עלות אלטרנטיבית (alternative cost) המכונה גם הוצאה אלטרנטיבית, הנה מונח המשמש בעת תכנון כלכלי. מונח זה בא לתאר מחיר של מוצר מסוים לעומת מחירם של מוצרים אלטרנטיביים, אשר לא יוצרו או התקיימו בגין העדפתו של אותו מוצר. דוגמא לכך היא מקרה של קבלן שיש ברשותו שטח לבנייה, הבוחר לבנות בו בית קומות וכך מוותר על האפשרות לבנות עליו שכונה של וילות יוקרה.
את העלות ניתן למדוד במובן כמותי במונחים של כסף, או באופן המקובל יותר של איכות הנמדדת במונחי ערכים. חישובן של העלויות הנו גורם חשוב בהליך קבלת החלטות לבחירת האופציה הרווחית והכדאית ביותר מבין הקיימות.
סוגים של עלות אלטרנטיבית
עקומת תמורה לינארית ועליה עלויות אלטרנטיביות שונות (פבלו הדרי)
בתיאוריה המיקרו כלכלית נהוג לחלק עלות אלטרנטיבית לשלושה סוגים עיקריים:
- עלות אלטרנטיבית כוללת – מהווה את הסך הכולל של משמעות הוויתור על אפשרות אחת לטובת האחרת.
- עלות אלטרנטיבית ממוצעת – נגזרת מממוצע סך הוויתור עבור יחידות ייצור לאופציה אחת לטובת האחרת.
- עלות אלטרנטיבית שולית – נגזרת מעקומת התמורה עקב גודלו של הוויתור על אופציה אחת לטובת האחרת.
דוגמא לעלות אלטרנטיבית במדיניות משרד האוצר
בתקצוב משרדים ממשלתיים נושא העלויות האלטרנטיביות בולט במיוחד. שיקולי עלות אלטרנטיבית מהווים הליך מהותי בקבלת החלטות בקנה מידה מצומצם של חברות וארגונים, וכן בקנה מידה נרחב של החלטות כלכליות ומדיניות. גורם זה משפיע גם על החלטות משרד האוצר, הנדרש להקצאת משאבים על חשבון קיצוץ בהוצאות אחרות.
כך לדוגמא, לצורך סגירת גירעון המדינה נבחנו מספר אופציות, ביניהן סגירת הגירעון על חשבון הקצאות לחינוך, שירותים חברתיים והקמת תשתיות, או סגירתו על ידי העלאת המיסים הישירים והעקיפים. בין היתר נבחנת כול אופציה מבחינת עלותה האלטרנטיבית. כך לדוגמא, לקראת השנה הבאה על המדינה להחליט אם להעלות את שכר הלימוד של הסטודנטים באוניברסיטאות, או שעדיף להשהות את פרויקט רכבת העמק, כשלכל החלטה יש משמעות ערכית וכספית שונה מרעותה.