מס' צפיות - 386
דירוג ממוצע -
פרשת ראה/ מאת: אהובה קליין.
"הכול צפוי והרשות נתונה"
מאת: אהובה קליין 19/08/14 (22:53)

פרשת ראה-"הכול צפוי והרשות נתונה"- הכיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר  מוקדש לעילוי נשמת אמי :חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשה זו פותחת בלשון יחיד וממשיכה בלשון רבים:

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו.." [דברים י"א, כ"ו-כ"ח]

השאלות הן:

א] מדוע פונה משה אל עם ישראל בלשון יחיד וממשיך בלשון רבים?

ב] מהי משמעות הברכה ומדוע ניתנה על הר הגריזים  דווקא?

ג] "הכול צפוי והראשות נתונה" –מה הכוונה במשפט זה?

התשובה לשאלה א]

רבינו בחיי  עונה על שאלה זו: היות  והברכה והקללה- הן על בסיס  שתי מידות בהן נברא העולם- מידת הדין ומידת הרחמים ,דבר זה נראה רק ליחידים המשכילים, לכן תחילה אמר את דבריו בלשון יחיד- כי זוהי ראייה על פי השכל, כדברי שלמה המלך:" ולבי  ראה חכמה ודעת" [קהלת א]

 והפנייה בלשון הרבים היא באופן כללי לכל ההמון ,היות והברכה וגם הקללה –משמשות כמטרת  זירוז  לקיום  כל מצוות התורה וגם הפחדה במידה ולא יקיימו את התורה ככתבה ולשונה.

ממשיך רבינו בחיי ומביא הוכחה  נוספת לדבריו  ממקור אחר:

"ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים" [דברים ד,ה]

 גם שם נאמר :"ראה" בלשון יחיד כנגד כל החוקים והמשפטים שטעמם נודע רק ליחידים בעלי ההבנה העמוקה.

 והמילה: "אתכם" הנאמרת בלשון רבים- היא מהטעם שהתורה ניתנה לעיני כל העם.

אבן- עזרא  אומר:

 כי משה פותח את דבריו בתחילה בלשון יחיד ואחרי כן עובר ללשון רבים מהסיבה: כי תיקון הכול תלוי בתיקון הפרט, התורה  אומרת ליחיד כי אם ברצונו לחיות בסביבה טובה-אשר בה הכול מתנהל בהתאם לחוקים, תחילה עליו לתקן את עצמו.

ה"חת"ם סופר" מבסס את פירושו על דברי חז"ל במסכת קידושין [מ. ע"ב]:"לעולם יראה אדם עצמו[ואת העולם כולו] כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצווה אחת- אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת- אוי לו. שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה" במילים אחרות, אדם חייב להבין שכל מעשה שהוא עושה, בן אם טוב, בן אם רע- בכך עשוי להשפיע על כל העולם כולו  בתוצאה:  ברכה, או ,חס ושלום, קללה.

התשובה לשאלה ב]

משמעות הברכה: היא ריבוי וצמיחה.

התורה עצמה מרמזת על חשיבות הברכה כבר בתחילת חומש בראשית ,דבר זה אומרים חז"ל :  הפסוק הראשון פותח, דווקא ,באות ב' – "בראשית"-ולא  באות הראשונה-א',  מהטעם  כי האות ב'-רומזת על הברכה לעם ישראל, ולכן החומש החמישי האחרון מסיים במילים: "לעיני כל- ישראל"

בחומש בראשית  נאמר: כי אלוקים מברך  תחילה את האדם כולל הזכר והנקבה: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם: ויברך אותם אלוקים ויאמר  להם אלוקים: פרו ורבו ומילאו את הארץ.." [בראשית כ"ח] ובהמשך אלוקים מברך את השבת.– מכאן שהיא מקור הברכה:" ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו.." [בראשית  ב, ב]

לפי דברי חז"ל : ידוע כי בכוחו של דיבור הפה להיטיב, או  להרע על ידי הברכה, או הקללה.

"ואפשר לנו לומר לפי עניות דעתנו, כי בהיות הנפש המדברת שבאדם חלק עליוני, וכמו שכתוב[בראשית ב, ז] וייפח באפיו נשמת חיים "ותרגם אונקלוס: "לרוח ממללא"- נתן בה כוח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה"

[ספר החינוך מצווה רל"א]

לכל אדם יש את הכוח לברך, או לקלל: "לעולם אל תהיי ברכת הדיוט קלה בעינך" [תלמוד בבלי מסכת מגילה, דף ט"ו, עמוד-א]וכן נאמר:" לעולם אל תהי קללה קלה בעינך" [תלמוד בבלי, בבא קמא צ"ג, א]

ומובא בתלמוד [תלמוד בבלי, ברכות דף ז, ע"א]:"תניא אמר רב ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל-

יה ה' צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונישא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני!

אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונענע לי בראש וקמשמע לן [משתמע מכאן] שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעינך"

ישנה חשיבות גדולה גם לברכת כוהנים,  בזמן הברכה קיימת  שעת רצון לבקשות של עם ישראל ,בכלל ובפרט-להגיע אל כיסאו של ה' ולהישמע ולהתקבל .

ראוי לציין גם את חשיבות ברכת צדיק: "צדיק  גוזר והקב"ה מקיים"

בליל שבת וביום הכיפורים- נוהגים ההורים  לברך את בניהם.

ישנו מנהג של  אדם לברך את קרוביו טרם הסתלקותו מהעולם הזה, כגון ברכת יעקב את בניו טרם מותו.

הרמב"ן נותן טעם לכך שהברכות היו ניתנות על הר גריזים והקללות על הר עיבל: "ויתכן, שהיה הר גריזים לדרום, שהוא ימין, והר עיבל מצפון, ובירמיהו נאמר: "מצפון  תיפתח הרעה" [ירמיהו  א, י"ד]

הרב קאופמן בפירושו לחומש ויקרא [ א, י"א]- מסביר את משמעות הצד הצפוני-כולל את מה שקורה בבית המקדש[למשל: לגבי מיקום השולחן]

לדעתו: הצד הדרומי מסמל תמיד את הכוון המאיר והנוצץ ואילו הצד הצפוני- מסמל את החלק הנסתר.

האפל-הוא הצפון, המנורה מסמלת את ה הרוחניות של עם ישראל-היא ניצבת בצד המואר, ואילו השולחן המסמל את החומריות -ניצב  בצד האפל.

הרב הירש מבאר: כי שני ההרים- הר עיבל והר גריזים היו שונים זה מזה, הר גריזים היה מוקף ירק וגינות בעיקר במדרונו, ואילו הר עיבל-  מראהו היה -צחיח, ושומם.

לכן כל הר ממחיש את ייעודו על פי מראהו החיצוני.

התשובה לשאלה ג]

במסכת אבות נאמר: "הכול צפוי, והרשות נתונה.."[אבות ג,,ט"ו]

על פי רבינו יונה: לאדם יש  אפשרות בחירה, בידו להחליט באיזו דרך ילך, אם בדרך טובה-דרך התורה והמצוות, או שמא יפנה לדרך רעה, כפי שכתוב בפרשה: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעו אל –מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום: והקללה אם-לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן—הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם"[דברים יא, כ"ו-כ"ט]

אבל, הדבר הפלאי הוא: למרות שלאדם יש אפשרות  בחירה, הרי הקב"ה יודע מראש  טרם מחשבתו ומעשיו-מהי הדרך בה ילך אותו אדם. ומתוך הפסוקים הנ"ל אנו לומדים: כי ברגע שאדם אינו הולך בדרך האמונה בה' ומתרחק מקיום המצוות ,הוא פונה לעבודה זרה.

כפי שרש"י מסביר: כל מי שעובד עבודה זרה הוא סר   מדרך המצוות אותן קיבל  ישראל על עצמו כאיש אחד בלב אחד במעמד הר סיני.. "ומכאן  למדו כל המודה בעבודת אלילים נחשב ככופר בכל התורה כולה.[ספרי] ועל כן ניתן להבין מדוע התורה מצווה להרוס את כל האלילים.

רשי" מבאר: כי אכן יש לאדם  אפשרות בחירה לטוב, או לרע, שנאמר: "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב"[דברים ל, ט"ו]

 ובהמשך הוא מסביר: כי בטוב העולם נידון- במידת הרחמים, הכול מוחלט על פי רוב מעשיו  של האדם, אם הרוב -זכויות  -זכאי, ואם הרוב עוונות- חייב.

מכל מקום, אין הקב"ה הולך לפי רוב מעשיהם של בני האדם,   גם אם הם מוסיפים לחטוא יום, יום. אלא הוא דן את העולם, אך ורק לטובה על מנת לא להחריבו, בכל אופן  המעשים של בני האדם גנוזים ליום הדין.

רבינו בחיי אומר: דברים דומים,אין הקב"ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, אלא הכול  מסור בידו של האדם.

גם הרמב"ם  מפרש: כי אין כפייה על שום אדם כיצד לנהוג.

לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה, כי הקב"ה אינו דורש מעמו לקיים את המצוות בכפיה, אלא  כל אחד רשאי ללכת בדרכו הוא- לטוב ,או לרע, מובן כי  עליו לקחת לתשומת  ליבו,  שיזכה בברכה - בלכתו בדרך הישר, ובמידה ויפנה לדרך הרעה,  עשוי להיענש בקללה.

יהי רצון  שנתנהג  לאורך כל הדרך כעם קדוש ונזכה רק לטוב וברכות. כפי שנאמר: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" [דברים י"ד, ב]

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר