החוק למניעת מפגעים משנת 1961 נאכף על ידי המשרד לאיכות הסביבה, ומכונה גם "חוק כנוביץ" על שם חבר הכנסת שיזם אותו. מדובר בחוק מרכזי המטפל בסוגיות שונות של מפגעי איכות הסביבה, הכוללים בין היתר זיהום אוויר, רעש, פסולת וריחות רעים וחזקים. החוק אוסר על הציבור לגרום למפגע סביבתי העלול להפריע לסובבים, בין אם הם תושבי קבע או עוברי אורח.

בעיית המפגעים בחיי היומיום

למרבה הצער, במרבית האזורים המאוכלסים של ישראל, מפגעים סביבתיים כמו רעש או זיהום הם עניין שבשגרה. חלק ממפגעים אלו הנם חד פעמיים, אך חלקם מהווים מטרד מתמשך המוריד את איכות החיים של המתגוררים בסמוך אליהם.

חשוב לדעת שהמחוקק מודע לבעיה זו ולכן נקבעו חוקים ברורים ומוגדרים למניעת מפגעים, אשר העובר עליהם עלול להיתבע בפיצויים לניזוק. יחד עם זאת, במקרים רבים קיים קושי לאכוף חוקים ותקנות מעין אלו, אם בשל חוסר בראיות וסרבול מערכות המשפט והמשטרה. לכן, במצבים של מטרד קשה ועקבי חשוב לפנות לקבלת סיוע משפטי מקצועי.

דוגמאות לחוק מניעת מפגעים

החוק למניעת מפגעים מפרט בצורה נרחבת את סוגי המפגעים הכלולים בו, ומתי הם הופכים לעבירה. להלן מספר דוגמאות:

ניגון והשמעת מוסיקה בקול רם – החוק קובע שבסביבת מגורים אסור להשמיע מוסיקה או לנגן בקול רם בשעות הצהריים, ומהשעה 23:00 עד השעה 7:00. בסוף השבוע, ביום העצמאות ובפורים, שעת הפסקת המוסיקה מתחילה ב-00:00.
זיהום אוויר מכלי רכב – החוק קובע את מידת זיהום האוויר המותרת לכלי רכב, ומנהל הרישוי עורך בדיקות אקראיות על הכבישים. אם בכלי רכב נמצאה חריגה ניתן לחייב את בעליו לטפל בה.
אזעקת רכב – החוק אוסר להפעיל אזעקה ברכב מעל לשלוש דקות. אם האזעקה פועלת מעל ל-20 דקות, מותר לאיש חוק לנקוט כל אמצעי הדרוש להפסיקה, כולל פריצה לרכב.
טיפול בפסולת בנייה – על פי החוק, כל פסולת מבית שנבנה או משופץ תושלך לאתרי פינוי מותרים וחוקיים, ואילו השארתם לצד הבית או ברחוב מהווה עבירה.