ביקורת: " ארוחת פרידה" – קומדיה צרפתית משובחת ושנונה בביצוע מעולה – בית ליסין

מאת חיים נוי

"ארוחת פרידה" היא קומדיה צרפתית משובחת ושנונה , בביצוע מבריק של שחקנים מוכשרים. הבמאי אלון אופיר הצליח ללהטט עם השחקנים בהצגה העולה בתיאטרון בית ליסין והתוצאה היא קומדיה שאינה זולגת לפרצי צחוק או לסצנות רדודות, אלא להצגה אינטליגנטית, שכמו כוס יין יוקרתי היא מהווה חוויה תיאטרלית מעניינת ומענגת.

המחזה חובר בידי הצמד מתיה דלאפורט ואלכסנדר דה לה פאטלייר שכבר הנפיקו את הקומדיה המצליחה "שם פרטי" ועתה הם חוזרים עם ההצגה החדשה , העולה בפריז ובמקומות נוספים, והעוסקת ביחסים חברתיים שאגב כך חושפת בעיות משפחתיות.

בניגוד לקומדיות הבריטיות, הידועות ביכולת שלהן לגרום לפרצי צחוק קולניים בשל הסצנות ההזויות או ההשתטות על הבמה, ההצגה הזו היא משעשעת ובהחלט מצחיקה, אבל במינון מתאים, ובתצורה בעלת רמה גבוהה יותר.

העלילה עוסקת בבני הזוג פייר וקלוטילד לקר המחליטים שהגיע הזמן לדלל את חוג מכריהם, המתארחים אצלם ושהיחסים עימם הפכו מעיקים ומשעממים. הם מעלים רעיון שעשוי, לדעתם, לסיים את קריירת הידידות עם החברים ומצד שני להעניק להם הרגשה טובה ומכובדת,לטעמם. הם מחליטים להזמין את הזוג שעימו הם מעוניינים לסיים את הקשרים, לארוחת פרידה. לארח את הזוג הזה עם ארוחה דשנה, להציף את הבית במזכרות מהם, מתנות, בגדים ותשורות. להשמיע מוזיקה שאהובה עליהם וכך לסיים את הערב מבלי שבני הזוג  יידעו שבעצם מדובר בארוחת הפרידה מהם ובני הזוג לקר לא ישמרו איתם עוד על קשר.

הלקרים מעלים בגורל את בני הזוג רואייה ומזמינים אותם למעונם. הם חולצים פקק מבקבוק יין ישן, משנת הולדתו של אנטואן רואייה, מבשלים ארוחה טעימה ומשמיעים מוזיקה האהובה על חברם. פייר גם לובש את החולצה הצבעונית שהביא לו חברו ממדינה רחוקה.

למרבה הצער, מגיע לארוחה רק אנטואן רואייה והוא מתענג על האירוח והאווירה. לפתע הוא מספר להם על מכר שלהם המנהל ארוחות פרידה מידידיו ואגב כך הוא מבחין לתדהמתו שגם האירוח שלו הנוכחי בבית משפחת לוקר הוא בעצם ארוחת פרידה. מכאן והלאה מתגלגלים העניינים והאירוע הופך לטיפול משפחתי ולפתיחת תיבת פנדורה משותפת והסיום הוא אמנם צפוי אך חביב.

ההצגה היא קולחת והדיאלוגים מושחזים ורוויים אלמנטים קומיים. הסיטואציות הן מצחיקות, במינון המתאים ולסיכומו של דבר, זו קומדיה חביבה ונחמדה שגורמת גם לצופים להיות האורחים באותה ארוחת פרידה.

יעל לבנטל המקסימה מגלמת את קלוטילד והיא מצליחה להפגין יכולת משחק מקצועית מצוינת. יעל היא בעלת כישרון רב לסצנות קומיות והיא גם מרגשת ומלאת קסם בימתי.

מורדי גרשון כבעלה, פייר לקר, מפגין מקצועיות, משחק משובח ומשחקו ברור מאוד, מדויק ומעניין.

יובל סגל כאנטואן רואייה מפגין כישרון משחק קומי מעולה . יובל אמין במשחקו. הוא משחק בכישרון רב ויש לו יכולות מקצועיות רבות.

התרגום של דורי פרנס הוא עכשווי וקולח.

נטע הקר עיצבה את התלבושות היפות ואת התפאורה הנהדרת של הדירה הפריזאית האופיינית. עדי שימרוני עיצבה תאורה ראויה ומדויקת.

הבמאי אלון אופיר אחראי גם לעריכה המוזיקלית ולשירים התקופתיים היפים. אחד השירים משום מה מעורר קונוטציה משונה, כיון שהשיר בצרפתית הוא זו-ביזו-ביזו.

אגב, אלון אופיר אחראי גם לבימוי של ההצגה בעל במנוסה בקאמרי, קומדיה בריטית מטורפת, שאותה ביים בשעתו בבית צבי מורדי גרשון, המשחק בהצגה הנוכחית.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום- כפיר בולוטין