סימן מסחר הנו סימון סימבולי העשוי להיות מורכב מסמל, מאיור, ממספרים או מאותיות בשניים או שלושה ממדים, וכן משילובם של הרכיבים. סימן זה המהווה פעמים רבות מותג של חברה, נועד לזיהוי מקורם של מוצרים ומשמש כתווית זיהוי בלעדית המאפשרת לצרכנים להכיר את החברה שהמוצר בבעלותה. כך יכולים הבעלים להבדיל את עצמם ממתחרים, ולבנות מוניטין ומיתוג נבדל למוצריהם. כאשר קיימים גם שירותים, ניתן לסמנם בסמל המכונה "סימן שירות", שהנו בעל ערך וזכויות זהים לסימן המסחר.

חשוב לדעת כי סימן מסחר הנו קניין רוחני של בעליו, ואסור בשימוש ללא ידיעתם והסכמתם. על מנת לזכות בהגנתו של החוק, יש לרשום את הסימן אצל רשם סימני המסחר, הבודק את מקוריות הסימן באותה קטגוריה של מוצרים, ואת היותו בעל אופי מבחין מסימנים המקובלים זה מכבר בציבור.

זכויות סימן מסחר בישראל

סימן מסחר הרשום כחוק מעניק לבעליו זכות לשימוש בלעדי בו עבור שירותים או מוצרים בתחום עיסוקם, או הקשורים אליהם. שימוש בסימן מסחר שלא על ידי בעליו וללא ידיעתם או הסכמתם, נחשב להפרת סימן.

חשוב לדעת כי בניגוד לזכויות אחרות כמו רישום פטנטים, זכויות על סימן מסחר אינן מוגבלות בזמן וממשיכות להתקיים כל עוד בעליו ממשיך לחדש את הסימן תוך תשלום אגרה. פעולה זו נדרשת לביצוע כעבור עשר שנים מעת הרישום הראשון, ולאחר מכן כל 14 שנים. יש לציין כי גם סימן שאינו רשום אך מוכר היטב בשוק ועל ידי הציבור, זכאי לקבל את הזכויות וההגנה כמו סימן רשום.

הפרת סימן מסחר

לעתים עושים גופים פרטיים ועסקיים שימוש בסימן מסחר שאינו שלהם, או בסימן דומה שיש בו הטעיה של הציבור, וזאת ללא ידיעה או הסכמה מצד בעליו. מדובר בעבירה על החוק ובהפרה של סימן מסחר, הנחשבת לעוולה אזרחית ולעיתים אף לעבירה פלילית.

במקרים אלו של הפרת סימן מסחר, ניתן לתבוע את המפר בבית המשפט, וזאת ללא קשר למידת המוניטין של סימן המסחר המקורי. תביעה זו כוללת לרוב בקשת צו מניעה להפסקת השימוש במוצר, או מניעת הכנסתו או הוצאתו מהמכס והפצתו בארץ או בחו"ל. כמו כן כוללת התביעה חיוב של הנתבע להשמיד את המוצרים המזויפים על חשבונו, בנוסף על פיצוי כספי לבעלי הסימן המסחרי.