאילו נאמרה מתוך רצון לאתגר אותו,

 

  "לא להרבה זמן" הייתה תשובתו כאשר הוציא אותה אל מחוץ לשורה ושלח אותה חזרה למגוריה.

 

בעודו חוזר לחבריו עלתה במוחו השאלה: מי זה היצור הזה

 

הכותב הוא אדם שאוהב לתת לתת לכל אחד את היכולת לעשות את ההחלטה הנכונה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר