בצלצולי תרועות השיק דאגלס קנדי את המותחן האחרון שלו:

                Douglas Kennedy  / The Heat of Betrayal

מהרומן האחרון הזה של דאגלס קנדי התאכזבתי לא מעט. זה אמנם מותחן וכשמו כן הוא, רציתי לדעת מה קורה פה, מדוע פול עשה מה שעשה ונעלם, איך תיגמר האודיסאה של אשתו במרוקו, בעריה המרכזיות התוססות ובשוליה המדבריים הנידחים. לקורא נדמה שהוא נוסע יחד עם הגיבורים ומתוודע למרוקו ולדמויותיה. מפעם לפעם יש תיאורים לא רעים של נוף האטלס וכמה הרהורים פילוסופיים על החיים.

אך באופן כללי זהו רומן הכתוב ברישול, גיבוריו שטוחים וחסרי כל כריזמה, גורלם לא נוגע לי באופן מיוחד, מורגש שמטרת כתיבת הרומן (שאכן הושגה) היא לייצר עוד רב מכר בינלאומי (מיליוני קוראים), ולא מצאתי בו את הקסם הבלתי מוסבר שכל כך ריגש אותי ברומן שעליו כתבתי את המאמר. שני הרומנים האלה רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב.  בקיצור, קריקטורה חיוורת ואף נלעגת של יצירותיו היותר מוצלחות של קנדי, ספר טיסה ותו לא.

הכרך מציית אמנם לנוסחה המנצחת שקנדי עיצב לעצמו וקנה בה את עולמו. הגיבור או הגיבורה זוכים בהארה ובגאולה לאחר תלאות רבות ולא נפקד, בדרך כלל, לפני סוף הספר, מקום האלימות הקשה, אונס, התעללויות, מכות, אפילו יותר. רבים מבין הקוראים מחכים גם למנה ההכרחית הזאת (לפני ההפי אנד = התחלה חדשה בחיים), וקנדי מגיש אותה בנדיבות רבה. אך נוסחתו זו של קנדי שקסמה לי כל כך בכמה רומנים אחרים, כאן נראתה לי שחוקה ומשומשת. עדיין אני מעוניינת להמשיך ולקרוא את ספריו הקודמים של קנדי. ייתכן מאוד שאמצא בהם שוב את הקסם הראשוני הבלתי מוסבר, המכונה אמנות.

למעוניינים בדעות נוספות, הקישור לספר באמזון
http://www.amazon.com/The-Heat-Betrayal-Douglas-Kennedy/dp/0091953723

מוזמנים לבקר בבלוג שלי שמלבד פוסטים על לשון המקרא כולל גם ביקורות על אמנות וספרות:
לשון המקרא - אור חדש על שפה עתיקה, הבלוג של אורנה