מס' צפיות - 11
דירוג ממוצע -
המעיל של כולנו
על דברים שבין החוט המיותר לחיי האדם .
מאת: Dr. Cy 17/03/14 (21:02)

יש כמה חוטים המקשרים בין המילה ילדים לביטוי "בית קברות" , יותר מידי למעשה.
לידה לא מוצלחת, סוכרת , לחץ דם , בעיות בלב , חנק - כל אלו תופרים ומעטרים את מעיל הבכי , מעיל מהסוג שמסוגל להשאיר צלקת על ליבם של מעצבי האנושות המובילים בתחום , מעיל מהסוג שגם להם אין מושג איך ניתן לתקן.
אך לא על סבך החוטים האומלל הזה אני מתכוון לכתוב , ממש לא , אני מתכוון לכתוב על החוט שכנראה זכה להתייחסות הרחבה ביותר לאחרונה אך מה לעשות ? שב ומופיע במעיל עם צבעו המזעזע הבולט על הרקע השקט יחסית של שאר החוטים הרקומים להם יחדיו .
החוט הזה מופיע במגוון צורות - לרוב מבחינים בו בכתם בצבע עז על הרצפה ולעיתים בחבל שנותר תלוי לו במאוזן מהתקרה יותר מידי זמן . רוב האנשים שמשתמשים בחוט הזה לא באמת מבינים את המשמעות שלו , הם לא לוקחים בחשבון את הסבל שנגרם לבני משפחתם מצפייה בקרובם תורם את חלקו למעיל שהפך לנחלתם של כה רבים , לא , הם פועלים אינסטינקטיבית ובידיו של אדם ממוצע נדרשים רק רגעים ספורים כדי לשזור את החוט הנורא בסוודר , מעטים האנשים שלא הצליחו לשזור את החוט כשניסו. כמעט כולנו חשבנו פעם , ברגע של חולשה , להוסיף את חלקינו למאמץ המלחמתי - לתפור את המעיל.
יכול להיות שהחוט הזה כבר פגש כמה מהחברים שלך והללו הצליחו בנס לזרוק אותו לפח או לפחות לשמור אותו בתיקייה קטנה למקרה שיזדקקו לו בעתיד , סביר להניח שהחוט הזה פגש אותך - יכול להיות שהוא עוד יפגוש.
למה אני כותב את כל זה ? מסיבה אחת פשוטה , רצון טיפשי לשנות.
אני מבקש מכם , מי שלא תהיו - תלמידי כיתה א' , בוגרי תיכון , משוחררי צבא והרשימה עוד ארוכה - כשתראו את חבר שלכם יושב בצד ובוכה , כשתראו את חבר שלכם עומד בסיטואציה קשה בין אם בכיתה ובין אם בחיים , דמיינו את הסכין החדה הזו והגדולה חותכת לו את הגרון , מונחת ממש במרחק סנטימטר אחד מהיד שלו. דמיינו את החבל נכרך סביב הצוואר שלו ואת הקפיצה האחרונה בחיים שלו. דמיינו את הכדורים הרבים הנדחסים לכוס מים כששימושם הפוך מייעודם .
דמיינו את ההלוויה , דמיינו אמא בוכה וילד קטן צורח. דמיינו פרחים אדומים ויפים מונחים על פיסת אדמה כשמתחתיה נמצא חבר שלכם. דמיינו אתכם חיים עם עצמכם אחרי כל זה ויודעים שיכולתם למנוע את זה.

ואם אתם חלק מהילדים הפוגעים , ילדים שיורדים על ילדים אחרים "בצחוק" , מציקים ומעצבנים - ראו בעיניים שלכם את החיצים החדים שאתם משלחים בקורבן המסכן עם כל מילה שיוצאת מהפה שלכם , דמיינו את הדמעות המלוחות שזולגות לו מהעיניים מציפות את הקבר ורודפות אתכם - כי זו התוצאה , יהיה אשר יהיה.

 

הגיע הזמן לשינוי תפיסתי - לא פוגעים , עוזרים. לא מציקים - מסייעים . לא מעצבנים - משמחים.

סמכו עליי , אף אחד לא יאשים אתכם בפיצוץ האוכלוסין.

הכותב הוא תלמיד תיכון

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר