מס' צפיות - 839
דירוג ממוצע -
אמרי שפר י"ב ניסן ה'תשע"ה
סיפורת לקראת חג הפסח
מאת: דוד דרומר 01/04/15 (08:51)

 

קיימת אמונה בלב כל יהודי. כשפותחים את הדלת "בשפוך חמתך", ויודעים שאליהו הנביא מגיע, הנודע ביהודה ירד המדרגות ללוות, ואמר לא ראיתיו אלא האמנתי שהוא מגיע על כן לוויתיו. נכד של המהרי"ד מבעלזא שאל את סבו האם ראה את אליהו, אמר, יש שרואים ויש שאינם רואים אבל מאמינים שהוא מגיע, וזוהי מדריגה יותר גדולה להאמין מלראות.    

 

אמר המגיד מקוזניץ: הבדיקה מהחמץ - הכוונה ליצר הרע- צריכה להעשות במקומות בהם מכניסים חמץ, היינו במקומות שם שוכן היצר הרע, כלומר,  באיזה מידה שאדם לקוי, שם צריך הוא לבדוק ולתקן את דרכיו, למשל, אם אינו זהיר בדיבור פיו, או שלקוי הוא בשמיעת דברים אסורים, עליו לבדוק במקומות אלו אצלו, ולקבל על עצמו להשמר מעתה ועד עולם, ואז! על העבר ימחל לו ה', יתברך, אבל מקום שאין מכניסים שם חמץ,- שם, אין צורך לבדוק,  דהיינו , אל לו לאדם לבדוק במעשיהם של אחרים,  שלא יהיה מאלה המחפשים חמץ אצל הזולת,  ושוכחים לבדוק החמץ המצוי אצלם...

 

ה'אמרי חיים' מויז'ניץ זצ"ל אמר פעם, שחביב עליו מטבע הלשון הנהוג בארץ ישראל, שאומרים על כל דבר 'הכל בסדר', כי באמת כל העניינים שעוברים על האדם בכל השנה כולם שורשם בליל הסדר... וכבר ידוע כמה היה אותו צדיק משתוקק בכל השנה ללילה קדוש זה של ליל הסדר,

 

     והיא שעמדה לאבתינו ולנו, ידוע ש"היא" ר"ת א'ם י'רצה ה'שם, ולכן זוהי שעמדה לאבותינו ולנו, והקב"ה מצילנו מידם, למה כי אם האדם מבין שכל מחשבותיו כאין וכאפס, ורק מה שהקב"ה יעשה הוא טוב, א"כ אין מה לדאוג לכלום, וידוע דבר רי השל"ה הק' רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' הי"א תקום, אם כל מחשבותינו עצת ד' זוהי הי"א רק א'ם ה'שם י'רצה.

 

חכמת הקיסר.

     קיסר צרפת נפוליאון בונפרטה ישב מהורהר ומודאג באוהל המפקדה. המידע שהגיע מהחזית לא היה מעודד. צבאות רוסיה, אוסטריה ופרוסיה (כך נקראה אז גרמניה) עמדו להביסו. החורף הקשה עשה שמות בצבא צרפת. מתוך חצי מיליון חיילים, נותרו בחיים מאה אלף בלבד! עכשיו התכוננו שלושת הצבאות האדירים לקרב המכריע שבו הם תכננו לכבוש את צרפת ולהוריד אותו מכסא מלכותו.  מפקדי הצבא הביטו בקיסר בדאגה. 'הוד מעלתו',' אמר אחד הגנרלים שאזר אומץ, 'מצבנו בכי רע.  הצבא איבד את רוח הלחימה והאויבים צוברים כוח ועידוד. אינני יודע כמה זמן נוכל להחזיק מעמד'.  בניגוד לדעתו, היו אחרים שהביעו אמונה בכוח הצבא להתאושש ולהגן על המולדת, וטענו שיש להמשיך בלחימה. הדיון הסוער נמשך זמן רב, עד שאחד מעוזרי הקיסר נכנס ואמר כי מחוץ לאוהל ממתין שליח של מפקדי שלושת הצבאות, ובפיו הצעה לסיום המלחמה.  נפוליאון הרהר רגע קט, וסימן בידו להכניס את השליח. השליח היה איש מפורסם ממשפחת אצילים מכובדת ורבת השפעה. הוא קד כלפי נפוליאון לפי כל כללי הנימוס. 'הוד קיסרותו, לכבוד ולעונג לי לשהות במחיצתו של מנהיג מהולל כמוך', פתח ואמר, 'ואני מאושר שניתנה לי הזכות ההיסטורית להציל את צרפת מתבוסה כואבת ולתרום את חלקי הצנוע להמשך ישיבתך על כסא מלכותך עוד שנים רבות' . השליח עצר לרגע והביט בפניו של נפוליאון כדי לבחון את תגובתו, אך בהבעת פניו של הקיסר לא ניכר כל שינוי. 'שלוש הממשלות ביקשוני למסור לך זאת,  המשיך השליח, 'במקום להמשיך בהקזת הדם, הבה נגיע להסכם הפסקת אש. צרפת תוותר על כמה מהשטחים הנתונים במחלוקת, ובתמורה מתחייבות ממשלות רוסיה, פרוסיה ואוסטריה לחדול מהתקפות ולהחזיר את השלום והשלווה לאירופה'.

