מס' צפיות - 2098
דירוג ממוצע -
מאת: מור קוצל 27/11/15 (15:05)

במאמר זה אדון בתהליך חדירת הרפואה הפרטית בתשלום אל תוך מערכת הבריאות הציבורית.

בשנים האחרונות, הסיטואציה הבאה הפכה, לצערנו, למצב שיגרתי אותו חווים אזרחי המדינה בכל יום: מצב בו בן משפחתם האהוב, נמצא בהליך רפואי המחייב ניתוח מידי. דווקא כשהם בקושי הרב, בנקודה הקריטית הזו, עליהם לבחור בחירה לא הגיונית- האם הרופא המנתח יהיה רופא מטעם ביה"ח, או שמא קיימת אפשרות לשלם באופן פרטי לפרופסור מומחה בתחום, שאף הוא מטעם ביה"ח, אך לא בטוח שיתאפשר לו לנתח כעת. רק במידה והמשפחה תבחר לשלם לו באופן פרטי, עשרות אלפי שקלים, הוא יוכל לנתח באותו ביה"ח ובאותם התנאים.    

בשנים האחרונות חל מצב בו הזכות לבחור רופא- הפכה לחובה לשלם, על שירות שהמדינה נותנת היום למעשה בחינם.

מודל מדינת הרווחה הקיים בארץ בימנו הינו- ניאו ליברלי: הסתייגות ממעורבות המדינה בחיי האזרחים. המצב בו שרויה המדינה כיום, הינו מצב של אי שוויון חברתי כלכלי מקסימאלי. עניין המאפשר התארגנות של אנשים בשוק הפרטי, כך גם צמיחתה של הרפואה הפרטית. למעשה, המדינה עוזרת רק למי שמצוי בתחתית הסולם הכלכלי ופחות עוזרת למעמד הביניים. העזרה שהמדינה מעניקה לדוגמא, באמצעות ביטוח לאומי (הכרה באחוזי נכות, זכות לסעד וסיוע) מותנת ב"מבחני הוכחה" שארגוני הרווחה עורכים לאדם, על מנת להוכיח את נזקקותו ונכותו. מבחנים אלו זוכים לביקורת רבה, בעיקר לאור אופיים המשפיל לכאורה.

לא תמיד כך היה המצב בארץ. בראשית ימייה, הייתה המדינה מאופיינת ברווחה סוציאל דמוקרטית: השואפת לשוויון מעמדי. השוק הפרטי היה מצומצם, מערכות הרווחה היו מקיפות ומשמעותיות בחיי האזרח, זכויות וחובות שוות בין כולם ו"מבחני ההוכחה" כמעט ולא היו.

במהלך השנים, השיח הציבורי רווי בדעות שונות לכאן ולכאן בדבר המודל האידיאלי שייטיב ביותר עם חיי האזרחים. לדעתי, המצב הטוב ביותר לאזרח הוא קיום מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית בשילוב מדיניות הגמישות. כלומר, ליצור קלות וגמישות באפשרויות העסקה, פיטורין, זכויות והטבות רפואיות, בשילוב הענקת הטבות כלכליות מפליגות למובטלים.                  

דוגמא לכך ניתן לראות בדנמרק, בה מדיניות זו מחוללת מעין "משולש זהב"- המורכב מגמישות בשוק העבודה, בשילוב עם ביטוח לאומי וכן מדיניות פעלתנית בשוק העבודה, המגדירה זכויות ומחויבות למובטלים. כלומר, המדינה מתערבת על מנת לאפשר לאזרחים לעבוד. לאור העובדה שמדיניות זו משלבת דאגה לרווחת האוכלוסייה, מסייעת בסוגיות רפואיות על חשבון המדינה וכן דואגת לשוק הכלכלי, על כן לדעתי זוהי המדיניות האולטימטיבית.

מדינת ישראל חווה שינויים רבים בשנים האחרונות, אשר מקשים על קיום מדינת רווחה. וניתן לראות לכך מספר דוגמאות. דגם המשפחה הקלאסי- מתערער בשנים האחרונות לאור עלייה במדד הגירושין וכתוצאה מכך עלייה בקיומן של משפחות חד הוריות, שבראשן עומדת אישה מפרנסת. נוסיף על כך את הסוגיה הדמוגרפית- הן בתוחלת החיים העולה והקושי במימון הפנסיה והן גלי ההגירה, אשר טורפים את הקלפים. אך השינוי הדרמטי ביותר, הינו- צמיחת הגלובליזציה, שהופכת את העולם לכפר אחד משותף וגדול ומשפיעה על התחרות והסחר. כלל הגורמים הללו, אשר חלים בכל העולם, הופכים את השיטה הכלכלית לשיטה קפיטליסטית, שמשפיעה באופן ישיר על הרפואה. כך רופאים אשר רוצים להרוויח עוד כסף, עושים זאת על ידי ניתוחים והליכים רפואיים, אשר ניתנים באופן פרטי. לאור רגישות הנושא הרפואי, רוב האוכלוסייה תבחר לשלם, גם אם אין באפשרותם, על מנת לקבל טיפול רפואי הולם.

לסיכום, לדעתי על המדינה לפעול יותר על מנת לצמצם את אי השוויון הרחב הקיים בחברה הישראלית. להשקיע יותר בשירותים לאזרח, ברווחה ובחינוך ולא להסיט את הדיון הציבורי אך ורק להשקעה בביטחון. כך, לפי ראייתי, נזכה לחברה טובה יותר מבפנים, באמצעות השקעה בהון האנושי, שייטיב אתנו לעתיד טוב יותר.

 

 

 

 

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר