כאשר שומעים את השם אאידה מיד חושבים על האופרה המפורסמת של ורדי אך הפעם אאידה הוא שם של מחזה זמר המוצג ע"י תיאטרון הספרייה בשיתוף בית צבי כשאין כל קשר בין המוסיקה המפורסמת של ורדי למוסיקה המודרנית שכתב אלטון ג'ון. 

בפעם הראשונה הוצג המחזמר (ידוע לי שצריך לכתוב מחזה זמר) באוגוסט 2005 וכעת מחדשים את ההפקה עם משתתפים אחרים. בכל התפקידים הראשיים פרט לתפקיד אאידה משתתפים בוגרי בית צבי ממחזורים שונים.

רוב הלהקה והאאידה הם תלמידי בית צבי בשנה ג'. לאלה שעדיין אינם מבדילים בין תיאטרון הספריה לבין תיאטרון בית צבי הנה הבהרה. תיאטרון הספריה הנו תיאטרון ליד בית צבי ומטרתו להעניק הזדמנות לבוגריו להתנסות בתפקידים שונים מאלה איתם הם מתמודדים בחוץ.  

זאת הפקה שהושקע בה רבות הן בכסף והן בהשראה וכשרון. זהו סיפור אהבה אסורה משולשת. מפקד הצי המצרי-ראדמס מתאהב בשבויתו הנובית אאידה. הוא מאורס לבת פרעו אך אהבתו לאאידה גוברת על נאמנותו למצרים. בגידה במולדת דינה מוות אך הנסיכה אמנריס שזוכרת את אהבתה לראדמס והתרשמותה העמוקה מהאהבה הטהורה והגדולה בין ראדמס לאאידה מראה אצילות נפש, מרחמת על הזוג וגוזרת עליהם להקבר יחד בקבר אחד.  

אאידה בוימה בצורה נהדרת ע"י ארתור קוגן והכוריאוגרפיה נעשתה ע"י אלדר גרויסמן. אנו זוכים לראות הפקה עם קצב נהדר,ריקודים מגוונים, חזקים, סוערים ומרשימים המבוצעים בצורה טובה מאוד. התלבושות של אלה קולסניק מציגים תצוגת אופנה נשית רבת השראה ודמיון. הכל בטוב טעם ופאר.

אאידה- ניצן אשל, מקסימה בתפקידה מכל הבחינות.יש לה יכולת שירה ומשחק לא מבוטלים. היא עדינה, גאה, אוהבת, מרגשת, שומרת אמונים למולדתה וגם לאהובה. אך "אין מקום לאהבה בעולם". "אין תקנה לעולם כזה". ראדמס-גלעד שמואלי הינו בעל נוכחות בימתית וקול יפה מגלם את תפקיד האוהב על הצד הטוב ביותר.

אמנריס הנסיכה-הילה זיתון- "מידת החסד והרחמים" הופכת בהמשך ממפונקת, שחצנית, משועממת המרגישה איך ראדמס מזניח אותה עד כדי עלבון, לאצילת נפש, חושנית, לרגישה מתחשבת באהבה וטסנטימנטלית. "לאמת התעוררתי אמת שכואבת עכשיו" "כמו עוורת חייתי בחלום ורוד בראתי עולם של אשליה".

הן אשל והן זיתון בעלות קול יפה וביצעו את כל השירים ללא פגם באשמתן. מרב- ניסו שלו, סיפק את הפן הקומי במחזמר. הוא ביצע את תפקידו בעדינות ובחן רב.בנוסף יש לו גם קול נעים ויפה. זוסר-נועם טלמון-  היה אבא של ראדמס מושחת, אכזר, זומם מזימות ופרעה-יגאל זקס, היה רציני ובעל סמכות כנדרש.  

מבין הלהקה-התלמידים- משכו את תשומת לבי נהבקה-אביטל מטרי שהקריבה את חייה למען הצל את אאידה, במשחקה וקולה וגיא עקיבא במשחקו ותנועותיו החדות והמדויקות בקטעי הריקוד.

המוסיקה של אלטון ג'ון היתה מצוינת וכן גם הנוסח העברי לתמליל שכתב טים רייס שנעשה ע'י אלי ביז'אווי.  

לראות או לא לראות : חוויה לאוזן ולעין.