מס' צפיות - 204
דירוג ממוצע -
בקורת על הספר "הדבר היה ככה" מאת מאיר שלו
ספר טוב ומומלץ בחום
מאת: חיה הלר 10/07/13 (20:53)

  

לכל אדם יש סיפור חיים הפותח במילים  "הדבר היה ככה..." ולמרות שהעלילה  ממש שונה בין אדם לאדם עדיין כל הזיכרונות הטובים או הרעים נשארים חרוטים בתוכנו  והם בלתי  הפיכים  לעולם !

מאיר שלו,  מספר  את תולדות בני משפחתו לדורותיהם כאמן המצייר במכחול עדין של מילים וצובע בהומור את קורות חייהם במושב נהלל. אין ספק כי סגנון כתיבתו הכנה הביא אותי להרגיש שאכן  הדברים היו ככה באמת!!!

לכאורה מדובר במשפחת  איכרים עובדי אדמה תמימים  שחיים בפשטות  "בנהלל" כאשר מסביבם המון אורות  ותכלת שמיים . אנשי עמל השמחים על פירות  האילן ועל  תנובת  החלב ברפת  שחיים בחופש ובטבע.  אך תוך כדי מהלך הסיפור אנו לומדים להכיר יותר את הנפשות הפועלות ומבינים שמתחת לצבעי האור והתכלת מסתתר גם האפור והוא מהול בנגיעות של עצב.

גיבורת הספר היא הסבתא "טוניה" שלמרות היותה אשה קטנה שליטתה במשפחתה הייתה טוטלית ומוחלטת. היא ידעה להחזיק קצר את כל בני הבית בענין השמירה על ניקיון  וכולם סרו למרותה ושמרו בקפידה על חוקיה הלא הגיוניים בעליל. אומנם כל התיאורים לגבי האובססיביות שלה לניקיון כתובים בהומור סלחני  אך בעיני היה זה  לבטח בית  מאוד נוקשה ולא נוח שלא  יכול להשאיר בילדים שום זיכרונות חמים ונעימים או  געגועים לריחות וטעמם של בישולים מיוחדים העולים  מביתה החם של האמא.

אדם שימי ילדותו עברו עליו בבית קר שכזה שבו האם  נותנת  חשיבות לכל הדברים השוליים והתפלים  כמו שמירה על ניקיון הדלתות, הארונות, המיטות, הרצפות והקירות ומכריחה את כל בני המשפחה לסגוד ולשמור על "ערכים" אלה. אותו ילד שציית לכל הציוויים האובססיביים והלא הגיוניים  של אמו בעניין שמירה   על הניקיון בידיעה  ההופכת אותו עצמו למן חפץ חסר חשיבות ביחס לכל החומריות שסובבת אותו , בעיני זו ילדות קשה ומתסכלת.

לקראת סוף הספר אני מוצאת הוכחה לדעתי בענין "ילדות קשה" -  כאשר מיד לאחר מותה של הסבתא  "טוניה" כאשר בנותיה (כבר אמהות) נכנסות אל החדרים האסורים ופותחות באחת את החלונות שאמן סגרה ולפתע הן תולשות את הסדינים שכיסו את הספה והכורסאות והארונות של אמן  ואז "הרימו השתיים מעט שולי שמלותיהן, טיפסו ונעמדו על הספה של סבתא "טוניה" והתחילו לקפוץ... "והן קפצו לָה על המזנון וממנו שבו בקפיצה על הספה ולא חדלו לקפוץ לָה על הרהיטים שֶלָה צועקות וצוחקות, והשתטחו על המיטה הזוגית הגדולה חבוקות ובוכות" דרך סצנת ההתפרקות המאוחרת מצליח הסופר להמחיש לנו את כל הרגשות המודחקים של בני המשפחה שנשארו עמוק בתוכם כזיכרון ילדות קשה ומתסכלת.

כאמור מדובר בספר טוב ומומלץ בחום ! -   חיה הלר

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר