מבחן האדם הסביר הנו קנה מידה יחסי המיושם בדיני נזיקין לקביעת רשלנות של אדם. אמות המידה נבחנות על פי מעשה שאדם עשה או לא עשה, או שפעל במסגרת מקצועו באורח לא זהיר ומיומן, ובאופן שאינו תואם את פעולתו של אדם סביר באותו המצב. במקרה שבו הרשלנות גרמה לנזק, ניתן להעמיד לדין את גורם העוולה ולתבוע בגינה פיצויים.

מבחן האדם הסביר בדיני נזיקין והקשיים הנלווים לו

מבחן האדם הסביר מהווה מדד השוואתי לבחינת רשלנות כלפי אדם אחר בהתבסס על נורמות מוגדרות. חשוב להבין כי מדובר במדד שאינו מדויק לחלוטין וקשה לאומדן, המשתנה בהתאם לנסיבות של כל מקרה. לכן, על בית המשפט לקבוע מהם אופני הפעולה וההתנהגות הסבירים באותו המצב.

יש לציין כי הגדרה זו מתייחסת לאדם שאינו מושלם, אך פועל מתוך הגיון, מוסר וצדק המקובלים בחברה. כמו כן, לא אחת בית המשפט קובע את אמת המידה במבחן האדם הסביר בשונה מהנורמה הקיימת, וזאת בטענה שהנורמה איננה סבירה. דוגמא לכך היא מקרהו של אדם הפועל מתוך אינסטינקטים מקובלים, אך בית המשפט קובע שאין בהם כדי התנהגות סבירה, כמו בעת הסטה אינסטינקטיבית של הרכב כדי שלא לפגוע בחתול שחצה את הכביש וכתוצאה מכך נפגע רכב אחר. חשוב לדעת כי אל מבחן האדם הסביר מצטרף מבחן הציפיות החל בדיני נזיקין, בו האדם הסביר נדרש לצפות את תוצאות מעשיו במידת האפשר.

נטל הוכחת מבחן האדם הסביר בדיני נזיקין

בדיני נזיקין מוטל נטל ההוכחה במבחן האדם הסביר על הניזוק התובע, ולא על המזיק הנתבע. הדבר נובע מתוך גישה הגורסת כי המאשים אדם אחר מחויב בהבאת הראיות התומכות בהאשמותיו. אם התביעה הצליחה להטות את כף המאזניים לטובתה במעל ל-50% במבחן האדם הסביר, ייטה בית המשפט לפסוק כי מדובר ברשלנות.

מלבד זאת, על התביעה להוכיח קשר סיבתי בין מעשה העוולה לנזק שנגרם בגינו, ולהציג הערכה של מומחים אודות שווי הנזק ושווי הפיצויים המגיעים בשל כך. יש לציין כי במצבים מסוימים נטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבע, כדוגמת מקרים בהם לתובע לא הייתה ידיעה על הנזק שעלול להיגרם, או שהשליטה המלאה על הנזק הייתה בידי הנתבע, והוא לא נקט אמצעי זהירות סבירים למניעת האירוע.