מס' צפיות - 43
דירוג ממוצע -
די לכיבוש (הערבי על המזרח התיכון)!
מאמר על הילידות הגנובה ועל העמים הילידים המדוכאים. על לאומיות אתנית בצל האומה הערבית.
מאת: בן-ראובן 15/03/14 (14:03)

כמעט בכל פעם שתתקלו בשיחה פוליטית עם ערבי, בין אם בארץ ובין אם בחו"ל, תצוץ לה המילה "ילידים" (Natives, Indigenous people). הערבים, ככלל, משייכים לעצמם את התואר הנחשף בדרישה לזכויות על אדמות המזרח התיכון. את השקר הזה מפיצה האומה הערבית, השקר הילידי. הבעיה היא שהמערב מקבל ומאשר את השקר הזה. בעיתי יותר היא העובדה שגם אנחנו, כמדינה, מקבלים ומאשרים את השקר הזה.

אז בואו נתחיל מהבסיס - מי הם "ילידים"? ילידים הם קבוצה של אנשים אשר להם קשר היסטורי ותרבותי לאזור טריטוריאלי מסויים והקשר ההיסטוריה האמור נובע מתוך היותר הראשונים שהתיישבו על הקרקע ועודנם חיים כקבוצה מובדלת.

מה שהמשפט המסורבל והלא-ברור הזה מנסה להגיד זה שילידים הם האנשים הראשונים, מבין הקיימים היום, שהתיישבו וחיו באזור טריטוריאלי מסויים ולהם קשר תרבותי והיסטורי לאזור הטריטוריאלי הזה. לדוגמא: אומת האירקוי. האירקוי הם אומה אינדיאנית שנמצאת בצפון מדינת ניו-יורק, ארה"ב. 
הם מוגדרים כאומה ילידה, כי יש להם קשר היסטורי ותרבותי לאזור טריטוריאלי מסויים (שהוא אזור צפון ניו-יורק ומפלי הניאגרה) והם האומה הראשונה להתיישב שם, מבין החיות כיום (האירקוי היו שם לפני האירופאים, שהגיעו לאמריקה לאחר מסעותיו של קולומבוס. יכול להיות שהיו לפניהם, באותו מקום, אומה אחרת, אך האומה הזו לא קיימת יותר ולכן הם האומה הראשונה ביותר להתיישב שם).

 

את כל הניתוח המסובך הזה ננסה להעביר לקונטקסט של המזרח התיכון.

 

אז למה הערבים לא ילידים? 
לפני 570 לספירה (לידתו של מוחמד) הערבים נמצאו בחצי-האי ערב. מחוצה לו היו אימפריות ועמים רבים - עברים (יהודים), ארמים, אשורים, כּאלדיים, מצרִים, נובּים ועוד ועוד.
לאחר מותו של מוחמד ועליית האסלאם, ב-632 לספירה, התחילו מלחמות הכיבוש המוסלמיות - שאיתן יצאו מאות אלפי עריבם מחצי-האי ערב אל תוך המזרח התיכון.
הערבים, שארצם מולדתם היא חצי-האי ערב, השתלטו על כל המזרח התיכון, דרך ארם-נהריים (כיום, כווית, עיראק וצפון-מזרח סוריה), ארם (כיום, רוב סוריה), צפון כנען/פיניקיה (כיום, צפון-מערב סוריה ולבנון), דרום כנען/ארץ ישראל (כיום, ישראל וירדן), חֶמֶט (כיום, מצרים), נוּבִּיה (כיום, צפון סודאן), לוב (כיום, לוב ותוניסיה), נומידיה (כיום, בעיקר צפון אלג'יריה ומרוקו, לאורך החוף) וכל שאר צפון אפריקה/טַמַאזִיגְט (כיום, שאר אלג'יריה ומרוקו, סהרה המערבית וצפון מאלי).
בכל ארץ וארץ ישבו אנשים, ילידים, עם דתות ואמונות שונות; עם היסטוריה ותרבות שונה; עם שפה וכתב שונה; כולם נפלו תחת הכיבוש הערבי.
הבה נלך ספציפית יותר - האם ה"פלסטינים" ילידים? כמובן שלא! הפלסטינים הם דוברי ערבית, שפתם היא ערבית, תרבותם היא ערבית - ובואו ואספר לכם סוד: ע"פ מחקרים גנטיים במזרח התיכון, הפלסטינים קרובים יותר לאחיהם בחצי האי-ערב מאשר לכל אומה מחוצה לה. 

 

רגע, אז אם הערבים הם לא ילידים, מי כן?

כנראה אתם לא מודעים לכך, אבל חוץ מערבים יש עוד עמים במזרח התיכון: כּוּרדים, אשׁוּרים, מארונים, אָרמים, קוֹפּטים, בֶּרבֶּרים, נוּבּים וארמנים (יש יותר, אך אלה הם הרלוונטים למאמר זה). כולם מוגדרים, ע"י המערב ולצערי ע"י המדינה, כערבים.

רובם ילידי המזרח התיכון, בנוסף לעברים שעליהם אדבר בסוף המאמר.

כּוּרְדִים - הכורדים הם אומה איראנית שדורשים מדינה עצמאית על השטח שהם קוראים לו "כורדיסטן" (کردستان; בתעתיק מדויק: כּרְדסתַּאן). הכורדים נכנסו לשטח של ארם-נהריים קצת לפני הפלישה המוסלמית ותפסו שטחים נרחבים של האשורים ושל הארמנים. לדעתי, לפחות, אין להם זכות לחלק נרחב מהאדמה שהם דורשים. אך זה וויכוח אחר ואין לי כוונה להיכנס לפרטי-פרטיו.

אָשׁוּרִים - האשורים מחולקים לכמה פלגים - אשורים, כַּאלְדִּיים וסוּרִיים (ארַמִּים). הארמים, רובם, מגדירים עצמם בשונה מהאשורים והכאלדיים, מרוכזים באזור שונה ושפתם שונה מהניב שדוברים בו האשורים והכאלדיים ולכן אקדיש להם פסקה משלהם. האשורים והכאלדיים, חד-הם, הם צאצאי יושבי ארם-נהריים הקדומים - האַכַּדִּים, הבָּבְלִים, הכַּשְֹדִּים (כאלדיים) והאשורים. בהתחשב בכך שהאשורים והבבלים הם מאותו עם, האכדים, ודיברו באכדית עם ניב שונה, הקשר בין אותם פלגים ברור.
האשורים (והכאלדיים) דוברים בניב מסויים של ניאו-ארמית, ניאו-ארמית מזרחית, שבו יש הרבה מאוד מילים שאולות מאכדית. הם משתמשים בכתב הסורי, ווריאציה יותר מודרנית לכתב הארמי (שבו אני כותב עכשיו).
האשורים הם העם היליד במה שהיום כווית, עיראק ומזרח סוריה.
ארצם היא ארם נהריים (בניאו-ארמית מזרחית: ܒܝܬ ܢܗܪܝܢ, "בִּית נַהַרִין"), או אשור (ܐܬܘܪ, "אַתּוּר"). שמם הוא אשורים (ܐܬܘܪܝܐ, "אַתּוּרָיַא") או כאלדיים (ܟܐܠܕܘ, "כַּאלְדוֹ").

כיום, אוכלוסייתם מונה כ-3.5 מיליון נפשות, כשהריכוז העולמי הגדול ביותר שלהם נמצא בנינווה, בירתם העתיקה.

 

מַּארּוֹנִים - העם המארוני הוא העם היליד בצפון-כנען/פיניקיה והם צאצאיהם של יושבי הארץ הפיניקים, הכנענים. רוב הנוער המארוני מגדיר עצמו כמארוני, ולא כערבי, למרות שיש גם חלקים בעדה שכן מגדירים עצמם כערבים-מארונים, וזו בעיה בתפישה. הרבה מאוד מהמארונים דוגלים בהיותם צאצאי הפיניקים, אך יש גם חלק הרואים עצמם חלק מהעם הארמי הכולל. הוגי דעות כמו סעיד עקל (שאמר "אחתוך את זרועי הימנית לפני שאקרא ערבי") ושארל מאליק; פוליטיקאים כמו באשיר ג'ומאייל וכאמיל שאמון; אידאולוגים כמו אטיין סאקר; קראו להעדפת הזהות המארונית-פיניקית על פני זהות ערבית. 
מבחינה אתנית, המארונים הם הקרובים ביותר לעברים, ובניגוד לערבים, הם אינם "בני-דודים", אלא "אחים".
המארונים בלבנון דוברי ערבית אך משתמשים בניאו-ארמית מערבית כשפת קודש.
המארונים בישראל גרים בעיקר בצפון (הרבה מאוד מהמארונים בישראל הם חיילי צד"ל וצאצאיהם) והמרכז הוא הכפר גוש חלב (או ג'יש). בישראל רוב המארונים משתלבים בחברה הישראלית ומשתדלים לדבר יותר בשפה העברית מאשר בשפה הערבית. בשנת 2012 נפתחה סדנה ראשונה מסוגה ללימוד ניאו-ארמית מערבית.
חובתנו, לדעתי, היא לעזור למארונים לחזור לדבר בשפה כנענית (כמו העברית), עם דגש על להחיות את השפה הפיניקית (ז"א, כנענית בניב צידוני) ולחבר את המארונים לזהותם הכנענית.
הפיניקים היו אלה שהמציאו את האלף-בית המקורי וממנו התפתחו הכתב העברי הקדום (לא הכתב שאני כותב בו עכשיו), הכתב הארמי (כן הכתב שאני כותב בו עכשיו), הכתב היווני, הכתב הלטיני, הכתב הערבי, הכתב הברברי וכך לכל כתבי הא"ב של העולם.
ארצם היא פיניקיה (צפון כנען). שמם הוא מארונים או פיניקים.
כיום, יש כ-3.2 מיליון מארונים בעולם, רובם בלבנון.

 

ארַמִּים - הארמים היו הקבוצה מבין המשפיעות ביותר במזרח התיכון הקדום ושפתם התפרשה על פני כל הסהר הפורה והפכה להיות שפתם הרשמים של אימפריית אשור, האימפריה הפרסית, האימפריה הבבלית, וכן, הלינגואה פרנקה של רוב המזרח התיכון הקדום, ביניהם העברים. לכתב הארמי היתה השפעה עצומה על התרבות העברית, שכן אני כותב בו עכשיו.  
מולדתם של הארמים היא רוב רובה של סוריה, כיום. הארמים, למרות השפעתם המרהיבה, מעולם לא היוו ממלכה אחת משותפת אלא כמה ממלכות מרכזיות: בדמשק (ܕܪܡܣܘܩ, "דרמסוק"; לממלכה קראו "ארם דמשק/דרמסוק", ܐܪܡ ܕܪܡܣܘܩ), בחאלב (ܐܪܡ ܨܘܒܐ, "ארם צוֹבַא"), גשור (ܓܫܘܪ), חרן (ܚܪܢ) ועוד.
כיום, רוב הארמים מכנים את עצמם בשני מושגים "סוריים" או "ארמים". הרוב דוברים ערבית, אך כיום יש תנועה של שימוש מחדש בארמית, וספציפית בניאו-ארמית מערבית. ישנם גם כמה כפרים קטנים (כאשר הגדול מביניהם הוא מָּעַלוּלַא) שדוברים בארמית קלאסית וכותבים בכתב ארמי קלאסי (קרוב לכתב שאני כותב בו עכשיו). הכפרים האלה, כיום, נמצאים תחת סיכון אדיר מפאת הכוחות הגי'האדיסטים הנלחמים בסוריה.

רוב ה"ערבים-הנוצרים" במדינת ישראל היום הם צאצאי ארמים וכך גם רוב הנוצרים בסוריה, שאינם אשורים, כאלדיים או מארונים.
ארצם היא ארם (ܐܪܡ) או סוריה (ܣܘܪܝܐ, "סוריא"). שמם הוא סוריים (ܣܘܪܝܝܐ, "סוּרְיַיֵא") או ארמים (ܐܪܡܝܐ, "אַרַמִּיֶא"). 

כיום, יש בין 2-6 מיליון אנשים ממוצא ארמי בעולם, רובם בסוריה.

 

קופטים - הקופטים הם צאצאיהם הישירים של המצרים הקדומים. הם מהווים את האוכלוסייה הנוצרית של מצרים. בקופטית (ניב של מצרית קדומה שהתפתח במאה הראשונה לספירה) המושג מצרים נקרא "קֶמֶּתְ" בעוד שבמצרית קדומה נקראה מצרים "חֶמֶּתְ". בעבר, בעיקר בתקופה הטרום-ערבית והטרום-מוסלמית, המושג "קופטי" היווה מילה נרדפת למושג "מצרי". המילה "Egypt" נובעת מהמילה "Copt" (קופטי), שבמצרית קדומה פירושה "khemt" (מצרי), שהשתלשלה ליוונית כ-"Kept" ומשם ל-"Gept", ומשם ל-"Aigypt", ומשם ל-"Aigyptos" (מצרים), שנשאלה ע"י הלטינית והפכה ל-AEGYPTUS ומשם נשאלה ע"י השפות הגרמאניות ובראשן אנגלית והפכה ל-Egypt = מצרים. 
הקופטים נשארו נאמנים לאמונתם ולתרבותם לנוכח הפולשים הערבים שהגיעו במספרים עצומים והתיישבו במצרים.
הקופטים סבלו וסובלים מפוגרומים והתנכלויות מצד שכניהם הערבים, התנכלויות שהרבה פעמים מובילות לשפיכת דמים.
ארצם היא מצרים (Κεмετ, "קֶמֶּתְ")*. שמם הוא קופטים (Κγπϯ, "קוּפְּטִי")* או המצרִים (ουΡεмενϧεмι, "אוּ-רֵמֶּנְחֶ'מִי")*.
כיום, יש בין 10 ל-20 מיליון קופטים בעולם, רובם במצרים.
 * השתמשתי באותיות מהא"ב היווני שהכי מדמות את הכתב הקופטי. האותיות ϯ ו-ϧ הם אותיות קופטיות אמיתיות המסמליות את הצלילים "טִ" ו"חְ'", בהתאמה. השתמשתי באות הקירילית м המייצגת בצורה הטובה ביותר את האות הקופטים בעלת אותו הצליל, "מְ".

 

בֶּרבֶּרִים - הברברים הם הקבוצה האתנית המרכזית בצפון אפריקה, ז"א במדינות שנקראות היום לוב, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו, סהרה המערבית, מאוריטניה ומאלי. הברברים עצמם רואים במילה "ברברים" שם מגונה ופוגעני, לכן מעדיפים את שמם בשפתם - אִימָזִיגִים (אִימָזִיגֶן בברברית; "בני חורין"). הקבוצות המרכזיות אצל האימזיגים הם הרִיפִיאַנִים (מרוכזים באזור ריף, צפון מרוקו; בברברית-ריפית: ⴰⵔⵉⴼ, "אַרִיףְ"), הטּוּאַרֶג (מרוכזים באזור צפון-מאלי, דרום אלג'יריה ומערב לוב; בשנת 2012 הם הקימו מדינה עצמאית בשם "אַזָוַואד" שחוסלה לאחר מכן ע"י הצרפתים בפלישתם למאלי; אזורים בברברית-טוארגית: ⴰⵣⴰⵓⴷ, "אזוואד"; ⴰⵂⴰⴳⴳⴰⵔ, "אַהֹאגַר") והקַבִּילֶה (מרוכזים בעיקר באזור צפון-אלג'יריה; הם הרבה פעמים מוגדרים החזית של המאבק הברברי, בגלל הגל הלאומי שהם מחזיקים בו; הקבילה היו אלה שגרמו לאלג'יריה להכיר בשפה הברברית כשפה רשמית שנייה).
הברברים חיו בצפון אפריקה הרבה לפני בואם של הערבים. הוכחות לכך ניתן למצוא בספרות מצרית, יוונית ורומית, לדוגמא, באַיְנֵאִיס של ורגיליוס, מתוארת דִידוֹ, אחותו של פִּיגְמַּלִיוֹן (זו ההלניזציה של השם, השם המקורי כנראה היה "פֵּעַמֵי עֵלְיוֹן", צעדי אלוהים), מלך צידון הפיניקית, שברחה מזרוע אחיה אל עבר צפון אפריקה. שם היא רכשה חלקת אדמה (באזור שהוא היום צפון-מזרח תוניסיה) מידי מלך בֶּרְבֶּרִי בשם הִיָארְבַּס. לחלקת האדמה היא קראה "קָרְת חַדָשְׁת", קרייה חדשה, הלוא היא קָרְתַגוֹ.
רוב הברברים, כיום, הם מוסלמים, אך רבים שומרים על סינקרטיזם בין אסלאם לבין הדת הילידה שלהם.
ארצם היא טַמָאזִיגְט (ⵜⴰⵎⴰⵣⵉⵖⵜ, Tamazight). שמם הוא אימזיגים (ⵉⵎⴰⵣⵉⵖⴻⵏ, "אִימַזִיגֶן").

האימזיגים מונים כיום מעל ל-30 מיליון נפשות, כשריכוזם הגדול נמצא בצפון אפריקה.

 

נוּבִּים - הנובים הם האומה שעברה את הטרגדיה האתנית האיומה ביותר, מבין הילידים במזרח התיכון. לא רק שהערבים השתלטו על אדמתם, אלא גם הכריחו אותם להתאסלם ומיליוני נובים עברו ערביזציה בתהליך של מאות שנים. כיום, יש לנו את סודאן. כ-70% מאוכלוסיית סודאן מוגדרים כ"ערבים", למרות שכנראה שכ-60% מכלל האוכלוסייה הם ערבים צאצאי נובים וערבים.
קודם כל, קצת על הנובים עצמם, לפני מצבם היום. נוּבִּיָה הייתה ארץ שכיום כוללת את החלק מהמרכז עד צפון סודאן (להוציא את דרום סודאן). הנובים הקימו ממלכות כמו ממלכת כֶּרְמַה (Κερмα)*, ממלכת מֶרוֹאֵה (Μεϯвι, "מֶדֶוִוי")*, ממלכת מַקוּרִיָה (Μαϭωγρια)*, ממלכת נוּבַּדִיָה (Νωγвαϫια)*, ממלכת אַלְוָוה (Αλвα)*, ממלכת כּוּשׁ (Καϣ, "כַּאשֹ")* ועוד.

כיום, הנובים שאינם ערבים נדחקים אל שולי האוכלוסייה וזכויותיהם נרמסות ע"י הרשויות בסודאן (אם זה החרמת אדמות, אם זה הכנסתם לגטאות וכ'ו).
ארצם היא נוּבִּיָה (Νωγвια)* או תַּה-סֶטי (Τα-Сεϯ, "ארץ מעוקלת" במצרית קדומה)* או נֶחְסֶתְ (Νεϩсετ, במצרית קדומה)*. שמם הוא נובים (Νωγвι, "נוּבִּי")* או נֶחְסִי (Νεϩсι, במצרית קדומה)*.
כיום, נובים שאינם ערבים מונים כ-2 מיליון וכולם בסודאן או במצרים.
* השתמשתי באותיות מהא"ב היווני כדי לדמות כתב נובי עתיק (שנבע מהכתב הקופטי). האותיות ϯ, ϭ, ϫ, ϣ, ϩ הן אותיות קופטיות המייצגות את הצלילים "חְ", "שׁ", "דְ'", "קְ" ו"טִ", בהתאמה. השתמשתי באותיות הקיריליות м, в, с שדומות לאותיות הקופטיות המייצגות את הצלילים "סְ", "וו"/"בְּ" ו"מְ", בהתאמה.

 

ארמנים - הארמנים, שמולדתם היא ארמניה, נמצאים במזרח התיכון בעיקר בגלל השליטה ההיסטורית באזור ובגלל רצח העם הארמני שביצעו התורכים בארמנים ב-1915. לארמנים אין בהכרח קשר לילידוּת במזרח התיכון אך אני כן אציין את האבל ההיסטורי שנעשה להם - לאחר רצח העם גנבו התורכים כ-75% מהטריטוריה שלהם, של ארמניה. הטריטוריה הזו נקראה "ארמניה המערבית", בניגוד לארמניה המזרחית, שעל רובה כיום יושבת רפובליקת ארמניה. 

לבסוף, הגענו אלינו - העברים.

הסיפור התנ"כי שקרי, ולפירוט של זה כנראה אקדיש מאמר נפרד. 
העברים הם אומה כנענית שנבעה מתוך החברה הכנענית הקדומה. החברה העברית התחילה להתפתח בזמן המעבר מהתקופה הניאוליתית לתקופת הברונזה וגם זה יכלל במאמר נפרד. לכן, אגש ישר לעניין.

העברים הם הילידים בארץ ישראל/דרום כנען. התרבות הכנענית, שאליה משוייכים העברים (וכך גם אלוהיהם, יהוה, שהיה אל מלחמה מאזור הר שעיר - אדום ומואב), היא בת אלפי שנים. התרבות הירמוכית, תרבות ניצנים ותרבות יריחו הן בנות מעל ל-10,000 שנה - והיוו הבסיס לתרבות הכנענית, שממנה התפתחה התרבות העברית.

מולדתם של העברים היא כנען והיו האומה המרכזית בה מ-1,500-1,200 לפנה"ס עד 135 לספירה.
העברים גורשו ע"י האימפריה הרומית לאחר כישלון מרד בר-כוכבא וזו הייתה תחילתה של גלות 2,000 השנים.

אנחנו לא נעלמנו. אנחנו שרדנו ושמרנו על תרבותינו אנו בכדי לעשות דבר אחד - לפדות בחזרה את ארצנו מיד כובשים.
הכובשים הללו היו, בהתחלה, התורכים, אז הבריטים ועכשיו האומה הערבית.

אל תטעו, האומה הערבית היא גם אומה ילידה לטריטוריה מסויימת - הטריטוריה הזו היא חצי-האי ערב. רק לחצי-האי ערב יש לערבים דרישה היסטורית, תרבותית, אתנית, לאומית וחוקית. מחוץ לתחומי חצי-האי אין להם כל זכות דרישה או שלטון.

---

לסיכום, הערבים אינם הילידים באזור המזרח התיכון אלא פועלים כדה פקטו כובשים שמחזיקים באוכלוסייה ילידה ובאדמתה בנפרד. העולם המערבי צריך להפסיק להאמין ולאשר את השקר שהוא הילידות הערבית מחוץ לחצי-האי ערב.

יותר מזה - אנחנו צריכים להפסיק להאמין לשקר הילידות הערבי.

 

הכותב הוא עברי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 3 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
כתבה מעניינת, אבל...
שרון 13.08.14 (16:12)
2.
לשרון
בן-ראובן 22.10.14 (19:02)
3.
שאלה לי אליך.
אמיר מכלוף 09.07.15 (11:44)