     הקצינים הביטו בדריכות לעבר נפוליאון וציפו לתשובתו. אם הוא יקבל את ההצעה, רבבות חיילים יינצלו ממוות בשדות הקרב, אך מאידך ייתכן שהצעת השלום אינה אלא תכסיס ערמומי, וברגע שצרפת תיסוג מהשטחים החשובים שמגנים עליה, יתנפלו המדינות ויכבשו אותה בקלות. נפוליאון ידע זאת, וחש את כובד האחריות. הוא קם ממקומו ואמר לשליח: 'תן לי מספר דקות להרהר בדבר, ואז אתן לך תשובה'. הוא החל להתהלך באוהל הלוך ושוב כשהוא נתון בסערת מחשבות. השליח עמד במקומו, מצפה לתשובה. תוך כדי צעידה, כאשר הקיסר חלף ליד השליח, נפל לפתע כובעו המלכותי על הארץ, ממש לרגלי השליח,  אך נפוליאון התעלם והמשיך לצעוד. לאחר עוד כמה דקות, נעצר הקיסר מול השליח ואמר נחרצות: 'אני דוחה את הצעתם של שולחיך. איני מוכן לסגת ולו ממטר אחד מאדמתה של צרפת!' השליח לא ויתר.  הוא קרב אל נפוליאון שהיה במרחק ניכר משאר הקצינים, ואמר לו בשקט: 'אדוני הקיסר, אין מדובר רק בצרפת, אלא גם בעתידך האישי. אם תוותר תישאר מלך, אך אם אחזור אל שולחיי עם תשובתך השלילית, הם יפתחו בקרב ורב הסיכוי שצרפת תובס ואתה תודח'. הביט נפוליאון בשליח, ואמר בחיוך נוגה: 'כשליח מיוחד אתה בוודאי יודע את המתרחש בחדרי המלחמה של שולחיך, ולכן אתה יודע היטב שהצעה זו אינה אלא מלכודת. מפקדיך אינם מתכוונים להפסיק את המלחמה עד שיורידו אותי מכיסאי'. 'ואם תשאל מאיפה אני יודע זאת', המשיך נפוליאון ואמר, 'אענה לך מיד: כשצעדתי לידך מקודם, שמטתי את כובעי לרגליך בכוונה. ביקשתי לראות כיצד אתה מתייחס אליי באמת. לו ידעת שאני עומד להמשיך להיות מלך צרפת, היית מרים מיד את כובעי ומגיש לי אותו ביראת כבוד. אולם כאשר הנחת לכובע המלכותי להתגולל על הרצפה, ידעתי שכבר אינך מתייחס אליי כלמלך, כי אתה יודע שימיי על כסא המלכות ספורים'.

     השליח המיומן שמע את תשובתו של נפוליאון בפנים חתומות ולא הגיב, אך בלבו ידע שהקיסר הצרפתי החכם צודק. נפוליאון התעלם מדבריו ומאמרותיו, ובחן רק את התנהגותו ואת מעשיו, וכך הצליח לזהות את כוונותיו האמיתיות. השליח חזר אל שולחיו ואמר להם שנפוליאון לא נפל בפח שהם טמנו לו. ואכן, תוך זמן קצר פתחו שלוש המדינות בקרב גדול נגד צרפת,  שהפך למרחץ דמים, ולא הסתיים אלא כאשר הם הצליחו להוריד את נפוליאון מכיסאו ולשלוח אותו לגלות באי בודד, שבו שהה עד יום מותו.

     בפרשה הנקראת בשבת זו, הנקראת 'שבת הגדול', התרחש במצריים אירוע דרמטי. כל משפחה מבני ישראל נטלה שה וייעדה אותו להקרבת קרבן פסח. הצאן היה העבודה זרה של המצרים, ונטילת שה ושימוש בו לעבודת ה' נחשבה לפגיעה חמורה באמונתם של המצרים. ודווקא משום כך, חשיבותו הרבה של הדבר.  עד אז חשבו פרעה ועבדיו שהם מצליחים לשעבד את רוחו של עם העבדים היהודי, אבל במעשה הזה,  הוכיחו היהודים במעשים שהם כבר לא עבדים, ואין להם שעבוד נפשי, אלא הם עם העומד לצאת לחירות.  ואכן, באותו שלב אומרים יועציו של פרעה: 'הטרם תדע כי אבדה מצריים?' - כי כשאדם מסיר מעצמו את העול של השעבוד הנפשי והקשר אל העבדות , הוא כבר על דרך המלך ליציאה לחירות ולגאולה.

 

 

 

 חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il

 

 

הכותב הוא מנהל "אורי עוז הפקות"- מיזמים חינוכיים,קשרי קהילה ומשימות לאומיות. חבר בעמותות "רוח טובה" ו"החוויה היהודית",מנהל אתר אינטרנט בשם "תורה" כתובת האתר:www.torah.in/he1

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר